New Life - VA (Hebrew)

פרק 26 - סוף דבר

The Time Is: 10:37 AM
(השעה היא: 10:37 בבוקר)

״איזו קטנה היית,״ אמא אמרה בנימה נוסטלגית ״אני לא מאמינה שהיום את מתחתנת״
״אמא אני כבר בת 30, התמונה הזאת היא מלפני 25 שנה ביום הולדת גיל חמש״ צחקקתי בזמן שהספרית הכניסה לי עוד סיכות לשיער.
״קדימה, כדי שנצא אם אנחנו לא רוצות לאחר״ נטשה, בת הדודה שלי, הזכירה לנו.

התרוממתי מהכיסא לאט לאט, הולכת אל תא ההלבשה בחדר. הורדתי את החלוק ונעזרתי בעוזרת כדי לשים את השמלה.

השמלה שלי הייתה חלקה ולבנה בסגנון בוהו שיק. העוזרת הידקה את חוטי המחוך ואני עצרתי נשימה או שתיים, ואז יצאתי מתא ההלבשה.

״וואו!״ נטשה קראה ואמא החלה לדמוע. חייכתי את החיוך הכי ענק שחייכתי בכל החיים שלי, וחיבקתי אותן.

״גברות, הכירכרה הגיע״ וויליאם, המשרת הראשי אמר מפתח הדלת.

העוזרת סידרה את ההינומה על השיער שלי, כשהיא עדיין לא מכסה את פניי, ונתנה לי את זר הפרחים.

כשירדתי במדרגות, נעזרתי באמא ובנטשה. בכל זאת, לשמלה יש שובל ארוך והכל עדין כל כך שאני מפחדת לקרוע משהו בטעות. ועוד עם המזל נאחס שלי..

הדלתות הגדולות של הבית נפתחו וההמון הנרגש צעק מבחוץ. שלטים כמו ׳מזל טוב!׳ ו׳תיהיו מאושרים!׳ הונפו באוויר, ופלאשים עפו לעברי מכל מקום. חייכתי לכולם, ונעזרתי בוויליאם כדי לרדת את המדרגות עד לכירכרה.

נהג הכירכרה פתח את הדלת, וראשונה נכנסה נטשה, אחר כך אני, ואז אמא. וויליאם התיישב מקדימה ליד הנהג והתחלנו בנסיעה לכיוון הגן.

כשהגענו לגן, הבלגן היה הרבה יותר היסטרי. הנהג ירד לפתוח לנטשה את הדלת, ואז סגר אותה. אותו הדבר וויליאם עשה עם אמא. שתיהן ירדו מהכירכרה, ונעמדו בפתח האחוזה, בית העתיד שלי.

הנהג המשיך לנסוע, ונכנס לבית מהחנייה האחורית. ככה בלי שהפפארצי ירדפו אחריי, ובלי עוד המון רועש. כל צומת הלב הזו אף פעם לא הייתה מלהיבה מידי בשבילי.

הנהג פתח לי את הדלת ועזר לי לצאת. מיד שתי עוזרות ניגשו אליי, והרימו את שובל השמלה שלי. ההינומה הארוכה שלי השתלבה עם השמלה, וזר הפרחים הלבנים שהחזקתי ביד היה לבן בצורה הכי טהורה שראיתי מימיי.

נכנסתי לתוך האחוזה הגדולה שתיהיה הבית שלי בקרוב, וכל המאפרות, עוזרות, ספריות, מלבישות וכו׳ העבירו את ה׳וי׳ האחרון בתחום שלהן. הוסיפו לי עוד קצת סומק, וסידרו את שובל השמלה.

ארבעה בנות קטנות רצו אליי.
״אנה, אמה, אריאל ומריה! תתרחקו ממנה!״
צחקתי. ״זה בסדר, אלכסנדרה. זה בסדר״ עניתי והתכופפתי כדי לחבק את הבנות הקטנות. אלכסנדרה עיקמה את האף שלה, אבל מיד חייכה בחזרה. היא פשוט אוהבת אותי יותר מידי.