אין אש בלי ריין

פרק 31

-נקודת מבטה של ריין-

קול תיפוף דהירת פרסות רחוקה נשמעה על שביל האבנים המוביל אל הארמון נישא על גביי אוויר היום השלו. ישבתי על קצה מיטתי ובהיתי בשובל קרני השמש החמימה המאירה את רצפת חדרי בזוהר המכשף את המתבונן ומעניק חמימות נעימה ומלטפת. נשמתי את האוויר הצח וניחוח עדין של פריחת ניצני הדובדבן הגיעה לאפי. הלילה הזה, הוא הלילה השלישי אותו ביקש ממני המלומד להעביר בארמון לפני שאצא לדרכי.

קול הפרסות הרוקעות על האבנים גבר, אך הוא נבלע בין מחשבותיי. בפינת חדרי, תיק עור אותו הכינה אדיטי המתין, ולידו, ארשת החצים המלאה של אימי והקשת אשר שמה האצילי חקוק בה. "באינת'". הבטתי בחצים הכסופים והקשת העדינה וחשש מצא את מקומו בליבי. ניגשתי אל הקשת וליטפתי באצבעותיי את מיתרה הכסוף אשר קרני השמש פיזרו t, צבעו המבריק על הקיר שמאחוריו בפסיפס אורות דק ומהפנט. העברתי את כריות אצבעותיי על שמה החקוק של אימי. אהבתה הרבה וטוב ליבה נטמעו עמוקות בקשת האדירה, כאילו מעולם לא עזבה אותה.

"לוחם, חייב לעולם לשאוף לביטחון, להיות אחד עם הטבע ועם נשמתו, אחרת, מדוע שהטבע יבחר צד? מדוע שיעזור? וכך, בידיי, עץ הקשת הוא אחד מאצבעותיי, המיתר אחד משריריי, והחץ, החץ המשתחרר למטרתו זקוף וטהור כי כך היא גם אהבתי. תפילה בי המבקשת כי יבוא יום ואניח אותם בכבוד ושלווה ואניח לליבי להיות הנשק היחיד אותו אצטרך. עד אז, כך יהיה." ציטטה אדיטי את אימי בימים שאחזה בהם בגאווה. שניה בודדה לפני שהעבירה אליי אותם בסתר. מאחורי גבו של אבי. "היא הייתה מצביאה נערצת ומלכה אהובה על תושביה. היית לומדת ממנה רבות. הייתה רוצה היא כי תקבלי זאת." הוסיפה אדיטי בגעגוע והושיטה לי אותם.

בזכות סבסטיאן ועקשנותו הרבה, אשר אני חווה לה תודה כיום, איני חשה בקשת יותר. כאילו אנו גוף אחד. אך למרות זאת, אינני חשה ראויה לה. למרות אהבתה של אימי המצויה בקשתה, חשה אני כי מסרבת היא לעבור לידיים אחרות. גם אם אלו ידיים מדמה של זאת שאחזה בה. רגשותיי מורים לי כי חמדתי חלק מגופו של אחר. לפתע, אור אדום המלווה בחמימות מרגיעה, בקע קלות מבין התליון שעל צווארי והצטרף אל מחול הצבעים והאורות המתחולל על קירות חדרי וכאילו קרא תיגר על קרני השמש. כיסיתי אותו בכף ידי וחיוך מצא את מקומו אל פניי. כמובן, יודעת אני לירות חצים, ואף אפגע במטרה. אך גופי ונשמתי שייכים לאחת. שייכים לחרב אשר שירתה את אבותיי מאז ומעולם והם נהפכו לחלק ממנה, והיא מהם. ובבוא היום, אצטרף אליהם ואמתין ליורש הבא.

תיפוף הפרסות על שביל האבן נדם. "משלוח מיוחד אל הנסיכה ריין".

_____________________________________________________________________

פרק קצר אני יודעת, הרגשתי שאני חייבת להעלות משהו כי זה באמת לא בסדר מצידי למשוך ככה אבל הייתה לי תקופה עמוסה כל כך.

מצטערת ותודה על ההבנה <3

פרק הבא יהיה באורך מפצה ביותר :)