כל ההבטחות שהבטיח לי כשהייתי עקשן וסגור,
את כולן הוא קיים.
הוא היה מאוהב בי מעל הראש וכולם ידעו אתזה.
כשאמרתי לו לא, זה היה לא.
וכשאמרתי כן, הוא יצא מגידרו כדי לשמח אותי.
הוא עזר לי,תמך בי ואהב אותי.
הוא שכר פסיכולוג, הקיף אותי באהבה אין סופית ופינק אותי בלי סוף,
משאיר אותי בלי מילים.
התאהבתי בו מהר וחזק.
האמנתי לו.
מסתבר שהוא תמיד אמר לי את האמת.
הוא היחיד שעשה את זה בחיים שלי.
״התחת שלך אדום מאתמול״ אייס מפתיע אותי,מחבק אותי מאחור בזמן שאני מכין קפה, לובש רק את החולצה הלבנה המכופתרת והענקית שלי עם בוקסר מתחת.
״זה לא כל כך רע״ אני ממלמל.
הוא מהדק אותי אליו בחיבוק ושם את סנטרו בשקע צווארי.
״רוצה גם?״ אני מצביע על הקפה והוא מהנהן.
״תביא לי ספל״ אני מחייך, מרגיש אותו פותח ארונית מעל ראשי ומוציא כוס.
אני מרים את הראש והוא מכסה אותו בידיו,
מבין באיחור שהדלת כמעט נסגרה לי על הראש ונאנח בהקלה.
״תודה״ אני אומר בקול שקט והוא מנשק את ראשי.
״אתה שקט בזמן האחרון, אני לא יודע אם אני צריך לדאוג״ הוא עדין מחבק אותי מאחור בזמן שאני בוחש בשבילו את הרפה ומעביר לו,
מסתובב אליו מיד אחרי.
״אני פשוט תוהה מה אפשר לתת לבן אדם שיש לו הכול ליום ההולדת,
רציתי לשמור על זה בסוד אבל לא מצאתי שום דבר שאני יכול לקנות לך או לעשות״ אני אומר בטון מאוכזב והוא מחייך, מתקרב אלי ומניח את הקפה מאחורי,
רוקן ונותן לי נשיקה קטנה על השפתיים בחיוך.
״כל מה שאני רוצה זה אותך,הארי,
אני לוקח יום חופש באותו יום כדי להישאר איתך.
אני רוצה שתלמד אותי לעשות את העוגת גבינה שלך.
בחיים לא ידעתי שעוגה יכולה להיות כל כך טעימה ״ הוא מנשק את מצחי ואני מחייך לכמה רגעים ארוכים.
״אני אוהב אותך, יצור מושלם שכמוך״ אייס אומר לי בחיוך משלו,
מסתער על פי,ידיו נשלחות באופן אוטומטי לתחת שלי ומפעילות קצת לחץ.
״איך אתה מצפה שלא ישארו סימנים אם אתה ממשיך ככה? איש מערות״ אני מכה את כתפו והוא מחייך.
״אני לא יכול להתאפק.
הסקווטים שאתה עושה בזמן האחרון עשו לך תחת יפה ואני לא יכול להתנגד למה שאני רואה״ אייס מניח נשיקות על צווארי ומרים אותי על השיש של המטבח בקלות, מנשק במורד חזי.
״אייס,לא״אני מזהיר והוא ממשיך, גורם לי צחקק.
״אייס, השומרים רואים את זה במצלמות, די״ אני דוחף אותו בפנים אדומות ומכסה את פניי
הוא פולט צחקוק קטן.
״כשאני אחזור מהעבודה, אני אטפל בך כמו שאתה אוהב״ הוא לוחש לי, מעביר את ידו קרוב לבוקסר שלי ומנשק את צווארי עוד,
״חרמן״ אני מגחך והוא מושך אותי אליו,
ואנחנו ממשיכים להתווכח,
עד שהוא חייב ללכת ועוזב אותי על השיש, סמוק ומחוייך.
