New Life - VA (Hebrew)

פרק 4 - נייסט טו מיט יו, קיימברידג׳.

The Time Is: 11:36 AM
(השעה היא 11:36 בבוקר)

״קימברלי חמודה תראי, אנחנו נכנסים למחוז קיימברידג׳שייר״ אנה אמרה לי וניכרה אותי כדי שאני אקום. פקחתי את עיניי לאט לאט ורצתי להרוג את אנה כי היא הפריעה לי לישון, אבל בשנייה המחשבה הזאת נמחקה לי מהראש.

הסתכלתי על הרחובות. הם היום נראים כאילו הוציאו אותם מסיפור או סרט, הכל היה נראה מצוייר כל כך.

תאי הטלפון הציבוריים האדומים היו נראים יפה אפילו יותר מבתמונות, והבסטות של המוכרים היו מקושטות בכל מיני עלונים ותקליטי מוזיקה ישנה. היו פרסומות של כל מיני אירועים מיוחדים והופעות, ושלטי חוצות ענקיים שמפרסמים חברות הלבשה כאלה או אחרות.

הישן מול החדש.
כנסיות ישנות מול בתים חדשים, שלטי הנצחה של איימי ווינהאוס וזבובונים שעדיין מחכים לשיר החדש של אדל מול שלטי חוצות של ריטה אורה ופרסומות להופעות הבאות של וואן דיירקשן.

הכל היה נראה מיוחד כל כך, והאמת התלהבתי מאוד מזה שבשנה הקרובה אני הולכת לגור כאן.

״תסתכלי לשם״ אנה אמרה לי והצביעה מעבר לחלון בצד שלה על שדות ירוקים, והתלהבה מכל הסיפור כמו ילדה קטנה.
״הייתי פה כבר?״ שאלתי אותה.
״כן.. ממזמן״ היא ענתה לי.
״אנחנו מגיעים לקיימברידג׳, בנות״ אדם הנהג של אנה אמר לנו ובכך הפנה את צומת הלב שלנו.
״אני ממש מצטערת שאני לא יכולה להסיע אותך עד לבית הספר, אבל זו נסיעה ארוכה ויש לי פגישות שאני מאחרת אליהן ו-״
״זה בסדר אנה,״ קטעתי אותה ״זה לא היה מובן מאליו שתעשי גם את זה״ היא חייכה אליי וליטפה את ראשי.
״את ילדה מיוחדת קימברלי מרלין. נתתי לך את מספר הטלפון שלי נכון?״ הנהנתי לחיוב.
״מעולה! אם כך, בבקשה תתקשרי אליי עש תצטרכי משהו. האמת, אני גרה לבד. בעלי המנוח נפטר לפני שנה וחצי ומאז אני מטיילת בעולם ומנה לעשות הכל כדי לא להשתעמם.״ היא אמרה וניגבה את עיניה למרות שלא ירדו לה דמעות.
״ומה עם הילדים שלך? והנכדים?״ שאלתי אותה. באמת התעניינתי.
״טוב, הבן הגדול שלי גר באירלנד עם אישתו והילדים שלו, והבת השנייה שלי גרה בצפון אנגליה. אבל בגלל שהיא עורכת דין, היא טסה הרבה ואפילו שהיא גרה בתוך אנגליה, אני לא רואה אותה״ היא חייכה אליי חיוך עצוב. ״אז בסך הכל אני לבד, והייתי שמחה עם תדברי איתי מידי פעם, את יודעת, כדי שיהיה לי מישהו לדאוג לו״
״אני אשתדל״ עניתי לה.
״אני מקווה שאני לא מפריעה לכן בנות, אבל הגענו לתחנת הרכבת התחתית בקיימברידג׳״ אדם אמר ועצר את המכונית. הוא יצא החוצה והוציא את המזוודות שלי.
אנה חיבקה אותי. ״היה לי לעונג להכיר אותך״ היא אמרה וחייכה אליי. ״גם לי״ אמרתי וחייכתי אליה בחזרה. ״הנה, קחי״ היא אמרה ולפני ששמתי לב היא דחפה ליד שלי חבילת שטרות מגולגלים.
״אנה.. תודה אבל אני באמת לא יכולה לקחת את זה״ אמרתי לה.
״זה שום דבר בשבילי, קחי את זה״ פתחתי את הפה שלי כדי להגיד לה עוד משהו, אבל היא קטעה אותי.
״ואני לא הולכת לקחת את זה חזרה, ביי קימברלי מרלין וויליאמס״ היא אמרה ודחפה אותי מהאוטו.
לפני ששמתי לב מה קרה, הדלת של המכונית נטרקה והיא כבר נסעה משם.
עמדתי המומה עם המזוודות שלי באמצע הרחוב לכמה שניות, עד שקלטתי איפה אני.