תרפא אותי, פרופסור -פרק 42-

3.7K 278 256
                                    

"אתה לא יכול לבגוד בסטיבן, אתה לא יכול לבגוד בסטיבן, אתה לא יכול לבגוד בסטיבן" שון מלמל לעצמו שוב ושוב, יושב על המיטה הזוגית שבדירה שלו, אחרי מה שקרה עם מייקל הוא החליט פשוט לברוח בחזרה הביתה, עדיין לא מעכל את העובדה שהפרופסור שלו נישק אותו.

"שון שון" הצעיר מלמל כשניזכר באיך שהאחר קרא לו, "הוא מתגעגע? למה?" הוא חשב, מכרסם את ציפורניו, "לא!" הוא אמר לעצמו במהירות, לא רוצה לחשוב על מייקל, "סטיבן, אני צריך לראות את סטיבן!" הוא החליט ולקח את הטלפון שלו, מתקשר לברטה.
-

"הכל בסדר?" ברטה נשמע לחוצה ושון חייך, היא מפחדת בשבילו, שון התלבט אם לספר לה על מה שקרה, אבל הוא במהירות הניע את ראשו לשלילה, זה שום דבר, ג'יין אמר שמייקל תמיד מתנהג ככה כשהוא שיכור.

אז זה אומר שמייקל מנשק גם גברים אחרים?

שון כירסם את ציפורניו ואז עיניו נפערו, מייקל גיי! שון כיסה את פיו, רק עכשיו הוא הבין שהפרופסור שתה בבר של גייז, רק עכשיו הוא הבין במלוא האחוזים שמייקל גיי.

"שון?" סגולת השיער שאלה שוב כשלא קיבלה מענה, מוציאה את שון מהמחשבות שלו.

"אני בסדר" שון אמר בחיוך, מצליח לשמוע את נשימת ההקלה של האחרת, "ברטה?" הוא שאל והיא פלטה "מממ?" שואל, מקשיבה לו.

"אני רוצה לראות את סטיבן" הוא אמר ברצינות והיה שקט לכמה רגעים, ברטה חשבה לעצמה ארוכות, מנסה להציג במוחה יתרונות וחסרונות לכך.
-
"אוקיי, נלך לראות אותו" הפסיכולוגית אמרה כשמצאה יותר יתרונות לפגישה הזאת מאשר חסרונות, זה יכול לתת לשון באמת לעכל את המצב שסטיבן נמצא בכלא.

"אפשר היום?" הוא שאל, "כן, אני אבוא לאסוף אותך" היא ענתה לו והוא הנהן, מרגיש איך שפעימות ליבו פועמות בחוזקה, הוא מפחד, הוא מתרגש, הוא שמח, הוא עצוב, הוא עדיין מאוהב בו.

"אני אתקשר אלייך כשאהיה קרובה לבית שלך" היא הוסיפה, "טוב" הוא ענה לה, "נתראה" היא מלמל בחיוך לפני שניתקה, גורמת לשון לקפוץ מהר מהמיטה וללכת להתקלח, הוא פאקינג הולך לראות את סטיבי שלו.

שון קפץ באושר במקלחת, מכסה את פיו בהתרגשות, מסבן את כל כולו כמו שצריך, הוא לא יודע איך הוא יפגוש אותו, יכול להיות שיתאפשר להם מגע? "אהה!" שון צעק קלות, מתרגש עוד יותר, סוף סוף הוא יראה את סטיבן שלו.
-----
ברטה גיחכה כשראתה איך ששון רץ אליה אחרי שנעל את הדירה, נראה נרגש יותר מתמיד, הוא פתח במהירות את הדלת, מתיישב מאחור וחוגר את עצמו במהירות.

"שלום ברטה" הוא אמר בחיוך רחב, "שלום לך ילדון מתרגש" היא השיבה בחזרה והוא צחקק בשקט, מניח את ידיו על לחייו ונוגס בפיו, לא מצליח לשלוט ברגש החזק שהכה בו.

"אל תצפה ליותר מדי ממנו שון" היא הזכירה, לא רוצה שהוא יתאכזב יותר מדי והוא הנהן במהירות, עדיין מתרגש והיא נאנחה קלות לפני שהתחילה לנסוע, רואה איך ששון מסתכל בחלון וכאילו משנן את הדרך אל בית הסוהר.
-
"בסוף לא הלכת לבר?" סגולת השיער שאלה, "הלכתי" שון מלמל והיא יכלה להבחין במבט המודאג שלו, "א-אני לא חושב שאחזור לשם עוד" הוא לחש בשקט, "אתה רוצה לדבר על זה?" היא שאלה, רואה שהוא מניע את ראשו לשלילה ממראת הרכב והיא נשמה עמוק, כנראה שכדאי לא להתעמק בזה, זה תהליך ששון צריך לעבור עם עצמו, זה לא הולך להיות קל בשבילו, במיוחד שהוא חי כרגע בעולם שונה לחלוטין מהעולם שהיה לו לפני איבוד הזיכרון.
----
שון יצא מהר מהרכב, מסתכל על בית הסוהר הגדול, מחכה לברטה שתצא גם כן מהרכב.

תרפא אותי, פרופסורWhere stories live. Discover now