New Life - VA (Hebrew)

פרק 18 - סטרייק

The Time Is: 4:32 PM
(הזמן הוא: 16:32 אחר הצהריים)

הימים עברו, והספקתי ללמד את ניקולאס למבחן שיש היום עוד כמה פעמים. אגב, היום ה-20 בדצמבר מה שאומר שחג המולד הוא בעוד חמישה ימים!

״תלמידים יקרים, אני מבקשת ממכם להפוך את הדפים רק כאשר כולם מקבלים. מי שישתמש בשליפים, יעתיק,ישתמש בטלפון, או ידבר במהלך המבחן- אני אפסול אותו״

אני ודילן קיבלנו את המבחנים שלנו והפכנו אותם אחרי שהזוג מאחורינו קיבל אותם.

״בהצלחה״ לחשתי וחייכתי לדילן כשראיתי שהוא לחוץ טיפה. הוא סובב את ראשו אליי וחיוך חיוך מאומץ.
״בהצלחה״ הוא אמר לי.
״יש לכם 40 דקות בדיוק לגמור את הבחינה, בהצלחה״

***
״נו, איך היה?״ אלכס קפצה עליי ועל ניקולאס כשיצאנו מהכיתה.
״היה טוב! את המורה הכי טובה בעולם!״ ניקולאס אמר וחיבק אותי. צחקתי וחיבקתי אותו בחזרה למרות שהתחושה הייתה מוזרה כזאת.. חיבוק? אני? ועוד מבן?

בכל מקרה, ג׳ון הגיע מיד ושאל אותנו גם איך היה לנו.
״היה מעולה!״ ניקולאס אמר וג׳ון טפח לו על הכתף.
״ואיך היה לך?״ ג׳ון שאל אותי. כשרציתי לענות, אלכס קטעה אותי.
״אתה באמת שואל איך היה לה?״
״כן למה לא?״ ג׳ון ענה ואלכס נאנחה והרביצה לו בראש.
״אולי כי היא התלמידה הכי חכמה בבית ספר!״
״אה״ ג׳ון מילמל ״שכחתי״ גילגלתי עיניין ונאנחתי בחיוך, והלכנו משם.
***
״אלכס, פתחי את הדלת!״ קראתי לאלכס מחדר האמבטיה בזמן שאספתי את השיער שלי במגבת.
״רגע!״ אלכס קראה. שמעתי קולות מעומעמים ויצרתי מחדר האמבטיה. (הפעם הייתי לבושה, למזלי)

״קים״ ניקולאס עמד בדלת ״אפשר לדבר איתך שנייה?״ אלכס הסתכלה אליו ואז אליי, וקפצה על המיטה שלי שהייתה יותר רחוקה מהדלת.

״כן בטח, מה קרה?״ שאלתי את ניקולאס ונעמדתי בפתח הדלת.
״האמת שכלום, רק רציתי לשאול אותך משהו..״ הנהנתי. ״אמ, את יודעת.. בגלל שהלך לי טוב במבחן והכל בזכותך חשבתי שאולי.. נחגוג את זה?״ הוא שאלה במבוכה.
״הו,״ הייתי מופתעת בגלל השאלה הזאת, הוא רוצה לחגוג.. איתי? ״מתי?״
״היום,״ הוא אמר ונשם שוב כי עניתי לו לחיוב ״רק אם זה נוח לך, כמובן״ הוא הוסיף.

הסתכלתי על אלכס ששכבה במיטה שלי ועשתה כאילו היא קוראת ספר אבל בעצם היא הקשיבה לנו (איך אני יודעת? כי הסתומה הזאת החזיקה את הספר הפוך), והיא הנהנה אליי כמו הכלבים האלה עם הראש המעצבן ששמים במכונית ליד ההגה. נאנחתי בשקט.

״כן, בטח״ החיוך על פניו של ניקולאס התפשט.
״יופי! אז בשמונה וחצי אני אאסוף אותך״ הוא אמר והתחיל ללכת.