בימים הבאים בבית הספר, אייס דאג לחבק אותי הרבה,להרחיק ממני אנשים..
הוא לא דיבר.
כל מה שהוא עשה היה לנחם ללא מילים.
זאת הייתה הוכחה עבורי לכך שהוא שמע מה שאמרתי..אפילו חלק..
אבל ההתנהלות הזו הקלה עלי משום מה.
פשוט קיבלתי את הנוכחות שלו מרוב עייפות וחוסר רצון להילחם.
"צהריים טובים" כמה מהבריונים של אייס ישבו איתנו בשולחן.
"אנחנו החברים הכי טובים של אייס לספסל הנאשמים"הוא התבדח.
חייכתי אליו בעייפות.
הם מתחילים לדבר על דברים ומדי פעם מפנים שאלות לאייס.
אייס קריר..זה מוזר.
לרוב הוא נראה יותר מעורב.
"תאכל" אייס לוחש לאוזני כבקשה.
אני מהנהן וממשיך לאכול , שותה מבקבוק המים שקנה לי.
הוא מלטף את ראשי לרגע כשאף אחד לא שם לב ,אחר כך מלטף את גבי בצורה מרגיעה.
אני לא יודע איך הוא יודע לעשות את הדברים הנכונים בשביל להרגיע אותי..אבל הוא פשוט עושה את זה נכון.
אני מסיט את ידו בהיסוס,לא יודע כבר מה אני רוצה לעשות..
מי שהוא שם לי יד על הכתף ומבטי נורה למעלה בהפתעה.
אה..הבחור הזה..
״ליאו,תוריד את הידיים שלך ממנו״ אייס אוחז ברגלי בחוזקה,כאילו מנסה לשמור על סבלנות.
״זו רק נגיעה אחי..״ ליאו מחייך אלי...אבל רק לזמן קצר.
אייס תופס לו את היד ומסובב אותה עד שהוא מתחנן שישחרר
אני קופא בפחד.
לא שוב
״הוא הבעל שלי,ליאו.
וגם אם אתה יד ימיני,זה לא אומר שאני אתן לך להתעסק עם מה שאני אוהב..״הוא משחרר את ידו.
״תראו אותו כשווה ביחס אליי.תנו לו כבוד יותר מלכל אחד ותגנו עליו.
ולא,אני אתן לכם סיבה לרצות למות.
אני אעשה לכם מהחיים גיהנום.
אז תדעו את מקומכם" הקול המחוספס שלו בשילוב לאיום גורם לכולם,אפילו לי,להרכין ראש בפחד.
"הבנתם?" הוא כמעט צועק.
אני רועד בפחד מהצעקה הזאת
כולם עונים לו " כן בוס" בהיסוס והוא נושם עמוק ,מבטו נפגש בשלי והוא מתרכך בחצי שניה.
"בוא איתי" הוא לוחש לאוזני ברוגע..
זה מפחיד איך שהוא יודע להתהפך ככה.
הוא לא צפוי..
זה גורם לי לתהות אם הוא כמו הנבלים שרואים בסרטים- אלה שהם כל כך מעוותים,חכמים ונתונים למצבי רוח שהם פשוט אסון עבור מי שמתעסק איתם.
אני קם בשקט ועוקב אחריו לחצר בית הספר,לבד.
הוא מבקש ממני לשבת לידו ואני מתיישב,מרגיש לא בנוח עם זרועו שעוטפת את מותני,אני מוריד אותה ממני.
"יום ההולדת שלך מתקרב" הוא מנשק את רקתי ואני מתרחק.
"חשבתי לשאול אם תרצה לטוס לאן שהוא..
אני חושב שזה יהיה נחמד אם תהיה לך הפוגה מהמקום הזה " הוא מציע,קולו נמוך ורגוע.
אני מרים את ראשי,מביט בו בהפתעה
"א..אתה רוצה להוציא עלי כל כך הרבה כסף?אתה נותן לי לבחור מיקום?איך אתה...למה אתה ..לא משנה.." אני מגרד בראשי באי נוחות,עדין בפחד.
"אני הבטחתי לך שאני לא ארפה מימך,התכוונתי לזה.
התכוונתי לאירוסים.ואני מצפה גם להתחתן איתך כשתסכים לקבל אותי.
אני מאוהב בך.
התרגלתי אליך,ואני לא יודע איך חייתי בלעדיך לפני" הוא מנשק את לחיי,אני נלחם בעצמי שלא להסיט את פני.
"אני אוהב אותך,רק אותך.
מעולם לא היה אדם שגרם ללב שלי לרטוט רק ממבט.
אבל אז אתה באת.
כישפת אותי.
עכשיו,עליך לקחת אחריות" הוא מדבר לאט,כמעט בצורה מפתה..מזכיר לי נחש עם הקול המזמין,עם העיניים הממוקדות..כאילו הוא מסתכל על הטרף שלו.
הנשימה שלי נעצרת,אני מרגיש מאוים.
"אתה לא לבד.
אתה רק חושב שאתה לבד.
זה בסדר,אני יכול לחכות עד שתבין כמה ממכר אתה עבורי" הוא מתחיל להניח את הנשיקות המהפנטות האלה לצווארי,בקצב..ידיו מלטפות את זרועותי,יורדות מכתפי למטה באיטיות.
הנשימה שלו מכה את צווארי ואת עצמות הבריח שלי בגלים חמימים.
השיער שלו והריסים שלו מלטפים את עורי ואני נעצר.
הנשימות שלי שטוחות.
העיניים שלי נעצמות בלי יכולת לשלוט בזה.
אני לא יודע איך הוא תמיד מצליח לעשות לי את זה..
אבל זה כל כך מנחם..נותן לי הרגשה שאני נאהב עד כדי כך שאני נשען לתוכו ונותן לו.
ואז אני פוקח את עיני בבלבול,
לא.אני לא יכול.
אני מתרחק ממנו ובסוף לוקח את התיק שלי ובורח.
