פרק 15

790 48 42
                                    

"How do you destroy a monster without becoming one?"

-נקודת מבטו של סבסטיאן-

פקחתי את עיניי בבהלה והתיישבתי במיטתי במהירות. נשימותיי היו כבדות וגרמו לחזהי לעלות ולרדת בקצב מהיר. ידיי אחזו בפרעות בסדין מיטתי הסגול וקימטו אותו תחתן. זהו הלילה השלישי מאז הטבח הנוראי. זהו הלילה השלישי בו איני מצליח לעצום את עיניי. זהו הלילה השלישי בו מילותיה האחרונות של קארי מהדהדות בראשי ואינן נותנות לי מנוח. ליבי פעם בחזהי בחוזקה ואיים לפרוץ ממנו בכל רגע. חשתי בצער האופף אותי בשלושת הימים והלילות האחרונים מתגבר מרגע לרגע. ישבתי על מיטתי, נאבק נואשות להסדיר את קצב נשימותיי.

נאנחתי עמוקות והעברתי את משקל גופי לפנים בעוד אני מכופף אליי את ברכי הימנית ונתמך על  ידי ידי השמאלית האוחזת בחוזקה בסדין. ידי הימנית מצאה את דרכה אל מצחי ואצבעותיי נקברו בשיערי הלבן. מצחי נתמך בידי ומרפקי נשען על ברכי היוצרת גבעה בשמיכה השחורה. עצמתי את עיניי והזזתי את ראשי באטיות מצד לצד. עייף, אך חסר יכולת להירדם. הרמתי את ראשי וישרתי את ידי הימנית על ברכי. מה עשיתי? האשמה הציפה את מצפוני והיה נדמה כאילו נוגסת בו, חתיכה אחר חתיכה, באטיות, בהנאה. הרוח הצורחת נשמעה מחוץ לחלון חדרי. מעולם ממלכתי אינה הייתה כה סוערת. הבטתי לשמאלי אל מחוץ לחלון חדרי הגדול. וילונות חדרי התפרעו ברוח העזה והוטחו בחוזקה בקיר התכול. הבטתי מחוצה לו. צמרות העצים נגלו לעיניי, או למעשה, מה שנותר מהם. צמרות העצים נראו ערומים מעליהם ורק ענפים דקיקים הנוטים להישבר בכל רגע נראו עליהם בעוד הרוח החזקה מנערת ומטיחה אותם אחד בשני. פתיתי שלג לבנים חגו במערבולות וצבעו את הממלכה בלבן. השמיים השחורים היו ריקים מכוכבים, אך הישר במרכזם, כמה סנטימטרים ספורים מעל העצים האומללים, גבוהה ומרשימה בגודלה, נראתה הלבנה. כה בוהקת, כה שלווה במקומה בשמיים. כה זוהרת ומעניקה אור בממלכה הקודרת.

קרני הלבנה חדרו אלי חדרי דרך החלון הגדול ונדמה היה כי כל שעושה, היא להאיר את גופי החבול. הבטתי בה דקות אחדות והתפעלתי מיופייה. מעולם לא נראתה כה גדולה ובוהקת. גופי זהר באורה והיה נדמה כאילו מלטפת היא אותי, ומנחמת. כשקרניה פגעו בגופי, היה נדמה כי כל צלקותיי נעלמו, כאילו פיסלה היא אותי מחדש.

השלכתי את גופי לאחור ונחתי בפרעות על כריות הקטיפה השחורות בעוד שיערי מתפרע מסביבי. הרמתי את ידיי ושילבתי את אצבעותיי מאחורי ראשי. הבטתי בתקרה הקפואה ובצלליות המרצדות עליה. נברשת הקריסטל הגדולה התנודדה עקב הרוחות העזות וצליל מרגיע של קריסטלים המתנגשים זה בזה בעדינות נשמע ברקע. קרניה של הלבנה כאילו תרו אחריי, וכשמצאו, האירו את גופי יותר ויותר.

החזרתי את מבטי את חלון חדרי והבטתי בווילונות המוטחים בחוזקה בקיר. הבטתי בהם בחוסר סבלנות. "ווסטו האל" (westu hal) אמרתי בחוסר סבלנות בקול חד וברור וקשתיות עייני זהרו באור סגול. ווילונות חדרי חדלו מלהתפרע בבת אחת, וחשפו את אורה החזק של הלבנה המשקיפה עליי.

אין אש בלי רייןWhere stories live. Discover now