New Life - VA (Hebrew)

פרק 11 - Fur Elise.

The Time Is: 9:15 AM
(השעה היא: 9:15 בבוקר)

״שלום לכולם!״ מורה עם מבטא רוסי נכנסה לכיתת המוזיקה ״בוקר טוב״ היא אמרה והניחה את הדברים על השולחן. ואז היא הסתכלה עליי.

״ומי את?״ היא שאלה אותי.
״קימברלי מרלין וויליאמס״ עניתי בשקט.
״אה,״ היא אמרה ״ילדת המלגה״ הרמתי גבה. ילדת המלגה? אני עבדתי קשה בשביל לקבל את המלגה הזאת!
״אממ.. כן״ עניתי לה אבל כל כך רציתי לדחוף לה את הראש לתוך התופים.
״למדתם מוזיקה באמריקה?״ היא שאלה אותי במין זילזול.
״זה היה רק רשות, בחרנו נושא להתמקד בו מעבר ללימודים״ עניתי לה ״זה היה תוספת״
״אה״ היא אמרה ובחנה אותי ״ומה את בחרת?״
הסתכלתי על הילדים בכיתה (שכללו גם את אלכס, ניקולאס וג׳ון) והורדתי את ראשי.
״טוב, יכולנו לבחור כמה..״ המורה קטעה אותי. ״בחרת במוזיקה?״ הסתכלתי עלייה.
״לא״ היא נראתה כאילו היא עומדת למות ״למדתי בבית״
עכשיו היא נראתה יותר בסדר.
״מה למדת?״
״פסנתר. סבתא שלי למדה אותי לפני שהיא מתה״ אמרתי והשתדלתי לא לבכות.
״אוקיי. המורה אמרה. ומה את יודעת לנגן על הפסנתר?״
״כל מיני״ אמרתי וחייכתי חיוך מזויף.
״נגני משהו״ היא אמרה והצביעה על הפסנתר בחדר ״אני לא כל כך טובה-״
״נגני משהו״ היא קטעה אותי.
״מה?״ שאלתי והתיישבתי על הספסל שליד הפסנתר. המורה התקדמה אליי.
״Fur Elise. של בטהובן״ הסתכלתי עלייה המומה ״קדימה, קדימה״ היא אמרה והצביעה על הפסנתר.

יופי, והנה המורה הראשונה בהיסטוריה שאני לא סובלת והיא לא סובלת אותי.

התחלתי לנגן אבל כל פעם נתקעתי על ההתחלה.
״אני לא מצליחה״ אמרתי למורה.
״נסי שוב!״
״אבל זה קשה! אני לא כזאת טובה!״
״ נסי שוב ״ היא אמרה לי בעצבים.
התחלתי לנגן ונתקעתי עוד פעם.

״אהה.. המורה? אני יכול לעזור לה? אני פשוט יודע את היצירה הזאת טוב..״ הסתובבתי אל הקול, זה היה ניקולאס. המורה תהתה לרגע.
״בסדר. אולי ככה היא תלמד משהו״ אני כל כך הולכת להביא לה כפכף בראש.

ניקולאס התיישב לידי.
״אל תדאגי. היא מתנהגת ככה לכל מי שחדש״ הוא לחש אליי וחייך. חייכתי אליו גם. ״בואי, אני אתחיל ואת תצטרפי אליי״ הוא אמר לי והתחיל לנגן.

הסתכלתי עליו מהופנטת. הוא הסתכל על הפסנתר, והפרופיל שלו היה כל כך יפה. המנגינה יצאה מהפסנתר במורה הכי נקייה ויפה שיש, ופחדתי כל כך להרוס את זה.

הוא סובב אליי את הראש וחייך אליי, רמז לזה שאני הצטרף. אז הצטרפתי.

שנינו ניגנו ביחד, וזה נשמע כל כך יפה.

בגלל שאני לא מיומנת כמוהו, הייתי צריכה להסתכל על הפסנתר והקלידים כשאני מנגנת, אבל הרגשתי שהוא מסתכל עליי לפעמים. כל פעם שהוא הסתכל עליי, חיול קטן נמרח לי על השפתיים והרגשתי חום בצוואר שלי. אבל זה רק תימרן אותי לנגן יותר.

בסופו של דבר, אחרי משהו כמו שלוש דקות כנראה, שלי זה הרגיש כמו נצח, הפסקנו לנגן.

מחיאות כפיים נשמעו מהתלמידים בכיתה, ואלכס וג׳ון אפילו צעקו ׳ווהוווווו!׳ ושרקו וכאלה.

ניקולאס הסתכל עליי וחייך, ואותו הדבר אני.
״זה היה יפה״ אמרתי לו ״תודה שעזרת לי״
״בכיף״ הוא חייך ״אל תדאגי מהמורה. היא כזאת.״
״טוב היא די אוהבת אותך״ עניתי לו וסידרתי את התווים.
״כי אני התלמיד הכי טוב פה״

הסתכלתי על המורה ויכולתי לראות חיוך קטן מאוד שמבצבץ בין שפתייה. אולי היא לא כזאת נוראית אחרי הכל.
*
שאר השיעור עבר די בסדר, ועכשיו יצאנו להפסקה.

״וואו! אתם השמעתם כל כך טוב ביחד!״ אלכס צעקה בהתלהבות. ניקולאס גיחך וגירד את העורף שלו.
״באמת! היינו צריכים לצלם את זה!״ ג׳ון עזר לה.
גיחכתי גם והסמקתי. הרכנתי את ראשי והסתכלתי על הרצפה, לא רציתי שיחשבו שאני מסמיקה מהשטויות האלה.

אחרי כמה שניות של שקט אלכס משכה אותי רחוק משם.
״אאו אלכס את מכאיבה!״ אמרתי בזמן שהיא דחפה אותנו לאיזה כיתה ריקה מתלמידים. אלכס הסתכלה עליי בפה פעור והעיניים שלה נצצו.

״את ראית מה קרה שם עכשיו!?״ היא שאלה אותי בהתלהבות.
״אממ.. לא״ עניתי ושיפשפתי את היד.
״אח שלי! איל שהוא הסתכל עלייך!״ הסמקתי והחום התחיל להתפשט לי בגוף.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי וניסיתי להסתיר את החיוך שמתפשט לי על השפתיים.
״כשהורדת את הראש! הוא גירד את העורף והסתכל עלייך במין.. הערצה! וגם כשנגנתם בפסנתר! אח שלי בחיים לא הסתכל על אף אחת בצורה הזו!״
״זה בטח כלום״ אמרתי והזזתי את הראש שלי כדי שהיא לא תראה שאני נושכת את השפה שלי.
אלכס שתקה לרגע והסתכלה עליי בצורה ממזרית. הפרצוף שלה שידר לי אני לא מאמינה לך!
״את אוהבת אותו!״ אלכס צעקה בהתלהבות.
״מה?! לא! אני לא!״ צעקתי עלייה בחזרה והיא רק שלחה לי חיוך ערמומי.
״את כן! ראיתי שאת מנסה לא לחייך!״ היא ענתה.
״טוב זה מביך! כל אחת הייתה מתנהגת כמוני!״
״וכשנשכת את השפה שלך?״ היא באמת הצליחה לראות את זה? ״את אוהבת אותו!״
״לא אלכס תרגעי אני לא!״ אמרתי ברצינות כדי להוריד אותה מהרעיון המפגר הזה.
היא הסתכלה עליי מאוכזבת לרגע.

״עכשיו אפשר לצאת מפה?״ שאלתי.
״בטח..״ אלכס אמרה ויצאה מהכיתה. נאנחתי והלכתי אחרייה.

השיעור הבא שלי הוא ביולוגיה מוגברת והוא שעתיים. אני מקווה שלא יהיה איתי בכיתה אף תלמיד ממשפחת מיטפורד.