התעוררתי למשמע מים זורמים, מנחש שזה אייס...
שכבנו אתמול..
זה כאב עכשיו..אתמול זה היה מהנה, משחרר..
מה שהייתי צריך כנראה..
״בוקר טוב מלאך שלי" אייס יצא מהמקלחת בחיוך, לבוש בשחורים שוב.
חולצה הדוקה עם שרוולים ארוכים שגם הם היו הדוקים מספיק כדי להבליט את שריריו..
מכנסיי טרנינג ורגליים יחפות.
"למה אתה לבוש?" אני ממלמל
"הולכים לבצפר" הוא מחזיר.
אני מניד בראשי.
"אני אגן עליך" הוא הבטיח בכנות.
"אני לא רוצה להיות תלוי בך"אני אומר בתסכול
"זה רק לבנתיים,קום"הוא מבקש בסבלנות.
אני נאנח,קם להתלבש.
--------------------------------------------
הוא איתי במשך כל היום בבית הספר כמו שהבטיח.
הוא מביא לי אוכל וסחב בשבילי את התיק למרות שהתנגדתי..
זה מוזר..חשבתי שהוא סוציופת.
"תתרחק ממנו" אייס מדבר פתאום בקול קר.
אני מבולבל עד שעיני פוגשות בשל נייתן.
"לא הייתי נוגע במחלה הזאת" הוא אומר באדישות ומתכוון לעקוף את אייס.
אייס מגחך.
"וואו,אתה עד כדי כך בודד בימים אלו?" כשהמבט של נייתן פוגש בשל אייס אני מבין ששניהם יודעים מה שהוא שאני לא.
על פרצופו של נייתן נמתח חיוך מזלזל.
"מה אכפת לך ?" נייתן נראה אדיש כשלבש חיוך מתחכם.
"לא אכפת לי,זה פשוט העובדה שאתה נוטה להשאיר באלגן רציני בכל פעם שנמאס לך מהחברים שלך" הטון של אייס הופך לנמוך, למפחיד.
אני בולע רוק בפחד.
"זה יתנקם בך...יום אחד..."המבט הזה...ראיתי אותו פעם...
הוא היה מופנה אלי פעם.
אייס מתרחק מנייתן בחיוך מוזר,בעינים קרות..
אני נושך את השפה התחתונה שלי בחוזקה,מנסה לחשוב מה אייס יתכנן..
"אל תעשה את זה" אני ממלמל.
אייס מהמהם,מביט בי בשאלה.
"אני מכיר את המבט הזה, אל תעשה את זה"
מבטי ננעל בשלו והוא נראה מופתע.
אני נאנח,מוריד את זרועו ממסביב לכתפי.
"ואל תחשוב שבגלל מה שקרה אנחנו זוג.
אל תצפה ממני ליותר מידי" אני אומר ברוגע.
הוא מחזיר את זרועו אל מסביב לכתפי ואני מנסה להוריד אותה.
"שום דבר לא יעצור אותי מלהפוך אותך לשלי,הארי.
גם לא אתה" הוא לוחש לאוזני בשקט,אני מרגיש איך אני נהפך לדרוך,למפוחד מעט,מרגיש שבלי לשלוט בזה התקרבנו יותר מידי.
אני דוחף אותו ממני.
"אני לא הומו" אני מציין עובדה.
הוא מחייך ברוגע.
"אני יכול להיות מניאק ולהזכיר לך כמה נהנת אתמול לפרטי פרטים...
במקום זה, אני פשוט אציין בעינך את העובדה שבכל פעם שהעיניים שלנו נפגשות,אתה נושך את השפתיים היפיפיות שלך.
בכל פעם שאני מתקרב,אתה מרגיש מאוים.
אבל זה לא רק זה...נכון,הארי?
אני אדם מעניין בעיניך..אני אדם שגורם לך לחשוב פעמיים לפעמים...כי אתה מאמין ויודע עמוק עמוק בפנים בצורה מסויימת שאני אשמור את ההבטחות שלי ואדאג לך.
אתה יודע שיש לך אותי עכשיו..
אני טועה?"
הקרבה,הקול הנמוך, הזרועות החזקות ונשענות על הקיר משתי צדדי והמבט המרוכז שלו שננעץ בשלי...
זה מצליח לבלבל אותי,לגרום לי לתהות בפחד..
אני נשאר משותק לכמה רגעים ארוכים.
מופתע מהמהלכים שלו.
הוא חלקלק יותר משחשבתי.
"למה אותי?" זאת שורה כל כך פאקינג נדושה.
אבל אני לוחש אותה בפחד,אני באמת רוצה להבין למה..
אני רוצה להבין למה מכל האנשים שמסתחררים סביבו הוא בחר דווקא מי שהוא שמתעב אותו..או אולי..תיעב?הוא מבלבל אותי.
"למה לא?" הוא מרים את גבותיו בחיוך קטן,מנשק את מצחי ומושך אותי לשיעור.
"תאמין בי..הארי.." הוא מבקש בשקט,
משאיר אותי משותק ומבולבל מרוב מחשבות ותהיות.
