"אני רוצה שתתלווה אלי היום לפגישה" הוא מתיישב מולי בארוחת הבוקר.
אני מסתכל עליו בבלבול,בהיסוס.
"בוא ותראה איך העניינים מתנהלים בעולם שלי,מה אני עושה ואיך..בוא תראה בעצמך" הוא מבקש
אני מניד בראשי במהירות,בפחד.
"אני לא רוצה להסתכן" אני ממלמל,משחק באוכל שלי .
"אתה לא מסתכן,אף אחד לא מעז להסתכל לי אפילו בפנים.בטח שלא לבעלי.
אתה תראה..אם זה לא ימצא חן בעינך אז תוכל לעזוב באותו רגע" הוא מבטיח.
אני מהסס בפחד,עדין לא משוכנע.
"יש לימודים" אני ממלמל כתירוץ עלוב
"יום אחד של הפוגה זה מה שהוא שאתה זקוק לו" הוא מדבר
אני נאנח,מהסס עוד בקשר לזה.
״אני לא בטוח שכדאי״ אני ממלמל
״אני אשמור עליך״אני לא יכול שלא להאמין להבטחה משום מה.
הוא גורם לי להרגיש בטוח ובאותו הזמן כל כך מפוחד...
על אף הטירוף הזה שאני מוצא בו..על אף ההתנהגות המוזרה שלו..
״בסדר״ אני מהנהן עדין בהיסוס,לא בטוח אם זה הצעד הנכון.
הוא מלכסן חיוך,מביט בי בעיניים חמימות ומשיב בהנהון אחד.
------------------
הוא היה נאה..אי אפשר היה להכחיש את זה.
בטח לא כשהוא עמד מולי בלי חולצה ויכלתי לראות את מבנה הגוף החזק והשרירי,את הכתפיים הרחבות ומכוסות הקעקועים,שמשתלשלים לחזה שלו ולבטן העליונה,שלא נדבר על הגב והמותניים שמכוסים לגמרי בקעקועים
״אתה אוהב את הקעקועים?״הוא מחייך אלי מבעד למראה,קולו המחוספס שבר את השתיקה.
הנהנתי בשקט בעיניים מושפלות.
מדי פעם הרמתי את עיני , בוחן את השיער שלו שנמשך לאחור שצורה מוקפדת ומסודרת.
הוא לבש מכנסיים מחוייטים שהיו חלק מחליפת שלושה חלקים שהתאימו לו והחמיאו לו.
המכנס הבליט כמה דקות אבל חזקות הרגליים שלו,וחגורה חומה וכנראה יקרה החזיקה אותו במקום נמוך על מותניו.
״תעזור לי לכפתר,הידיים שלי גדולות מידי״ הוא מסתובב אלי,מקפל את שרוולי חלצתו הלבנה אל מעל למרפקיו בנונשלנטיות.
הוא בהחלט דמות שיצאה מסרט.
״א..אוקי״ אני ממלמל,קם בהיסוס מהמיטה במעט פחד ונעמד מולו.
הוא מלכסן אלי חיוך שובב ומחכה שאתחיל
״איך אתה לובש את החולצות שלך אם ככה?״ אני ממלמל בכדי לנסות ולהעביר את המתח שנוצר ביננו.
״רוב החולצות שלי יותר קלות, אבל זאת האהובה עלי,לא יכלתי שלא לקנות אותה,אז כשאני שם אותה אני צריך לקרוא לאחת המשרתות..״ הוא בוחן אותי בזמן שאני מכפתר בריכוז את הכפתורים מלמעלה עד לאמצע,כשהוא עוצר אותי,
מחזיק בידי ומנשק אותן,
אני מושך אותן מיד אחרי,מבטינו נפגשים רק לשניה ואני בטוח שאיך שהוא הוא מסוגל לראות מה אני באמת מרגיש.
״עכשיו היא עוד יותר אהובה עלי״ הוא נותן לי חיוך שגורם לי להרגיש מובך,מתגרה בי.
ואז הוא פותח את החגורה והמכנסיים מולי ואני מסיט מבט
״מה אתה..״הצחוק שלו מהדהד בחדר
״אני רק מסדר את החולצה״ הוא טוחב את החולצה בדיוק למכנסיים,סוגר את המכנס והחגורה לאחר מכן.
אני מוצא את עצמי מאדים ממבוכה.
״ממה אתה מובך?כבר ראית את כולי.
הארי,אתה כבר מכיר את הגוף שלי...את איך הוא יכול לגרום לך להרגיש״ הטון השקט והנמוך בו נאמרים הדברים גורם לי להרים אליו מבט , מבטינו ננעלים והוא כורך את ידיו סביב מותני,מצמיד אותי אליו.
״כשנחזור,אני אזכיר לך כמה טוב אתה יכול להרגיש בין זרועותי.
אבל נכון לעכשיו,החיילים שלי מחכים ואם אני רוצה להיות ראוי לכבוד שלהם,אני צריך להופיע בצורה מכובדת״ הוא מנשק את זוית פי,אני נשאר קפוא בהלם מהמילים שלו.
״אתה תישאר בג׳יפ,כדי שתהיה בטוח.
ילוו אותנו ג׳יפים מקדימה ואחורה,ובזמן שאני נפגש היום עם..אדם מסויים, ישמרו גם על הדלתות של המכונית בה תשב.
אל תדאג.אני אגיד לך מה תצטרך לעשות,אל תפחד,תסמוך עלי״ לא יכלתי שלא להאמין לו.
הצורה בה אגודליו לטפו את לחיי והקול המחוספס והמלטף שהעביר בי צמרמורות -כישפו אותי לגמרי.
אני מתחיל להיסחף לתוך העולם שלו.
ולמרות שאני יודע שזה לא טוב עבורי..
אין בי כוחות להתנגד לו.
