תרפא אותי, פרופסור -פרק 46-

3.4K 301 269
                                    

"מה קרה שון?" מיר שאל אחרי שהם ירדו מהקרון, שון לא היה נראה בסדר, "אני לא יודע" המלוכסן לחש, מתקדם ביחד עם האחר אל המשך הפארק, "אני חושב שהייתי כאן פעם" שחור העיניים אמר וורוד השיער הביט עליו, "היית כאן עם סטיבן" הוא השיב, "הוא מעולם לא נתן לי לעלות לרכבת הרים" שון מלמל, מחייך קלות כשמיר שילב את זרועותיהם, "אולי היית כאן עם מי שיצאת איתו?" ורוד השיער מלמל ושון הביט עליו, נוגס בשפתו התחתונה וחושב לרגע, "אני לא יודע" הוא השיב ומיר נאנח.

"בוא נלך לאכול" מיר הציע והאחר הנהן, זה אולי יעזור לו עם הכאב ראש, "מה נאכל? מקסיקני? פיצה? המבורגר? סלט? מה בא לך?" מיר שאל, לוקח את שון אל אזור דוכני האוכל, הצעיר הביט על שורת החנויות, בוחן מה כדאי לו יותר.

*"יאמי, אוכל מקסיקני זה טעים"* קולו שלו לפתע הדהד בראשו ומיד אחריו הגיע צפצוף אוזניים קצר שגרם לשון להניח את ידיו על אוזניו בזמן שעצם את עיניו, "שון?" מיר שאל בחשש, זז משון ונעמד למולו, נוגע בכתפיו ותופס את תשומת ליבו של האחר.

שון פקח את עיניו, מביט על מיר שהסתכל עליו בשאלה והוא הוריד את ידיו מאוזניו, נאנח ארוכות, "מקסיקני" שון ענה ברצינות והאחר הביט עליו בריכוז, "אתה בסדר?" הקטן שאל ושון חייך אליו קלות, "אני מקווה" הוא השיב לשואל, מתקדם איתו אל מקום האוכל ומזמין איתו את מה שמצאו כטעים.

---

מיר הסתכל על שון אוכל ורק אז הוא הרשה לעצמו לאכול, בודק מדי פעם ששון אוכל כמו שצריך והוא חייך לעצמו קלות, זה מרגיש לו כמו פעם שהם היו חברים טובים, לפחות שון זוכר את החברות שלהם כמשהו עכשווי.

מיר נאנח מעט, מה אם שון יזכר בסוף והוא לעולם לא יוכל להיות שוב חבר שלו?

"שון?" מיר שאל, תופס את תשומת ליבו של שון שלמולו שהמשיך לאכול, "ממ?" שון שאל בסקרנות, "יש לי שאלה שמסקרנת אותו" מיר אמר בחיוך ושון הנהן בהבנה, מחכה לשאלה, "אם יגידו לך שאתה צריך לבחור בין לא זכור לעולם ולחיות מבלי לדעת כלום או לבין לזכור ואולי להתאכזב מהמציאות, במה תבחר?"

-

*"אם יציבו בפניך שני דברים, להרוס את הבר של ג'יין ולהמשיך לעשות את מה שאתה אוהב, או להשאיר את הבר כמו שהוא ולוותר על מה שאתה אוהב, במה תבחר?"* הקול של הגבר ההוא שוב תקף את ראשו של שון והוא כיווץ את גבותיו לפני ששתה ממיץ התפוזים, מנער את ראשו מעט, רוצה לשחרר את הכאב ראש שלו.

"שון אתה בסדר?" מיר שאל בפחד ושון הביט עליו בדאגה, "א-אני שומע דברים" המלוכסן אמר והאחר הביט עליו בשאלה, לא מבין למה הוא בדיוק מתכוון, "אני חושב שקופצים לי זיכרונות לראש, אני הייתי כאן, אני יודע" שחור השיער אמר וורוד השיער הביט עליו ארוכות, "מה אתה שומע?" מיר שאל ברצינות ושון חשב לרגע, "קול של מישהו, הוא שאל אותי על הבר ועל ג'יין...א-אני לא יודע" האסייתי הסביר, מביט בחוסר אונים על האחר.

תרפא אותי, פרופסורWhere stories live. Discover now