אין אש בלי ריין

פרק 2

-נקודת מבטו של סבסטיאן-

פקחתי את עייני אחריי עוד לילה מלא בנדודי שינה ובהיתי בתקרת חדרי השקופה. הייתה בי תחושה כאילו שכחתי משהו. כאילו יש לי תפקיד אחר שעליי למלא. אך מה הוא?

השלג נצץ מחוץ לחלוני ורוחות קרות נשבו לתוך חדרי. המשכתי לשקוע במחשבות. רעש של כף רגל ענקית שמכה בדלת נשמע וקטע את מחשבותיי. קמתי מהמיטה בחוסר רצון ופתחתי את דלת העץ הכהה. בכניסה עמדה אטילה (Atilla).

אטילה היא נקבת זאב אלפה בגובה של שני מטרים לפחות ובעלת פרווה כסופה ורכה. נהגתי להתכרבל בתוכה כשהייתי צעיר יותר.

אטילה היא שליטת להקת הזאבים הלוחמים בממלכה. היא כפופה לאבי, מנהיג אומת הכפור. רק הוא ידע לתקשר עם בעליי החיים בכלל ועם אטילה ולהקתה בפרט. ירשתי יכולת זו ממנו. יכולת זו, את כישורי הלחימה והכוח הנוסף, לכן אני הוא יורשו העתידי. הממלכה תהיה בשליטתי ביום מן הימים. אטילה מונתה להיות אחראית על כישורי הלחימה והכשפות שלי.

אטילה נכנסה בצעדים גדולים וכבדים לתוך חדרי הקפוא והתיישבה על הרצפה הקפואה. היא בחנה כל חלק וחלק בגופי בעזרת עיניה הצהובות והגדולות.

"חסר לך מזון בגוף האלף הזה שלך". אמרה בקולה הרועם.

" אין לי תיאבון בימים האחרונים". הנחתי את ידי האחת מאחורי ראשי ועניתי בביישנות.

אטילה קמה ממקומה והחלה לחוג במעגלים סביבי תוך שהיא ממשיכה לבחון אותי. "סטורם (Storm) הודיע לי שכבר יותר מיומיים אינך מגיע לאף שיעור, הורדת משמעותית את כמות המזון שאתה צורך ושעות השינה שלך ספורות לאחרונה. יש משהו שאני צריכה לדאוג לגביו?" שאלה, התיישבה וחשפה ניבים לבנים וצחורים.

שילבתי ידיי בבושה, הרמתי את כתפיי כ'לא יודע' וחייכתי חיוך ביישני.

אטילה קמה ממקומה, אוזניה הגדולות התקפלו אל מאחורי ראשה הכסוף והגדול, ניביה החדים נחשפו בכעס וטפריה השחורות הוצאו החוצה כאות אזהרה. "הקשב לי היטב אלף חסר אחריות שכמוך, אתה הוא מנהיג הכפור העתיד לבוא. אתה הוא זה שהולך לפקד עליי, על ילדיי ועל להקתי. אתה הוא זה שהטירה ונתיניה יהיו נתונות בידיו בעוד כמה שנים ספורות בין אם אתה חפץ בכך ובין אם לא. זו המחויבות והאחריות איתה נולדת והגיע הזמן שתפנים זאת ותפעל כראוי. כעת התלבש במידית ורד לחדר האוכל. הוד מעלתם מחכים לך ואם רק תעז לחשוב על לא להופיע, שוב... טפריי ושיניי מזמן לא נגסו בבשר אלף. זכור את מילותיי". אמרה בכעס ופנתה לצאת מהחדר.

צחקקתי לעצמי. "מיד המפקדת אטילה" עניתי ועשיתי תנועת הצדעה. אטילה סובבה אליי את ראשה הכביר ונהמה לעברי "מיד".

סגרתי אחריה את דלת חדרי ופניתי ללבוש את בגדיי בגווני האפור השונים.

הנחתי את חרבותיי בנדיהן שהיו ממוקמות בצורת איקס מאחורי גבי ויצאתי לכיוון מדרגות הקרח.