His angel [5]

פרולוג

לאונרדו:

והנה עוד גופה של נערה שנרצחה בגלל שאני לא הסכמתי לאנוס אותה.
אני כבר אדיש לכל הגופות האלו, ראיתי יותר מחמש כאלו רק בשנה האחרונה, הן לא מחזיקות הרבה זמן, אף פעם. לא משנה בנות כמה הן.
אפילו אני לא מבין מה אני עדיין עושה כאן, גופי מלא בצלקות וכוויות. הייתי מתאבד ממזמן כבר אם הייתי יכול, אבל אני לא יכול. אין בחדר הזה חוץ משעון, זה אפילו לא שעון שאפשר לשבור בשביל שיהיה לי משהו לחתוך את עצמי איתו.
השוט איתו הם מצליפים בי או בבנות אף פעם לא נשאר כאן, כך שלא יכולתי לתלות את עצמי.
חוץ מהשעון בחדר הזה יש מיטה שעשויה מברזל שעליה מזרן דק מאוד, המיטה הזאת לא נוחה בכלל עדיף לישון על הרצפה. יש גם מזגנים שמקפיאים את החדר בשביל שההצלפות וההתעללויות יכאבו אפילו יותר.
"חבל, לאונרדו.. באמת חבל," אריק אמר והשחיז את הסכין שלו. בחנתי את שני הסכינים שכבר עשה להם את זה וחייכתי. "זה אמור להפחיד אותי?"
"לא.. אני פשוט חושב איך להפשיט את עורה של הנערה החדשה שהבאנו לך, יפהפייה אמיתית, נראית כמו בובה."
"לך תזדיין. שנינו יודעים טוב מאוד שלוקח לכם לפחות יום להביא מישהי חדשה,"
"לא הפעם.." הידקתי את לסתי בזמן שג'יימס נכנס לחדר, הוא לא כאן כי הוא רוצה, הוא כאן כי אבא שלו מכריח אותו ואני יודע את זה. הוא אמר סיפר לי את זה.
"אבא, זה לא רעיון טוב, היא קטנה מדי."
"לך תביא אותה, ג'יימס!" הוא הידק את לסתו והנהן כמו כלב טוב.
הוא יכול להילחם נגד אביו והוא גם ינצח, מעניין למה הוא לא עושה את זה.. איך מאיימים עליו?
הוא יצא מהחדר ובחנתי את אריק בזעם. "ביום כלשהו בחיים שלך, כל מה עשית לי ולבנות ולבן שלך, יחזור ויתנקם בך."
"אבל עד אז, גם הבנות וגם אתה לא תהיו כאן יותר, נכון?"
"אני אהיה כאן. ואני-" הדלת של התא נפתחה ועמדה שם ילדה, לא הייתי נותן לה יותר משלוש עשרה. היא נראית מפוחדת ושפתיה רועדות, עיניה הכחולות נפוחות ואדומות, שיערה הבלונדיני נדבק לפניה.
העברתי את מבטי אל השעון, 00:35.
היא מנסה להתנגד לאחיזתו של ג'יימס.
"תעזוב אותי! אני רוצה הביתה!" היא צעקה.
היא שונה.
היא חזקה.
היא לא תמות בקלות.
אריק סימן לג'יימס משהו והוא שחרר אותה.
היא בחנה אותי ואז התקדמה ונצמדה אליי.
חיבקתי אותה.
היא יודעת מה יקרה, היא לא סתומה ואני גם חושב שג'יימס אמר לה מה יקרה.
"לא." נהמתי שאריק התקרב אליה. "תתן לי איתה עשר דקות לבד, ואחרי זה נעשה מה שתרצה." הוא בחן את ג'יימס והנהן.
הם יצאו החוצה וניגבתי את הדמעות של הילדה. "איך קוראים לך?" היא שאלה בשקט. "לאונרדו לומברדי. ואת?"
"סק..סקרלט ווינסטון,"
הרמתי אותה עליי והתיישבתי איתה על המיטה.
"את מבינה מה יקרה כאן?"
"ה..הנער הזה אמר לי.. הוא אמר ש..שאבא שלו יכריח אותך לאנוס אותי, הוא אמר לי שתגן עליי." עצמתי את עיניי ונאנחתי. "סקרלט, אני לא רוצה לעשות את זה, אני אף פעם לא רוצה, אבל אם אני לא אסכים יתעללו בך."
"זה קורה הרבה?"
"מה?"
"שמתעללים בנשים כאן?"
"כן," לחשתי והיא בחנה אותי. היא תמימה כל כך שזה מכאיב לי. "בת כמה את?"
"חגגתי אתמול בת מצווה,"
"בת מצווה? את יהודייה?" היא הנהנה. "סבתא שלי יהודייה ואמא שלי יהודייה,"
"באיזה גיל חוגגים את זה?" שאלתי.
רציתי שהיא תפסיק לנוע על הזין שלי. "שתיים עשרה,"
תפסתי את מותנה. "תפסיקי."
"בן כמה אתה?"
"עשרים וחמש." לחשתי. "ואתה תאנוס אותי?"
"תתנגדי, סקרלט, תגידי לו שאת לא מוכנה." אומנם כבר הפרתי את השבועה שלי, אבל לאנוס ילדה קטנה שאני גדול ממנה ביותר משלוש עשרה שנה, זה נוגד כל חלק בי.
"למה אתה לא יכול להתנגד גם?"
"כי יצליפו בך, ואת ילדה קטנה."
"אני לא קטנה," היא לחשה וקולה נשבר, דמעה זלגה מעיניה ונישקתי את הדמעה. היא בחנה אותי, שיניה נקשו.
היא צודקת, קר כאן מאוד. "הם יתעללו בך אם אני לא אסכים?"
"כן."
"זה יכאב לך?" הנהנתי. "אבל לא אכפת לי, סקרלט."
"ומה אם אני לא רוצה שתסבול?"
"סקרלט, אני הבטחתי לא לאנוס אף אחת אף פעם, אני אנסתי יותר מדי בנות כבר.. אני לא רוצה שאת תהיי הבאה,"
"בסדר." היא הנהנה. "מה יש לך בכיס?" שאלה בשקט ובחנה אותי. הרמתי את גבותיי בבלבול.
היא פערה את פיה ואז נשכה את שפתיה. "זה ה..הזה שלך?"
"הזה שלי?" שאלתי בגיחוך.
אני יודע שהיא קטנה, אבל כל מגע קטן גורם לזין שלי לעמוד כי כבר התרגלתי לזה.
אני צריך שיעמוד לי רוב הזמן וזו הדרך היחידה לעשות את זה, והיא גם יפהפייה בטירוף. "אתה יודע.. הזין שלך," היא לחשה את זה והסמיקה בטירוף. "כן, סקרלט."
"אני אף פעם לא ראיתי או הרגשתי את זה.."
"עדיף שלא תראי."
"זה מרגיש ענקי,"
"זה כן, זה יכאיב לך, בגלל זה אני אומר לך להתנגד לזה," היא הנהנה ונצמדה אליי עוד.
הדלת נפתחה.
"טוב, די עם השטויות, תורידי את הבגדים." אריק התפרץ, זועם לגמרי.
נעצתי בה מבט. "זה בסדר," לחשתי לה ונישקתי את מצחה.
הוא תפס אותה והוריד אותה ממני.
היא נחתה על הרצפה. "אני לא רוצה לעשות את זה, אדוני."
"תורידי את הבגדים המזוינים!"
"אני לא רוצה." היא לחשה.
הוא כיוון אליי את האקדח שלו וסקרלט יבבה.
נעצתי בה מבט והנדתי בראשי. היא לא יכולה לוותר. אני לא מוכן שהיא תיאנס. היא קטנה מדי, זה לא מגיע לה.
"את רוצה שאני אירה בו, סקרלט? את רוצה שהוא ימות בגללך?" היא הנידה בראשה. "אז תתפשטי!" הוא צרח בזעם.
היא הורידה את הבגדים שלה, נשארה רק עם תחתונים וגוזייה.
"סקרלט." הזהרתי. "אם את-" אריק הצמיד את האקדח לראשי והיא השתנקה.
היא הורידה את שאר הפריטים שעל גופה ונשארה עירומה לגמרי.
הידקתי את לסתי. "תזחלי לכאן." בחנתי אותה, עיניה נוצצות מדמעות ופחד, גופה הקטן רועד. "אל תעשי את זה, סקרלט."
"הוא ירה בך, לאונרדו." היא לחשה. "הוא לא."
"את באמת מוכנה לקחת סיכון?" אריק לחש בארס.
נעצתי בה מבט וסימנתי לה שזה בסדר. "אני.. אני לא חושבת שאתה תעשה את זה," הוא הידק את לסתו וקשר את ידיי לשלשלאות.
ג'יימס נכנס לחדר עם שוט וסקרלט בחנה אותו בפחד.
לא לקח עד שהם התחילו להצליף בי.
זה כאב, אבל כבר התרגלתי לכאב הזה. באיזשהו מקום הוא גם מגיע לי.. הפרתי את ההבטחה היחידה שקיימתי אי פעם, אנסתי ופגעתי בנשים. הפרתי את משמעות הקעקוע של המשפחה, אני עשיתי את זה רק בגלל זה. אחת מהמשמעויות הכי חשובות של הקעקוע הזה - שיש לי, לאיידן ולדומיניק - היא שלא נאנוס מישהי אף פעם.
זה חשוב בעיקר לי ולדומיניק, אבל לאיידן זה גם חשוב מאוד.
עוד הצלפה ועוד הצלפה עד שסקרלט רצה לכיווני וניסתה לעצור אותו, אבל השוט נחת על גבה והיא צרחה בכאב ונפלה על הרצפה. "תפסיק.. תפסיק להצליף בו, אדוני.. אני אעשה הכל. בבקשה תפסיק." הידקתי את לסתי. למה היא עשתה את זה לעזאזל?
"סקרלט." לחשתי. "תסתכלי עליי, סקרלט תראי לי אותך." היא הרימה את מבטה המפוחד עליי. "אמרתי לך לא לעשות את זה,"
"אני לא יכולה לראות אותך ככה, לאונ..לאונרדו.." עיניה מלאות דמעות.
"את מבינה מה יקרה עכשיו?" שאלתי אותה בזמן שאריק שחרר אותי מהשלשלאות.
רציתי שהוא יהרוג אותי, תכננתי שיהרוג אותי.. שאני לא אצטרך לאנוס אותה או כל אחת אחרת.
"אני.. אני אהיה בסדר, זה בסדר."
"זה לא!" צעקתי והטחתי את ידי בקיר.
היא נצמדה אליי וחיבקה אותי. "תעשה את זה, לאונרדו.. בבקשה, אני לא רוצה שהם יפגעו בך."
"ואני לא רוצה לאנוס אותך! את מבינה מה המשמעות של אונס?!"
"אני יודעת מה זה אונס, לאונרדו. אבל אני לא יכולה לראות אותך ככה."
"את רק ילדה." לחשתי לה.
ליטפתי את הלחי שלה. אריק תפס אותה והעיף אותה למיטה. "תשכבי על המיטה כמו זונה טובה," הוא פקד. היא בחנה אותי והנהנה ומיד לאחר מכן נשכבה על המיטה.
"קדימה, לאונרדו." אריק אמר והנדתי בראשי. "אני לא אונס אותה."
"היא מסכימה לזה, זה לא אונס."
"היא מסכימה לזה כי היא לא רוצה שיפגעו בי! לא בגלל שהיא באמת רוצה את זה!"
"לאונרדו.. פשוט תעשה את זה, בבקשה, אני לא רוצה שיפגעו בך." בחנתי אותה. "אם יקרה לך משהו בגלל שלא הסכמתי לך לעשות את זה, אני לא אסלח לעצמי."
"בסדר," לחשתי.
אם לא אסכים אם יתעללו בה, אולי זה עדיף, אבל אחרי פעם אחת של אונס, היא תבין שעדיף לה לתת לי למות. ואז היא תעשה את זה. היא תתעלם מהזעקות שלי ותתן לי למות.