New Life - VA (Hebrew)

פרק 22 - הסבר

The Time Is: 8:00 PM
(הזמן הוא: 20:00 בלילה)

יצאתי במהירות מהבניין מגורים. אני יודעת שיש עוצר עד אחת עשרה או עשר, תלוי לפי מצב הרוח של המורה שמודיעה על כיבוי אורות. אפילו שהשעה הייתה רק שמונה, מיהרתי כדי לא להיתפס.

הקור של הלילה הגיע עד לעצמות שלי, החורף כבר בפתח. למעשה, חג המולד הוא בעוד שלושה ימים.

אני ממש לא מתכוונת לבקש מאנה לחגוג אצלה או משהו, זה כל כך לא הולך לקרות. אני יכולה להישאר בבית הספר כמובן, זה מה שיהיה. לפחות אלכס לא תישאר כי היא בטח תיסע לשתות דם עם המשפחה שלה או משהו.

היא לא חזרה לחדר אחרי השיחה האחרונה שלנו. וזה גם לא ממש אכפת לי. אני באמת מפחדת ממנה עכשיו.

״איחרת״ ניקולאס אמר כשנכנסתי לבניין המזכירות. גילגלתי עיניים לכיוונו.
״מה אתם רוצים להגיד לי?״ שאלתי ושילבתי ידיים.
״לא כאן״ ג׳ון הצטרף לשיחה. גילגלתי עיניים ורקדתי ברגלי.
״אז איפה!? בתם סחבתם אותי לפה?!״ ג׳ון ציקצק בלשונו.
״קים תביני, זה מסוכן מידי״
״לא אכפת לי, ג׳ון. זה גם היה מסוכן מידי להתקרב אליכם או לישון באותו חדר עם אלכס. עכשיו דברו״

אלכס הסתכלה עליי במבט שמתחנן לרחמים, כאילו אני עומדת לרצוח אותה או משהו. אין מצב. אני לא מוותרת לה.

״תראי, את באה איתנו. לא אכפת לי מה תגידי. ברור?״ ניקולאס אמר והתקדם לכיווני. ״עכשיו בואי״ הוא אמר והחזיק באחת הידיים המשולבות שלי.

המגע שלו גרם לי לתחושה מוזרה בגוף. כמו שלפני כמה ימים שילבנו ידיים בכיף, עכשיו הוא החזיק את הזרוע שלי חזק בכעס.

הלכתי אחריהם אל מחוץ לבית הספר. הם הובילו אותי לסמטה חשוכה ואני נעצרתי במקום שראיתי שאין אף אחד בחוץ.
״גם אם תמותו אני לא באה איתכם לשם״ אמרתי והם הסתובבו אליי. ״אני לא הולכת איתכם. אין מצב.״
״קים אנחנו לא נפגע בך״ אלכס אמרה.
״אני לא יכולה לסמוך עליכם. מצטערת. למה חייב ללכת לסמטה חשוכה שאנן בה אף אחד?״
״כדי שאף אחד לא ישמע את מה שאנחנו עומדים לספר לך. אסור לבני אנוש לדעת על זה, את לא מבינה? בכלל היינו אמורים להרוג אותך כי גילית. אבל אנחנו לא, אז תסמכי עלינו״ היא ענתה לי.
״ואיך אני אמורה לסמוך עליכם שלא תהרגו אותי עכשיו?״
ניקולאס נאנח וגלגל עיניים.
״אם היינו רוצים להרוג אותך, היינו עושים את זה בבר מזמן״ הוא אנר בלי בושה. יכולתי לזהות לפי נימת הקול שלו שאין חו כוח או עצבים להמשיך בשיחה הזאת, אז העדפתי להתקדם איתם וזהו.
                               ***

״טוב, אני חושבת שזה מספיק״ אלכס אמרה ובכך עצרה אותנו מלהתקדם. היינו בסוף הסמטה החשוכה, וחוץ מחתול שחור ופח זבל לא היה שם אף אחד.