New Life - VA (Hebrew)

פרק 3 - נחיתה

The Time Is: 5:01 AM
(השעה היא 5:01 בבוקר)

״חמודה,חמודה..קומי. איך היא אמרה לי שקוראים לה לעזאזל? חמודה.. קימברלי! כן זהו, קימברלי. קימברלי קומי רגע״ שמעתי את הקול של האישה שישבה לידי, אנה מריה אנטבורו. היא ניערה אותי וקפצתי.
״מה..מה השעה?״ אמרתי בעייפות ושיפשפתי את עיניי.
״חמש ודקה בבוקר. עכשיו, הדיילת הנחמדה פה שואלת אותך מה את רוצה לאכול״ היא ענתה לי והסתכלתי על הדיילת שחייכה אליי.
״ארוחה טבעונית או רגילה?״ הדיילת שאלה אותי בחיוך.
״רגילה״ עניתי לה.
״אז יש לנו או חביתת ירק וסלט עם לחם וגבינה לבנה, או קורנפלקס עם חלב״
״חביתה״ עניתי בעייפות, האמת אני רעבה.
אחר כך היא שאלה את אנה מה היא רוצה, והיא ביקשה ארוחה טבעונית.
התחלתי למרוח את הגבינה הלבנה בלחמנייה שלי, ונתתי לזה ביס גדול.
״אץ ממש רעבה אה?״ אנה שאלה אותי ואני צחקתי.
״לא אכלתי משתיים עשרה בלילה בערך״ עניתי לה.
*
אחרי שגמרתי לאכול הוצאתי את השקית הענקית של m&m שקניתי ופתחתי אותה.
״רוצה קצת אנה?״ אמרתי לה ודחפתי חמישה אמ אנד אמים לתוך הפה שלי.
״לא תודה מתוקה, יותר מידי קלוריות יש בדבר הזה״ היא אמרה והסתכלה על השקית בגועל. צחקתי.
״איפה את גרה אנה?״ היא צחקה.
״אני גרה בברמינגהאם מתוקה״
״זה אחת הערים הגדולות ביותר לא?״ שאלתי אותה.
״אכן כן״ היא ענתה בגאווה.
״איך את הולכת להגיע לקיימברידג׳ מלונדון?״
״אני חושבת שאני אסע ברכבת התחתית ואחר כך אני אלך קצת ברגל״
״אה״ היא ענתה לי וחשבה לרגע.
״יודעת מה? אני אסיע אותך לקיימברידג׳שייר ואז נוריד אותך בתחנת הרכבת התחתית שקרובה לקיימברידג׳ ומשם תקחי מונית.״
״אה..את לא חייבת״ עניתי לה.
״זה חא כזה סיפור, אל תדאגי. אני אדאג לך. ו-הו! יודעת מה? הנה מספר הטלפון שלי..״ היא הוציאה פיסת נייר מהודרת ורשמה עליו מספר טלפון.
״תתקשרי אליי כל פעם שתצטרכי משהו. לא משנה מה״
לקחתי את הנייר והסתכלתי עליו. ״תודה״ אמרתי בזמן שהכנסתי אותו לתיק צד החום-בז׳ שלי.
אחר כך שמתי את האוזניות של המטוס והתחלתי לראות את הסרט ששודר שם. הרץ במבוך.
אחרי שהסרט נגמר, השעה הייתה כבר שבע עשרים ושלוש בבוקר, ועוד שלוש שעות בערך אנחנו אמורים לנחות בלונדון. לא הייתי עייפה (וגם אם כן, לא יכולתי לישון כי אנה ישנה ונחרה לידי) ולא ידעתי מה לעשות.
אז קמתי מהמקום(נזהרת לא להעיר את אנה) ולקחתי את התיק שלי והלכתי לשירותים.
פתחתי תיק קטן של איפור שהבאתי איתי והוצאתי את מסרק הנסיעות הקטן שלי. סירקתי את השיער עד שהוא כבר היה נראה נורמלי. אחר כך הוצאתי עיפרון שחור וציירתי מסביב לעיניים שלי ואז שמתי מסקרה שחורה של לוראל. בסוף שמתי סומק ורוד ממש ממש בהיר, שנראה כמו חלק מצבע העור שלי (למרות שהעור שלי ממש בהיר), והכנסתי את הכל בחזרה לתיק הקטן.
אני לא מתאפרת הרבה, וזה מה שאני שמה בדרך כלל, אם יש לי כוח להשקיע בהופעה החיצונית שלי.
בגלל שאין לי חברים, ותמיד הייתי מנודה כי הרחקתי את כולם ממני, לא היה אכפת לי מה אנשים חושבים עליי. במיוחד מה הם חושבים על איך שאני נראת. תמיד לבשתי מה שרציתי ועשיתי מה שרציתי, ולא הלכתי לפי החוקים הלא כתובים שכל תלמיד נורמלי שאכפת לו מחיי החברה שלו הולך לפיהם.