"אתה יכול לשאול עכשיו מה שתרצה"
היינו במוטל באמצע שום מקום.
הוא שרף את הבגדים שלנו באמצע הדרך לפני שהגענו לפה ובמכונית האחרת היו בגדים שהחלפתי אליהם..
אני לא יודע מאיפה להתחיל.
"רצחת אותו?" הקול שלי רועד..
אני רוצה להיות בטוח לפני שאני נכנס להתקף פסיכוטי
"כן" הוא עונה בכנות,עיניו בוחנות את תגובותי.
אני לא מסתכל עליו.
"למה?" אני לוחש בפחד.
"בגלל,שכבר זמן מה הוא מאזין לשיחות שלי,הוא חשב שאני לא יודע ושאני בכיס הקטן שלו.
הוא ניסה כמה פעמים להכניס אנשים לכנופיה שלי כדי להפיל אותי אבל החיילים שלי נאמנים וזהירים.
אז הוא מעולם לא הצליח אפילו לקבל פיסת מידע כי הם כבר נעלמו איך שהוא.
הוא ניסה להפיל אותי.
הוא ותיק.
ועם כל האנשים שנסו להסתנן אלי ונרצחו לו,הוא הרגיש מושפל.
הוא התחיל לעשות איתי עסקים,הוא כמה פעמים השתיל רמקולים בדברים שלי אבל האנשים שלי חכמים ממנו וככה גם אני.
חיכיתי לזמן נכון בו הוא יהיה מבודד מהשומרים שלו היום,לכן קיבלתי את ההצעה לבוא אליו.
ולהבדיל ממנו,אני הצלחתי להכניס אנשים אליו בלי שישים לב.
אז כל השומרים שהרוויחו את האמון שלו והיו בחדר- הם שלי בדיעבד,כל מה שהייתי צריך זה רק לסיים אותו.
הוא הפריע לי כבר הרבה זמן כמו שאמרתי.
ככה זה בעולם הזה..הארי.
זה או שאתה נלחם ומנצח..
או שאתה בחוץ." הוא מדבר בשלווה.
"איך אתה מסוגל לישון בלילה?" אני מפחד,בכנות.
"זה חלק מהעבודה שלי הארי..בחרתי להיכנס לעולם הזה בשונה מאחרים" הוא מסביר.
"אני לא רוצה להיות חלק מזה" אני לוחש בעיניים מושפלות.
"אתה כבר זמן רב חלק מזה" הוא נאנח.
"אני לא פוגע בדברים שאני אוהב הארי.." הוא מוסיף.
"זה לא הופך את מה שאתה עושה ללגיטימי בשום אופן" אני נוזף.
הוא בוחן אותי לרגע,ואז מחייך.
"אני אוהב אותך" זה נאמר בשיא הכנות.
אני נרתע.
"אני רוצה לעוף מפה,עכשיו" אני מנסה לעזוב את החדר אבל הוא במהירות מונע ממני לפתוח הדלת.
"אתה כבר בעסק מזמן,הארי.
נראת איתי.
אתה גר איתי.
היית ברכב בזמן החלק הראשון של הפגישה והתלוות אלי בחלק השני.." הוא לוחש ברוגע.
"כולם כבר יודעים שיש לי בעל ושזה אתה.
ככה עובד העולם הזה.
עכשיו גם אתה נחשב מכובד בעולם הזה...עכשיו אתה כבר בפנים" הוא שוב הצליח להכין את הקרקע בלי ששמתי לב.
"אתה..." אני רוצה לבכות, מתרחק ממנו.
"למה הכנסתי את עצמי" אני מחזיק את ראשי בין שתי ידיו בפחד.
"אתה בטוח איתי" הוא שם יד אחת על כתפי ואני נרתע הרחק ממנו.
"אחרי מה שראיתי היום,אני יודע שאני לעולם לא אהיה בטוח יותר" אני ממלמל בפחד
"זה בסדר,הארי..אני מבין את הפחד שלך..
בנתיים,אתה לא מבין איך הכל מתנהל..אז אני אתן לך להגיב בכל צורה שתרצה,עד שתהיה פחות מפוחד ותהיה מוכן להקשיב להסבר בצורה רצינית ומעמיקה יותר" הוא מחייך אלי בשלווה המרגיזה שלו.
מושך אותי אליו.
אני מתחיל לרעוד בין הידיים שלו מהר מאוד..
"זה הכל בגללך.." אני לוחש..
יש דממה לרגע ואני מנסה לעכל הכל אבל במקום להצליח להבין מה קורה סביבי, דמעות מתחילות לזלוג מעיני בתסכול בעודי רועד בפחד..
הוא מהדק את החיבוק סביבי ואני מכה אותו בכל כוחי.
צופה בו סופג את המכות בקלילות בזמן שאני צורח
"זה הכל בגללך", "הרסת אותי","הרסת לי את החיים"
בשיא בכאב והתסכול.
"תרגע"הוא מבקש,מלטף את שיערי עד שאני נחלש בין זרועותיו,מייבב ובוכה בהיסטריה.
"אני פה בשבילך,הארי,אני עוד אוכיח לך שטוב לך יותר איתי" הוא מנשק את מצחי למרות ההתנגדות שלי,כורך שני ידיים סביבי ומהדק אחיזה בכוח,סנטרו נח מעל ראשי.
"תרגע" הוא לוחש,מנדנד את גופי ימינה ושמאלה באטיות בתוך חיבוקו.
זה מרגיע אותי..מרדים אותי אפילו.
אני חושב שאני נרדם בין הזרועות שלו בזמן שהוא מרדים אותי.
עדין דומע ומתוסכל.
מבועת,מבולבל ואבוד.
אבל זה מרגיש טוב בין הזרועות שלו.
זה מרגיש בטוח.
בטוח שזה מפחיד.
