The Time Is: 11:07 AM
(הזמן הוא: 11:07 בבוקר)
התעוררתי בשקט והתמתחתי במיטה. לקח לי זמן להבין שאני לא בחדר שלי ושל אלכס בבית הספר, מה שגרם לצווחה קטנה לצאת מפי.
הזיכרונות של אתמול בלילה חזר במהירות, ונזכרתי שאני בבית של אנה. קמתי מהמיטה ונעלתי את נעלי הבית, יוצאת מהחדר ומנסה להבין איך לעזאזל אני מגיעה לאנה עכשיו.
ירדתי במדרגות הענקיות ועברתי מול הדלתות עד שהגעתי לדלת שמגיעה אל הסלון, שבו ישבה אנה קוראת את העיתון של הבוקר.
״בוקר טוב, דארלינג!״ היא אמרה בחיוך ואפשר להבין שהיא התעוררה מזמן.
״בוקר טוב אנה״ אמרתי והתקדמתי לכיוונה.
״איך ישנת?״ היא שאלה בזמן שישבתי על הספה לידה.
״בסדר. אבל אני מרגישה מסריחה כי לא התקלחתי או לפחות שטפתי פנים״ אמרתי וקיווצתי את אפי.
״אנה!״ נזכרתי לאחד דקה של שקט. האישה המסכנה קפצה בבהלה. ״בית הספר! אני ברחתי משם! מה יעשו לי..״ חפני את ראשי בין הידיים.
״אל תדאגי התקשרתי בבוקר למזכירות והודעתי שאת אצלי. זה בסדר״ נשמתי עמוק ״את רעבה?״
חייכתי אליה.
״לא, הכל בסדר״ האמת שלא הייתי רעבה כל כך. שום דבר לא יכל לרדת לי בגרון אחרי אתמול. ״אני חושבת שאני צריכה לחזור לבית הספר״
״מה שתרצי מתוקה. את יכולה להישאר פה כמה שבא לך״
״באמת תודה, אבל אני חייבת לחזור. יש לימודים ואני לא רוצה שידאגו לי. תודה אנה!״
״בכיף מתוקה. לכי תתלבשי ואני אגיד לנהג שלי לאבני אותך לבית הספר. אה ואת זוכרת שחג המולד הוא בעוד ארבעה ימים נכון?״ אוי.
״כן אנה״ הנהנתי בראשי.
״תצפי למתנה ממני״ היא אמרה בקריצה ואני רק גילגלתי עיניים בחיוך ויצאתי מהסלון לכיוון החדר.
***
״תודה אדוני״ אמרתי לנהג ויצאתי מהאוטו. הוא חייך ואיחל לי יום טוב, ונסע משם.
נעמדתי מול המבנה הענק כמו ביום הראשון שרק הגעתי לכאן. הרגשתי שאני לא מכירה כלום, שוב.
נכנסתי בשקט לבניין שבו היה חדר המזכירות. דפקתי בשקט על הדלת, וחיכיתי עד שקול קרא לי להיכנס לבפנים.
פתחתי את דלת המזכירות והצצתי פנימה. המנהלת גברת בונוויל ישבה שם.
״היי מתוקה, היכנסי״ חייכתי חיוך מזויף וסגרתי אחריי את הדלת.
״רק רציתי להודיע שחזרתי. מקווה שלא עשיתי יותר מידי בלאגן בגלל שיצאתי בלי רשות..״
״בדרך כלל אנחנו מענישים תלמידים שעושים את זה, אבל דודתך אנה אמרה לי שזה היה מקרה חירום משפחתי. אני אסלח לך הפעם״ היא קרצה לי.
״אה כן, הייתי חייבת ללכת.. סליחה״
״לא נורא מתוקה. עכשיו כדי שתחזרי ללימודים. שאף אחד לא יבחין שנעלמת פתאום״
חייכתי אליה ויצאתי מחדר המזכירות.
YOU ARE READING
New Life - VA (Hebrew)
Vampire״קטנה שלי תהני ותלמדי שם״ אמא אמרה כשהיא חיבקה אותי ובכתה תוך כדי. ״אמא אני כבר בת 17״ היא הסתכלה עליי במבט כועס, ״אוי תשתקי, בשבילי את עדיין ביצית בחודש השני״ צחקתי וחיבקתי אותה שוב. כן, זאת אמא שלי. ...
