אין אש בלי ריין

פרק 24

-נקודת מבטה של ריין-

פקחתי באיטיות את עייני, לאחר תקופה שאיני יודעת להעריך את אורכה, בה הכאב מתחזק מפעם לפעם, ומעלף אותי שוב ושוב. זאת הייתה שיגרתי מאז אותו יום בו נחטפתי לכאן. כבר הכרתי את התא המחניק על כל אבן שבו. כל נקיק שבלבניו המגושמות. אפי התרגל לצחנת דמי ואיבריי התלושים הנרקבים לאיטם. עייני, התרגלו לחשכה הנשברת על ידי אור הנרות העמום. עורי, התרגל למגע הדם החם הניגר עליו ולמרקמו הצמיגי. אך לעומתם, עצביי, לא התרגלו לתחושת הכאב הגוברת יותר ויותר. כאב המכשירים. כאב קריעתם פעם, אחר פעם, אחר פעם. לעתים, כשגופי תשוש, הוא נרדם, ומצמיח את איבריו התלושים ואינו משאיר שום זכר לקודמיו. אך מפעם לפעם, איבריי חזקים יותר. טהורים יותר.

ניתן לומר כי הפחד מן ההרגל הטיל בי אימה, משום שהדבר מסמל כי להבת תקוותי להיחלץ מן התא המחניק הולכת ומתעמעמת, כמו נר בודד המנסה להעפיל את החשיכה העוטפת אותו, וחונקת את להבתו אט אט. אך עדיין, כרגע, הלהבה הזעירה עוד ממשיכה להילחם במחנק, ולהאיר. השאלה הנשאלת היא, מתי תחדל היא לינוק את מעט החמצן שעוד נותר? ומתי הוא יגמר לעד? ומי יוותר ראשון, הנר, או החשיכה?

ישנו דבר אחד שטרד את מחשבותיי יותר מכל דבר אחד. דבר אחד, אשר העביר בי צמרמורות וגרם לקרביי המחודשים בפעם המי יודע כמה להתהפך בקרביהם. הדבר האחד הזה, היה קולה של איישה. סירבתי להאמין כי אחותי, בשר מבשרי, תוכל לעשות לי דבר שכזה. והכל עקב חמדנותה לכתר. ניסיתי לשכנע את עצמי כי הכאב גורם למוחי להזות, אך הדבר היה בלתי אפשרי כיוון שהמציאות הייתה כה אמתית עד שלא ניתן היה להתכחש לה. מעולם לא חפצתי בכתר, אך יודעת אני את גורלי ולוקחת אני על כתפיי את גודל האחריות. וזו, הרעידה את מצפוני, והכתיבה לי, כי אם איישה נוהגת כך באחותה, כיצד תנהג בבני עמה? תשתית היא פחד ואימה בממלכה? וכל זאת על מנת שתחדול את מעשיה בי? התשובה הייתה ברורה. לא הייתי מוכנה לכך.

עפעפיי, היו כבדים והם נלחצו תחת כובד דמי הקרוש שהתווסף עליהם. ראשי, מורקן באפיסת כוחות, בדיוק כמו גופי שהיה מוטל לפנים בעוד שידיי ורגליי לפותות עד העצם בשלשלאות הנוראיות שמיום ליום התהדקו יותר ויותר. שריריי רעדו, לא מהפחד, כי אם מן המאמץ הכרוך בלהחזיק את גופי התשוש כמה שיותר זקוף בכדי למנוע עד כמה שאפשר את התהדקות השלשלאות. שיערי התארך וליטף את גופי ואת איבריו המחודשם. גם הוא זכה ליחסה של איישה כאשר חיברה את קצותיו לגלגלת שחוברה לתקרת התא, ממש מעליי, וסובבה אט אט. סובבה באטיות המרבית את הידית המסובבת את הגלגלת. דקות ארוכות בהן הגלגלת הסתובבה סביב עצמה ומשכה בשיערי. הרימה אותו מעלה, עד כי מתחה היא את ראשי והחלה להרים את קרקפתי ביחד איתם. שיערי סירב להתנתק. היא עצרה את פעולתה וקרבה אליי, שולפת פגיון משרוולה וקרבה אליי כך שאפינו כמעט נגעו האחד בשני.