אייס התיישב ככה שאני בין רגליו,הסתכלתי למעלה,מנסה בחוסר ביטחון לסמן לו שלא יתיישב ככה..אבל ברגע שפגשתי במבטו איבדתי את האומץ.
״קח״ הוא הניח שוקו ועוגה אישית על השולחן.
הודתי לו בשקט ומיהרתי לאכול בלי להוציא מילה בזמן שהוא ישב ובהה בי.
״מה יש?אתה שקט״ הוא בוחן אותי.
״כלום״ אני ממלמל בשקט.
״הארי״הוא מלטף את גבי ואני קופא,משפיל את עיני לשולחן
״לא כשכולם מסתכלים״אני מתחנן בפניו.
״ממה אתה מפחד בייב?״ הוא מנסה ללכוד את מבטי אבל אני לא מאפשר לו.
אני מניד ראש במקום.
נייתן ועוד איזה בחור מתיישבים מולנו,הם מחייכים בזלזול.
״תראו תראו, ממש זוג מהשמיים״ אני נושך את שפתי ולא מרים את מבטי.
מתאבן.
״נייתן, כדאי לך שתדע את מקומך״ אייס אומר בטון מאיים, אבל עיניו שקועות בי..אני יודע את זה כי אני רואה את זה בזוית מבטי.
״אוי,בחייך אייס, בו איתי ואני אכיר לך כמה בחורות מבית טוב,כאלה שאי אפשר להתנגד להן.
תעזוב את הדבר הזה״ יש שקט..ואני באמת חושב שאייס שוקל את זה.
עד שהחבורה של אייס מתחילה לבוא משום מקום, מקימה את שני הבחורים ויושבת עם מבט מאיים לכיוונם.
״אייס,תחשוב על זה..לא היית רוצה מה שהוא יותר טוב מה..דבר הזה?״ נייתן מדבר בהתנשאות.
ואז אייס קם.
כנראה ויתר עלי...
בעצם,
זה מה שאני חושב..
עד שהוא תופס את היד שלו ומסובב אותה בזוית לא טבעית עד שנשמע קול פיצוח.
נייתן צורח צרחה מקפיאת דם.
אני נבהל,מביט באייס באימה.
״בפעם הבאה שלא תכבד אותו..אתה או כל אחד בבית הספר הזה,אני אגרום לכם לשלם על זה״ הוא נשמע מפחיד.
״עכשיו,תנקה את הכתם הזה מהרצפה״ הוא מבקש בקרירות מהחבר של נייתן בזמן שהוא מסמן באצבעו במהירות את האיזור בוא נייתן שוכב ברצפה,חוזר להתיישב מיד לאחר שהוא מסיים לדבר.
״ממתי אתה משתמש באלימות בוס?״ אחד מהבחורים הקרובים לאייס שואלים
״כן,אתה נוהג לתת לנו את העבודה,יכלת לבקש ממני״אחד אחר מסכים.
״כשמדובר בבעל שלי,זה כבר אישי,ג׳רום.
כשמדובר בהארי,שום דבר לא יספק אותי אם זה לא אני שמכאיב להם, ובפעם הבאה בלי שאלות.
מה שאני מחליט זה מה שיש..אם זה לא מתאים לכם אז אתם לא מתאימים לפה.
בפעם הבאה אני אדאג לגזור לכם את הלשון ואשחרר אתכם מהתפקיד.״ הוא מדבר ברצינות מקפיאה,בקרירות,מהדק אותי אליו..
״אף אחד לא פוגע במה שאני אוהב״ אייס ממלמל ליד אוזני,מלטף את גבי..
אני בנתיים ,קפוא מפחד,עדין מנסה לעכל את כל מה שנעשה ונאמר.
הבחורים מסתכלים עלינו בהשתהות,זה מפחיד אותי עוד יותר.
״אייס,מספיק״ אני רוצה לבכות, משתחרר מאחיזתו
״מה לא בסדר?״ הוא לוחש, מסתכל עלי בהפתעה
כנראה,לא ציפה שאני אתחמק מהמגע שלו..
״אני לא מסוגל״ אני נעמד ויוצא מהשולחן,לא מצליח להבין מה קורה.
למה לעזאזל הכנסתי את עצמי? איך יכול להיות שבלי מאמץ מיוחד הוא פשוט שבר לו עצם?
והחיוך הזה שהוא חשב שרק נייתן ראה לפני שהתחיל לצרוח אחרי הפעולה האכזרית..
הוא מטורף.
מטורף לחלוטין.
הוא מפחיד.
״היי..מה קורה?״אייס מסובב אותי אליו,אנחנו במסדרונות השוממים,מסתכלים אחד על השני.
״אני לא רוצה להיות חלק מזה״ אני מדבר בשקט
״אתה כבר חלק מזה״ הוא נאנח
״אני לא רוצה״ אני על סף בכי.
הוא תופס את פני בין שתי ידיו הגדולות.
״אתה כבר חלק ממני,מהלב שלי,מהבית שלי,מהמיטה שלי,מהמחשבות שלי..אני לא אתו לך פשוט ללכת עכשיו..לא כשאתה הכי צריך מי שהוא שיטפל בפצעים שלך״ הוא כל כך כנה שזה מכאיב לי בחזרה.
״למה אכפת לך?״ דמעות זולגות על לחיי
״בגלל שאני מאוהב בך. אתה חכם ,דעתן,יש לך אופי חזק..
אני צריך אותך לצידי,אני לא מסוגל להרפות ממך עכשיו,הארי..״ הוא מביט בי בכל כך הרבה כנות שזה מעביר בי רעד של פחד.
אני יודעת שאני לא פעילה-זה כי אני מתגייסת בקרוב..
מצטערת,
💜💜💜אוהבת את כולם
