תרפא אותי, פרופסור -פרק 47-

3.6K 302 101
                                    

ג'יין פתח באיטיות את הדלת, מחייך כשראה את שון ישן בבילגון על המיטה שלו, הוא כבר לא ישן מקופל והוא נראה כמו ילד קטן, "ילד שלי" הוא לחש ונכנס פנימה, הוא צריך להעיר את שון לאוניברסיטה.

-

הבלונדיני התיישב על המיטה, מלטף את שיערו השחור של הצעיר בעדינות, "שון שון" ג'יין לחש, מקבל מלמול לא ברור מהאחר והוא גיחך קלות, "שון שון הגיע הזמן לקום" מנהל הבר לחש, רואה איך שעיניו המלוכסנות של האחר נפקחות באיטיות עד שהוא הביט עליו, מחייך קלות.

"בוקר טוב" שון מלמל חלושות, "בוקר טוב תינוק שלי" כחול העיניים לחש, נושק לראשו של שון, "תודה שאפשרת לי לישון כאן" הצעיר מלמל ושפשף את עיניו, "אתה תמיד יכול לישון כאן, זה הבית שלך" הבלונדיני אמר בכנות מוחלטת, מחייך אל האחר שהתרומם לישיבה.

"קניתי אבקת שוקו" הוא אמר בצחקוק ושון חייך אליו, "תודה" הוא השיב, מחייך כשהאחר ליטף את שיערו, "תתארגן ואני אלך להכין לך שוקו וכריך" ג'יין אמר ושון הנהן, מקבל עוד נשיקה, הפעם על מצחו מג'יין לפני שהבלונדיני התרומם מהמיטה ויצא החוצה.

-

שון נאנח בחיוך לפני שהתרומם מהמיטה, פותח את הארון ומוציא משם בגדים ומגבת, "אני צריך להעביר לכאן עוד בגדים" הוא מלמל לעצמו כשהבין שהוא רוצה לישון כאן עוד מדי פעם.

הצעיר הלך אל המקלחת, עומד למול המראה ומצחצח את שיניו, הוא הביט על עצמו ארוכות ונעצב כשחשב על מייקל, מה באמת מייקל מרגיש אליו? למה הם נפרדו? למה הם נפרדו דווקא אחרי שהם הלכו לפארק שעשועים ונהנו ביחד?

שון נאנח וירק את המשחת שיניים מפיו, שוטף את הפה שלו עם מים ולאחר מכן הוא שטף את פניו, מביט שוב על המראה, "למה אהבתי אותו?" הוא שאל את עצמו בבלבול, אבל נאנח כשלא הבין למה, מחליט שכדאי להיכנס פשוט למקלחת, אולי היום יצא לו לדבר עם מייקל כמו שצריך באוניברסיטה.

-----

"הנה לך" ג'יין אמר בחיוך, נותן לו את הכריך, "תודה" שון אמר ולקח את הלחם מידו של האחר, מכניס אותו לתיקו, "השוקו" הבלונדיני אמר והגיש את המשקה המתקתק והחמים לאחר שחייך אליו באושר, "עוגיות?" הבלונדיני שאל בחיוך משתובב ושון הנהן במהירות, גורם לו לצחקק ולהוציא את העוגיות האהובות על האחר.

-

הבלונדיני הביט בחיוך על הצעיר שנגס בעוגייה הרכה ומיד אחר כך הוא שתה מעט מהשוקו, מערבב את העוגייה עם הנוזל החמים בתוך פיו, "לא השתנית הרבה אחרי הכל" ג'יין לחש וליטף את שיערו, לוגם מהקפה החמים שלו.

-

"פול בעבודה?" שון שאל את האחר וכחול העיניים הנהן בחיוב, הצעיר הסתכל עליו ארוכות, חושב לכמה רגעים, "תמיד הייתם ביחד? כאילו, יצא לכם שרבתם?" שון שאל בתמימות וג'יין הסתכל עליו וצחק מעט, "נפרדנו אפילו כמה פעמים, אבל הפרידות לא באמת החזיקו להרבה זמן, אנחנו עדיין רבים ולא מסכימים עם הכל, אבל אנחנו אוהבים אחד את השני אז זה עוזר לנו להשלים מהר" כחול העיניים השיב בחיוך ושון הנהן, "אתה חושב שמייקל ניפרד ממני כי הוא לא אהב אותי?" הצעיר שאל וג'יין הסתכל עליו בחיוך קטן.

תרפא אותי, פרופסורWhere stories live. Discover now