His angel [5]

סקרלט / ליילה (21)

"סקרלט," לאונרדו מלמל מתוך שינה והעיר אותי.
"אני מצטער כל כך, מלאך שלי.. כל כך מצטער, זה לא מגיע לך. זה לא מגיע לך,"
"לאונרדו," נאנחתי וליטפתי את שיערו. "אנחנו לא שם, זוכר?"
"אני יודע, מלאך שלי.." הוא לחש והצמיד אותי אליו.
אנחנו עדיין שם.
אנחנו עדיין נמצאים במקום הזה בראש שלו. "את יפהפה," לחשתי לו. "אבל בבקשה תתעורר,"
"תפסיקי לצעוק, סקאר.. פאק, אני לא מסוג-" הצמדתי את שפתינו ונישקתי אותו.
נשיקה אחרי נשיקה.
שטוחות ופשוטות, בלי לשון, בלי כלום.
"אני כאן," לחשתי וליטפתי את הלחי שלו. "לא-" הוא השתתק ופקח את עיניו בבהלה.
הוא חיבק אותי חזק וחייכתי. "אתה בסדר?" שאלתי בשקט והוא הנהן. "את?"
"כן."
"לא הכאבתי לך או משהו, נכון?" הנדתי בראשי ונישקתי אותו. "אתה ממש מתוק שאתה ישן,"
"אני לא-" הדלת נפתחה וליילה עמדה שם. היא בחנה אותי עם דמעות בעיניה ורצתי אליה. "מה קרה?" שאלתי בדאגה וחיבקתי אותה. "מה קרה, ליי?"
"אני בהיריון מקולטון," היא לחשה ופערתי את פי. "מקולטון?" היא הנהנה. "סיפרת לו?"
"לא, אני לא יודעת מה לעשות.." היא בכתה ולאונרדו בחן אותנו. "בואי," היא באה אחריי והתיישבנו על המיטה.
"את רוצה לשמור אותו?" היא הנידה בראשה ולאונרדו גיחך וסובבתי את מבטי הזועם אליו. "אתה בלתי נסבל,"
"תגידי לקולטון לפני שאת עושה משהו,"
"אני לא מתכוונת לשמור אותו." ליילה אמרה בזעם. "לא אכפת לי מדעתו של קולטון, לאונרדו. לא אכפת לו ממני למה שיהיה לי אכפת מדעתו-"
"תעשי מה שאת רוצה, אני לא אומר לך לא לעשות את זה. אבל תספרי לו שאת בהיריון ורוצה להפסיק אותו, הוא יכבד את זה, אבל כדאי שהוא ידע." היא בחנה אותו והנהנה בהבנה. היא ניגבה את הדמעות מעיניה. "אני אדבר איתו מחר בבוקר,"
"בסדר," לאונרדו אמר וקם מהמיטה.
הוא הלך לחדר המקלחת וחיבקתי את ליילה. "הוא צודק, ליי.. את צריכה לספר לו. אבל אולי כדאי שתלכי לישון עכשיו," היא הנהנה. "לילה טוב, סקאר."

ליילה:

דפקתי על הדלת בחדר של קולטון וקים.
ליבי דפק בחוזקה. כאב לי כל כך בגוף. כל חלק בגופי.
פחדתי מהתגובה של קולטון, פחדתי מאיך שהוא יגיב.
קים פתחה לי את הדלת אחרי כמה שניות ונעצה בי מבט זועם. "חברה שלך כאן," קים אמרה לקולטון שיצא מחדר הארונות בלי חולצה.
בחנתי אותו והוא חייך אליי. "אני צריכה לדבר איתך לבד," לחשתי שידי על בטני.
הוא הנהן וקים נאנחה ויצאה מהחדר בזעם.
היא שונאת אותי, וגם לאונרדו, אבל אני באמת לא מבינה למה. קולטון לבש חולצה ובחן אותי. "מה קורה?"
"אני.. אמ.. אני חושבת שכדאי שתשב," הוא התיישב על המיטה ואני לידו.
הוא ליטף את הברך שלי ובלעתי את רוקי.
"אני לא בטוחה איך להתחיל,"
"אני יודע שאת בהיריון," הוא לחש ובהה בעיניי. "אתה יודע? איך?"
"נכנסתי לחדר שלך אתמול וראיתי את הבדיקה על השולחן," השפלתי את מבטי לרגליי ובלעתי את רוקי. "אה."
"את תרצי לשמור אותו?" בחנתי אותו ומשכתי בכתפיי. "אני לא יודעת, אתמול זה היה נראה לי כאילו אני חייבת להפסיק את ההיריון הזה, אבל עכשיו אני לא יודעת.." הוא השכיב אותי על המיטה ונישק את בטני. גיחכתי והנדתי בראשי. "תפסיק עם זה,"
"תירגעי," הוא המשיך עם זה ונאנחתי. "קולטון די! אתה אפילו לא אוהב אותי,"
"אני לא אוהב אף אחד," הוא אמר ונעץ בי מבט.
הוא קם וליטף את הלחי שלי. "אתה אוהב את קים,"
"עם קים זה שונה.. אני אהבתי אותה מהפעם הראשונה שראיתי אותה. אני חייתי איתה מאז שהייתי בן שש עשרה והיא בת שתיים עשרה. אני מכיר אותה הרבה זמן, גם אם זה לא נשמע ככה.. זאת אומרת, אני יודע עליה הכל. כל פרט קטן." בחנתי אותו והוא נאנח.
"אני לא אהבתי ולא אוהב אף אחד כמו שאני אוהב את קים, והיא יודעת את זה. אני אכבד כל דבר שתעשי, טוב? פשוט.. פאק," הוא נאנח והעביר את ידו בשיערו. "אתה מבין למה אני מתלבטת אם לשמור אותו או לא?" הדלת נפתחה וקים צעדה פנימה.
היא לקחה את הפצירה שלה מהשולחן ובחנה אותנו.
"אמרו לך פעם שאת זונה?" קים שאלה ובחנה אותי בזמן שסידרה את הציפורן שלה. "אמרו לך פעם שאת בלתי נסבלת?" החזרתי לה והיא גיחכה. קולטון הידק את לסתו ולחץ את ידי.
הוא באמת חושב שאני ארגע ולא אענה.
"השמנת קצת, ליילה. כנראה הקנאה תופסת הרבה מקום בגוף הקטן שלך, אבל את יודעת.. זה לא אשמתי שקולטון אוהב אותי ולא אותך."
"הוא לא אוהב אותך, קים. הוא אוהב את הגוף שלך. הוא אוהב לזיין ולזרוק אותך. זאת אומרת, אם הוא באמת היה אוהב אותך כנראה שהייתם זוג ממזמן," היא נעצה בי מבט זועם. "ואת יודעת מה, קולטון קורא לך מפלצת קטנה כנראה בגלל שאת באמת מפלצת." קמתי ויצאתי מהחדר שלהם.
אני פשוט לא מתחברת אליה.
אני שונאת אותה והיא אותי.
הרגשתי מישהו תופס אותי והסתובבתי. "מה את רוצה?!"
היא התכוונה לפגוע בי אבל קולטון תפס אותה וריתק אותה לקיר. "מה נדפק איתך?!" הוא שאל אותה בזעם. "היא-"
"בבטן שלה יש ילד שהוא חצי שלי, בסדר? אם תפגעי והוא-"
"לא." קים לחשה. "אתה לא.. אתה לא- אין מצב! היא לא בהיריון ממך! היא לא בהיריון ממך!" היא השתוללה בידיו והוא ריתק אותה חזק יותר. "תפסיקי."
"אני שונאת אותך! אני שונאת אותך!" היא הרביצה לו. "תירגעי!" הוא נהם והיא הפסיקה ובחנה אותו שעיניה מוצפות בדמעות.
"לכי למטה או משהו," הוא שחרר אותה והיא נעצה בי מבט זועם לפני שירדה במדרגות.
קולטון חיבק אותי ונישק את ראשי. "את בסדר?"
"אני בסדר. תתחיל לשלוט בזונה שלך." השתחררתי מאחיזתו והלכתי לחדר שלי.
אני שונאת אותו.

בחנתי את סקרלט, שיושבת ליד לאונרדו בפינת האוכל ואוכלת. אני אוהבת את אחותי, אבל אני גם שונאת את השהייה כאן.
כולם כאן שונאים אותי, ולא משנה כמה קולטון ינסה להכחיש, אני בטוחה שהוא גם שונא אותי.
"את בסדר?" סקרלט שאלה ובחנה אותי. "מה? כן, אני.. אני פשוט.. שכחתי משהו בחדר," קמתי מהכיסא וברחתי לחדר שלי.
קולטון היה שם עם קים, שהחזיקה את הדבר היחיד שנשאר לי מאמא שלי. "קים.." מלמלתי. "תורידי את זה, בבקשה.. זה הדבר היחיד שנשאר לי מאמא, אני מתחננת, אל תהרסי את זה." היא בחנה אותי ואז העיפה את זה על המיטה.
"כדאי שתשאירי גם לילד העתידי שלכם משהו מאמא,"
"מה זה אמור להביע?" שאלתי ובחנתי אותה. קולטון הצמיד אותה אליה והיא בעטה בו. "תעזוב אותי, אידיוט! תעזוב אותי! תעזוב אותי!" היא צעקה והשתוללה בידיו.
"די! די קולטון!" היא צרחה. "תפסיק, אני.. בבקשה," הוא שחרר אותה והיא נעצה בי מבט זועם.
"אני מקווה שתמותו, את והילד שלך! חתיכת זונה,"
"קים-"
"עדיף שאני לא אתחיל לדבר עליך, קולטון. תשתוק, באמת. אתה בוגד מזוין. אני שונאת אותך." היא יצאה מהחדר וקולטון הצמיד אותי אליו. "היא כועסת, היא לא באמת מקווה לזה, בייבי," הוא בחן אותי ובהיתי בשפתיו.
הוא בלע את רוקו ונישק אותי רכות על שפתיי. "אל תעשה את זה. אתה אוהב אותה, היא אוהבת אותך.. אני לא רוצה להתערב יותר משכבר התערבתי. אני מרגישה ממש רע על זה בכל מקרה," השפלתי את מבטי לרגליי והוא ליטף את הלחי שלי.
"אני וקים תמיד ככה, אנחנו ביחסי שנאה-אהבה, זה לא קשור אלייך. היא יכולה להיות צמודה אליי יום שלם ואז יום אחר לשנוא אותי, בסדר? את לא פגעת בקשר שלנו." בחנתי אותו והנהנתי. "אבל אני לא רוצה.. אני לא רוצה לפגוע בטעות," הוא הנהן ונישק את מצחי. "בואי נרד למטה, תאכלי משהו.. אני אוכל משהו. אני פאקינג גווע."