פגשתי את אייס בכיתה י'..
הייתי ילד שנכנס לבית הספר על מלגה..
בבית הספר הזה זה היה מושא ללעג.
ילדי מלגות היו בתחתית שרשרת המזון..
הרבה בגלל שילדים הורים עשירים תרמו לבית הספר המון כספים ובעצם נתנו לילדים שלהם מעמד , וכוח בלתי מוצדק.
אבל למזלי היה לי חבר בבית הספר שהכיר לי חבר שלו- אחד עשיר-קראו לו נייתן והוא זה שעזר לשנינו להסתיר את העובדות.
הקרבה אליו הייתה סוג של חסינות כנראה.
ככה לפחות חשבתי בהתחלה.
ואז התחלתי להתקרב לנייתן..ואז גם התחילו הבעיות.
בוקר אחד נכנסתי לשטחי בית הספר וראיתי התקהלות בכניסה למבנה כיתות י'.
זה לא היה מה שהוא שקרה כל יום..לכן,הלכתי לבדוק מה קורה.
נייתן ועוד בחור רבו על הריצפה מכות רצח..כשהבחור המגודל מתחת לנייתן.
אייס.
ידעתי שזה היה הוא מהרגע הראשון.
הסיפורים עליו והתאורים תאמו- ונראה שהוא היה גרוע יותר מהסיפורים עליו..
היה לו כבר אז מבט משוגע בעיניים האפורות שלו.
הוא צחק בשעה שנייתן הכה את פרצופו בזעם,חוסם את המכות בזרועותיו הארוכות והשריריות בלי מאמץ מיוחד.
הוא היה גבוה..מנייתן בהרבה..לא היה חייב לראות אותו עומד כדי להבין זאת..
הוא היה אסייתי,בחור גדול..גברי מידי יחסית לילד בכיתה י'.
שיערו היה פרוע,שורשיו נשאו צבע שחור וטבעי והתמזגו עם השיער הצבוע בכחול בהמשך.
עמדתי קפוא שם לזמן מה בפחד.
אייס היה בחור מפחיד.
לא רק בגלל מימדיו..אלה בגלל השיגעון שזיהיתי בו.
כל השאר תרגמו אותו רק כמופרע,כאדם שמחזיק תדמית של ילד רע.
אבל אני לא חושב שאני אי פעם ראיתי אותו כפחות ממטורף.
" נייתן" מהרתי להתאפס, מושך את נייתן החבול מעל לאייס.
"אתה בסדר?" אני מושך אותו רחוק ככל האפשר בתוך ההתקהלות הזו
"אני אהיה בסדר מותק" הוא מחייך.
אני מכה אותו בצחוק.
"לך לחדר האחות נייט" אני מבקש.
"מה שתגיד.." נייתן מגחך וממהר לצאת מבין האנשים.
אני מסתובב,הולך בהיסוס לאייס ומציע לו יד
" אתה בסדר?" אני מושך אותו לעמוד אחרי שהוא מקבל את ידי,נפגש במבטו הבוחן.
"למה שיהיה לך אכפת דרלינג?" הוא מסתכל עלי בחיוך צדדי שגובל בטירוף.
עיני הכסף שלו מנצנצות ונראות כמו ברזל מלוטש.
אני בוחן את פרצופו לרגע בהיסוס,מבטינו ננעלים והוא מרצין בפתאומיות שגורמת לליבי לקפוץ בבהלה.
אני נרתע
"אתה צודק" אני ממלמל,סב על עקבי במהירות וממהר למצוא את נייתן.
-----------------
"אז..מה אתה חושב על טיפאני?" נייתן מרים גבות
"מת על הרגליים האלה..אבל היא לא תתעניין בי" אני אומר בכאב.
"היא דווקא ביקשה ממני לדבר איתך..." הוא מחייך.
אני מסתכל עליו בחיוך מופתע
"תמשיך" אני מבקש
"היא אוהבת את הפה המלוכלך שלך אחי" הוא מחייך.
"הביאה לך מספר?" אני שואל
"לא,היא רוצה שאתה תיגש לדבר איתה" הוא מגחך.
אני מגלגל עיניים
"שונא את זה אצל בנות" אני נאנח
"אבל אני אגש אליה,היא נראת אחלה זיון" אני מגחך,קולט מעבר לראשו של נייתן את אייס שנועץ בי מבט עם חיוך מטורף.
אני מוצא את עצמי נעול במבט האפל הזה..והכל סביבי מתחיל להרגיש אפל וחנוק.
אני כמעט מרגיש פאניקה כשניצוץ מוזר חולף במבטו.
הוא בוחן אותי..את מה שהוא לפחות יכול לראות ממני כשאני יושב בשולחן הקפיטריה הזה..וחיוכו גדל,הוא מנתק את המבט בפתאומיות ,משאיר אותי מבולבל לפני שאני מבין שהוא מוציא פתק ורושם עליו מה שהוא.
ואז מרים אותו,נועל את עיניו המטורפות בשלי שוב,ומניח את הפתק על השולחן,קורץ לי ואז קם והולך.
אני מזדעזע.
למה שבחור יקרוץ לי?למה הוא תמיד מצליח לגרום לי להרגשה כל כך אינטימית בכל פעם שהמבטים שלנו נפגשים?מה הוא רוצה?
מה הוא מנסה לעשות?
