His angel [5]

קולטון (27)

קים חיבקה אותי חזק אליה, הדמעות המשיכו לזלוג מעיניי.
"אני לא מסוגל קים," בכיתי לחזה.
נשמתי את ריחה המתקתק. "היא הייתה.. הילד שלי.. הילד והאמא של הילד שלי מתים,"
חזי בער מרוב זעם.
לא ידעתי מה רציתי לעשות קודם.
לרצוח את מי שעשה את זה, או להתאבד.
"קולטון, זה בסדר," היא לחשה ונישקה אותי. "זה ככה בחיים,"
"לא, לא קים! אני לא אמור.. ההורים שלי נרצחו! הילד שלי והאמא שלו! את כמעט מתת, פעמיים." קולי נשבר.
לחשוב על קים מתה.. לעזאזל, לחשוב עליה מתה זה הדבר הכי כואב שאני עשיתי אי פעם בחיים שלי.
למען האמת, אם אי פעם יקרה לה משהו, אני בטח אתאבד בעצמי. אני לא ארצה להיות כאן.
ואני נשאר כאן רק בגללה, והיא רק בגללי.
היא הצמידה את שפתינו ונישקה אותי באיטיות. "פשוט תירגע, בסדר?" היא שאלה ונשכבה מעליי.
אני אוהב את הים.
תמיד אהבתי אותו.
המקום הזה מרגיע אותי. "אני רוצה אותך," לחשתי וליטפתי את שפתיה בידי. "אני רוצה להיות בתוכך, אני רוצה להרגיש אותך,"
היא ירדה קצת למטה ופתחה את הרוכסן והכפתור של הג'ינס שלבשתי.
"רגע, קים-"
"ששש," היא לחשה והורידה ממני את הבוקסר.
היא הכניסה את הזקפה שלי לפיה וגנחתי. "קים.. לעזאזל, את לא מבינה כמה אני רוצה את זה, ואני רוצה את זה כל כך, אבל בואי נעשה את זה ברכב.. אני לא רוצה שיצלמו אותנו או שיגיעו אנשים ויראו אותנו. אני לא רוצה שיתפרסם עלייך דברים לא נכונים,"
"או שאתה לא רוצה שיתפרסמו עליך-"
"את יודעת טוב מאוד שכבר מפורסמים עליי דברים כאלה, קים.. זה לא משנה לי. לא אכפת לי משטויות שימציאו עליי. אבל עם בגלל זה את תיפגעי, אני אכעס על עצמי, ואני כועס על עצמי גם ככה שלא הגנתי על ליילה," היא בחנה אותי והנהנה. היא הלבישה אותי בחזרה. וקמתי על רגליי.
היא חיבק אותי בחוזקה.
הידיים שלה.. אני כל כך אוהב שהיא מחבקת אותי, זה פשוט מרגיע אותי בטירוף.
הצמדתי את שפתינו בעדינות והיא חייכה כנגד שפתיי. "אני אוהבת אותך." הנהנתי ונישקתי אותה נשיקות קטנות ושטוחות, פעם אחר פעם.
רציתי לעשות את זה לנצח.
"אני לא רוצה שתכעס על עצמך בגלל מה שקרה לליילה, זו לא אשמתך, טוב? לא היה דרך למנוע את זה."
"איפה בכלל ירו בה?" שאלתי בשקט שמצחי צמוד למצחה של קים.
אני יודע שהיא שמחה מזה שליילה מתה, גם אם היא לא מראה את זה. אבל אני גם יודע שהיא עצובה בשבילי, והיא עצובה בגלל שאיבדתי את הילד שהיה אמור להיות לי.
"ירו בה שלוש יריות, שניים בחזה, אבל זה היה בצד, ממש בצד, ואחד בבטן. היא לא מתה כי הכדור פגע בלב או בראש או בכל מקום חשוב אחר, היא מתה בגלל כמות הדם שהיא איבדה, והיא איבדה המון, קולטון." היא בחנה אותי עם דמעות בעיניה וניגבתי אותן.
"אני פחדתי, קצת," חיבקתי אותה בחוזקה והרמתי אותה עליי. "האמת שאני אפילו בכיתי, ו..טוב, אני שנאתי אותה, באמת, אבל לא רציתי שהיא תמות," נעצתי מבט בעיניה ובחנתי אותה.
"אולי קצת, אבל רק כי רציתי להיות איתך.. מאז שגילית שהיא בהיריון בקושי היינו יחד."
"אני יודע, אני מצטער," נישקתי אותה. "אני מצטערת אם הייתי כלבה כלפיכם," נכנסתי לרכב שלי והשכבתי אותה במושבים האחוריים.
עליתי מעליה ופישקתי את שפתיה עם לשוני.
החדרתי את לשוני לפיה וליקקתי את לשונה.
היא גנחה ועטפה את רגליה סביב מותניי.
התחככה בזקפה שלי שרק הלכה וגדלה.
לעזאזל, לא משנה כמה עצוב או מבואס אני אהיה, תמיד יש זמן לסקס, והסקס הזה תמיד יגרום לי להרגיש טוב.
אני די בטוח שזה חוק מספר אחד שלי.
סקס שווה אושר.
בכל מצב מחורבן.
"את כל כך יפה," לחשתי לה והורדתי לה את המכנס.
"אתה תמיד חרמן," היא מלמלה והתחככה בי. "אתה כבר בן עשרים, קולטון. תתבגר."
"לכי תזדייני." נהמתי לשפתיה ונישקתי אותה. "אין לי כאן קונדום," מלמלתי והיא נשכה את שפתיה.
"אתה שמת בתא כפפות בפעם האחרונה שיצאנו," בחנתי אותה בבלבול. על מה היא מדברת? מתי שמתי שם קונדומים?
פתחתי את התא כפפות ובחנתי כמות יחסית גדולה. "אני חושבת שעל זה שזכרתי את זה כמו ילדה טובה מגיע פרס ואנחנו צריכים לצאת למסעדה או בעצם.. אתה יודע מה? בוא נישן במלון," בחנתי אותה והנהנתי. "נחליט אחרי שאני אזיין אותך,"