His angel [5]

סקרלט (10)

הגעתי לגג ולאונרדו כבר ישב שם, הוא ישב בבגדי ספורט והייתה לידו סלסלה עם אוכל.
"לא היית צריך," נאנחתי והתיישבתי לידו. "אבל תודה, זה נראה מדהים." נישקתי אותו והוא חייך אליי.
"את יפהפייה, סקרלט."
"תודה,"
"את בסדר?" הנהנתי והוא חייך אליי.
"את רעבה?"
"גוועת," הוא צחק ובחן אותי.
הוא הוציא פיצה מהסלסלה וחייכתי אליו.
"את חייבת להודות שפיצה זה הדבר הכי טעים שקיים," הנהנתי.
הוא יודע שזה המאכל האהוב עליי.
"אף פעם לא חשבתי שאתה מהסוג הרומנטי,"
"רק עבורך." הוא אמר וחייכתי אליו. "אני אוהבת את זה, שישאר כך לנצח." הוא נתן לי משולש ונשכתי את שפתיי. "תודה," הוא הרים אותי והושיב אותי בין רגליו.
"לא כל כך אהבתי פיצה לפני שפגשתי אותך, את יודעת? אתה פשוט גרמת לזה להיות טעים יותר,"
"מה זה אמור להביא? איך גרמתי לזה להיות טעים יותר? לכוס שלי אין טעם-"
"אלוהים אדירים, סקרלט. לא! ממש לא! לכוס שלך יש טעם של קוקוס, בדיוק כמו הריח שלך. איך הצלחת להפוך את זה לכזה מלוכלך?"
"אולי אני מלוכלכת.." הסתובבתי אליו והוא בחן אותי. "את לא. את טהורה." הוא לחש לשפתיי ונישק אותי. "ואת שלי. את המלאך שלי. את לא מלוכלכת."
"ומה אם אני רוצה?" הוא הרים את גבותיו ומצחו התכווץ. הוא היה נראה מבולגן.
"מה אם אני רוצה להיות ילדה ומלוכלכת ולהפסיק לפחד מכל דבר, מה אם אני רוצה ללמוד על סקס ולהזדיין כאילו אני הזונה הכי טובה בניו-יורק?"
"אז אני אלמד אותך, אני אעזור לך להתגבר על הכל. אבל לא בקטע של הזונה, כי את לא זונה ואת לא תהיי זונה. אני אעזור לך עם המחסום הזה שמונע ממך לתת לאנשים את העונג שאת רוצה, אבל את תהיי שייכת לי, סקרלט." הנהנתי ועיניו החומות בחנו אותי, חיפשו משהו שאפילו אני לא ידעתי מהו.
הוא הצמיד את שפתינו ונישק אותי נשיקה שטוחה. "אני אוהב אותך," לחש לשפתיי. "אני אוהבת אותך גם."
"זה מוזר להגיד את זה. לעזאזל, סקאר.. זה כל כך מוזר." הוא התנשף שמצחו צמוד למצחי.
"למה?"
"כי בפעם האחרונה שאמרתי את המשפט הזה לפני שחזרת, היה שעזבת."
"אני כאן עכשיו," אמרתי בקול שקט וליטפתי את הלחי שלו. הוא הצמיד את שפתינו ונישק אותי בתאווה.
לשונו שיחקה עם לשוני ועשיתי מה שהוא עשה בחזרה.
הוא נשך את שפתיי וגרם לפרפרים לעוף בבטני.
"אני עושה את זה רע, נכון?"
"את עושה את זה פאקינג נוראי. אבל אני אוהב את זה,"
הוא השכיב אותי על הגג ונישק אותי בתאווה.
גרם לראשי להסתחרר.
ידו נחה על מותני ולאט לאט חדרה אל תוך המכנס שלי.
"רגע, לאונרדו.." התנשפתי לפיו. "לאונרדו.." לחשתי. "תפסיק, בבקשה." הוא הוריד את ידו ממותני ובחן אותי. "מה קרה, מלאך?"
"אני.. זה מפחיד אותי קצת." הוא בחן אותי והנהן.
"קצת נסחפתי, אני מצטער."
"זה בסדר.. אני פשוט קצת.. אמ.." הוא ירד ממני ונישק אותי."
"אני כל כך מצטערת.. לא הייתי צריכ-"
"תירגעי, סקרלט." הוא לחש והתקרב אליי בחזרה. הוא ליטף את הלחי שלי ובחנתי אותו.
את השיער החום והעיניים היפות האלו. הוא יפהפה.
"זה בסדר, מלאך שלי. אני שמח שאמרת לי." הוא נישק אותי רכות על שפתיי ונישק אותי.
אני אוהבת אותו.
אני אוהבת שאכפת לו ממני.
אני אוהבת שהוא לא לוחץ עליי לעשות דברים שאני לא רוצה. בהיתי בעיניו והזזתי את שיערו מפניו.
הוא בהה בשפתיי כאילו רצה לטרוף אותם, אבל בכל זאת לא אעשה כלום.
"אפשר לאכול את הפיצה עכשיו?" גיחכתי והנהנתי.
לקחתי משולש נוסף - כי הקודם נפל לי על הרצפה שהוא נישק אותי.
ששפתיו העדינות נחתו על שפתיי וליקקו את לשוני כאילו הוא תלוי בזה.
נגסתי בפיצה והוא בחן אותי.
"מה? קרה משהו?" הוא הניד בראשו והמשיך להסתכל עליי.
הוא גיחך וקירב את ידו לפי.
הוא ניגב מליד שפתיי את רוטב הפיצה וצחקתי. "נראה לי שיכולות האכילה שלי לא ממש השתפרו מאז שהגעתי למקום המחורבן."
"את סקסית כל כך שאת מקללת, אני נשבע."
"אתה סקסי גם." לחשתי. קולי היה צרוד ושקט. הוא מושך גם כשהוא לא מתכוון להיות.
"למה אתה לא אוכל?" שאלתי ובחנתי אותו. הוא בחן אותי בחזרה והעביר את ידו בשיערי.
"אני רוצה שאת תאכלי." בלעתי את רוקי והוא נאנח. "אל תלכי לשם, סקרלט. אני שונא שהמחשבות שלך בורחות."
"זה תמיד היה מה שאמרת, לאונרדו. מה אתה מצפה?"
"אני מצטער.." מלמל ועיניו ננצו בדאגה. הוא העביר את ידו בשיערו. "פשוט אני באמת רוצה שתאכלי."
"אני אוכלת. תאכל." סובבתי אליו את המשולש פיצה שלי וקירבתי אל פיו. "נו מה? אני גם צריכה לחתוך לך את זה לחתיכות קטנות כאילו אתה תינוק קטן? תאכל כבר." הוא נגס בזה וחייכתי אליו. "ילד טוב." לחשתי שמבטי נעוץ בעיניו והוא צחק. עיקמתי את אפי.
זה לא אמור להיות מצחיק.
"את פאקינג מושלמת,"
"אני לא, לאונרדו.." לחשתי.
קמתי ממנו והתיישבתי על קצה הגג.
לרוב שהייתי יושבת כאן הייתי מתכננת את המוות שלי.
אם אקפוץ מהבניין הזה, או שמבניין אחר. או שאולי בכלל היה עדיף לירות לעצמי בראש, לחתוך את עצמי, להטביע את עצמי.. יש כל כך הרבה אופציות שרק המחשבה הזאת פגעה בי.
בהיתי בניו-יורק והוא התיישב לידי וליפף את ידו סביב מותני.
"אי פעם אחרי שהצלתי אותך חשבת על לעשות את זה?"
"כן.. כמה פעמים, למען האמת. אבל תמיד היית שם," התיישבתי מעליו ונאנחתי. "תמיד היית בראש שלי. אני כאן בזכותך ואמשיך או לא אמשיך להיות כאן בגללך." די אנוכי, לשים בידיי מישהו את החיים שלי.
די אנוכי כי יכול להיות שבאמת אחליט לעשות את זה מתישהו וזה יהיה עליו, על אף שזה לא יהיה, אבל כך זה בוודאי ירגיש.
הנחתי את ראשי על כתפו והוא נשק לי. "אני אוהב אותך," לחש לאוזני. קולו עמוק ושקט שגורם לי צמרמורת. "ואני אגן עלייך לנצח, אשמור עלייך.. אני אעשה הכל בשבילך, מלאך."

הגענו הביתה, טוב.. לבית שלי. אני לא בטוחה שהוא היה רוצה לגור כאן, אבל לגור באחוזה המטורפת שהם גרים בה זה קצת מפחיד אותי..
אני כמעט בטוחה שאם לא הייתי צמודה אליו עשרים וארבע-שבע, הייתי נאבדת שם.
התיישבנו על הספה וקינמון קפצה עליו. הוא ליטף אותה וחייכתי. היא אוהבת אותי גם, וזה משמח אותי, כי קינמון לא מסתדרת עם כל אחד.
"שתעברי לגור איתנו, היא תהיה איתי יותר מאשר שאת תהיי איתי."
"לא נראה לי.. אני צמודה אליך כל הזמן,"
"היא צמודה יותר. זאת אומרת, היא זו שיושבת לי על הזין כרגע." גיחכתי והעברתי את שיערי אל מאחוריי אוזני.
"אתה יכול לבקש ממנה גם ללקק לך את הזין אם היא כל כך קרובה אליך.. הרי אני לא קרובה מספיק וגם אם כן, אני לא אוכל לעשות את זה כי אני פחדנית." הוא הניד בראשו והוריד ממנו את קינמון. "את מושלמת." מלמל.
בחנתי את קינמון שהיה נראה שכועסת על לאונרדו וזה גרם לי לצחוק. "אני די בטוחה שהמחשבה שלה עליך כרגע זה שאתה מרושע."
"מי אמר שאני לא?" הוא שאל בקול שקט וצרוד, התקרב אליי באיטיות וגרם לגופי לרעוד.
הוא הצמיד את שפתינו לנשיקה שטוחה וצחקתי.
"אתה צודק," התנשפתי. "אתה באמת מרושע."

"סקרלט?" הלחישה של לאונרדו נשמעה באוזני ופקחתי את עיניי. "הממ?"
"אני צריך ללכת, מלאך קטן שלי."
"לא.. אל תלך." משכתי אותו אליי והוא חיבק אותי וחייך. "מלאך-"
"תשתוק," ביקשתי אותו חזק אליי.
אני לא רוצה שילך. אני רוצה שיהיה איתי כאן.
"אל תעזוב אותי."
"השעה כבר שמונה וחצי בבוקר, מלאך קטן.." הנדתי בראשי ודמעות הציפו את עיניי. "לא אכפת לי! תישאר כאן איתי." לחשתי עם דמעות בעיניי. אני לא רוצה שהוא יעזוב אותי.
אני לא רוצה שהוא ילך.
"הבטחת שתשמור עליי," מלמלתי ונצמדתי אליו. "את..ה הב..טח..ת," הוא הפך איתנו, כך שאני מעליו.
הוא חיבק אותי בחוזקה ונישק את מצחי.
"אני שומר עלייך מלאך קטן." לחש בזמן ששפתיי רעדו.
"אני איתך, אני שומר עלייך."