"אמרתי בלי נשיקות" הסטתי את פני משלו,דוחף אותו למיטה ונע מעליו,דואג ללחוץ את גופו למטה.
השתדלתי לגמור עם זה מהר,נעמד בזהירות וכורך סדין סביבי בעצלות.
"למה אתה כל כך אנטי,הארי?"הוא נראה שליו.
"אני לא חייב להסביר לך כלום" אני מטיח בכעס.
אייס מגחך.
"אני מבין שאתה מבולבל,אני מסוגל להבין אם קשה לך לקבל את הנטיות שלך עדין..
אבל אם אתה מצפה ממני להרפות מתישהוא,כדי שתוכל לרוץ לזרועות של הקודמת שלך..
תזכור שגם אני בן אדם" זה נשמע כועס.
אבל כשהרמתי את המבט שלי לשלו הוא נראה פגוע.
"אני לא כלי,הארי..
אתה לא יכול לשכב איתי מתי שבא לך ואז לצפות ממני פשוט להעלם.
זה לא עובד ככה עבורי" הוא מתוודה.
"כשאמרתי שאני אוהב אותך,התכוונתי לזה..אז אל תשחק לי ברגשות" זה נשמע כמו אזהרה.
עמדתי מאובן כשהבטתי בו,מפוחד.
למה התאהבת בי?
זה לא היה אמור לקרות.
הוא אפילו לא מכיר אותי.
"אייס..."אני ממלמל בבלבול,לא יודע מה לענות לו,לא מצליח לחבר שום משפט במוח ברוב בלבול שאוחז בי.
"אל תחשוב שבגלל שאני טוב אליך,אז אני אדם טוב.
אני יכול גם להיות סיוט עבורך"זה גורם לי באמת לפחד.
"אני..אני מצטער" אני מגמגם בראש מושפל,מרגיש רצון לבכות פתאום.
יש דממה לכמה רגעים..ואני נושך את שפתי במחשבה,אולי כדאי שאני אברח?לפני שיהיה מאוחר..
ואולי..כבר מאוחר?
"בוא אלי" הוא מבקש,מתגלגל אלי ומושך אותי מהסדין עד שאני נופל עליו.
אני נרעד מפחד,מבוהל.
הוא נכנס יחד איתי לסדין,עוטף את עצמו ומהדק את חזו לחזי.
ידו יורדת לישבני.
"אני אוהב גם אותו" היד הגדולה שלו תופסת את ישבני ולוחצת,לשה אותו.
אני לא יודע למה אני לא מתנגד..
לא יודע אם זה אפילו פחד שעוצר אותי מלהגיב.
הוא מניח נשיקות על צווארי ועצמות הבריח שלי,בדיוק כמו שאני אוהב.
אני עוצם עיניים,נותן לו.
-------------------------------------------
"קח" אייס מושיט לי בקבוק שוקו.
אני לוקח וממלמל תודה,עסוק בשיעורים.
לשבת בקפיטריה לנראות את כולם נועצים מבט זה לא ממש תענוג.
אז אני חייב להיות עסוק.
הוא כורך את ידו סביב מותני ומניח את סנטרו על כתפי.
אני בולע את רוקי בקושי,מנסה לעצור את הרעד שמתעורר בי.
"גם ככה מסתכלים עלינו,עדיף שתתרחק" אני מבקש מבלי להביט בו בלחש,עוצר את הרעד בקולי.
"אתה שלי.שימשיכו להסתכל"הוא מניח נשיקה על צווארי,אני מסיט את ראשי כהתנגדות.
"אייס" אני נוזף.
"מה?"הוא עונה בנימה כעוסה.
"אתה אדם עם רגשות ואני מבין את זה.
אבל גם לי קשה לא פחות ממך" בשלב הזה אני כבר לא מצליח לשלוט ברעד שבקולי. המבטים שלנו נעולים זה בשל זה.
הוא נראה כאילו הוא חושב..
בסוף הוא נאנח,מהנהן.
"תודה" אני ממלמל בקול רועד,חוזר למשימות שלי.
זה מוזר,כי לזמן מה יש דממה.
ואני מפחד להסתכל למעלה..
אבל כשאני אוזר אומץ ומסתכל,אני רואה את עיניו של אייס נעוצות בי.
"אתה לא חייב להיות קשוח איתי.." הוא אומר בשקט
"אתה לא חייב לשים את המסכה הזאת גם איתי"הוא ממשיך ברוגע.
אני נעצר
"איזו מסכה?" אני ממלמל בשקט
"מסכת ה'עסקים כרגיל' "הוא מחייך.
"האנשים שהפנו לך את הגב בתקופה האחרונה הם האנשים שהיית הכי זקוק להם..ואני מבין את זה..
אבל מה אם אני יכול לתת לך יותר?" הוא גורם לי לתהות,וזה מה שגורם לי לרצות להתרחק למרות המילים המנחמות..
"ולמה יש לך רצון כל כך טוב?" אני לא מצליח להבין מה הוא חושב.
"כי אני אוהב אותך" הוא נראה מעט כעוס,כי אמר את השורה הזאת אין ספור פעמים..
זה מפחיד אותי..לדעת שנתתי לו מתישהוא מספיק פתח כדי להרגיש אלי קרבה..
"אתה לא מכיר אותי" אני כלוא במבט המעונה שלו.
"באמת? כי בפעם האחרונה שבדקתי,אנחנו גרים כבר חודש ביחד,הספקתי לטפל בך כשאתה חולה,לנגב לך את הדמעות,לגלות מה אתה אוהב לאכול,לשכב איתך,להתווכח איתך אין ספור פעמים,ובין לבין היו לנו כמה רגעים שלווים.
אני מכיר הצד הכי גדול שיש בך עכשיו.
הצד הבודד,הסקפטי,הציני,המפוחד,המרוחק, הכועס.
אני הוא זה שמתמודד איתו, אני זה שמכיל אותך.
ואני הוא זה שדואג לך.
אני מכיר אותך הכי טוב" כל מילה פוגעת לי כמו חץ בלב.
אפילו לא שמתי לב..חודש..
וכל זה קרה בחודש...
הוא הצליח להשאיר אותי חסר מילים...הוא הצליח להשאיר אותי מבולבל עד פחד שוב.
