His angel [5]

סקרלט (16)

כבר עבר שעה ולאונרדו לא חזר, ולמען האמת זה די עצבן אותי.
אני לא מצליחה להירדם בלעדיו, והוא הבטיח שיחזור.
התלבשתי וירדתי למטה.
קים ישבה על קולטון והתחככה בו בסלון.
הם הלא-זוג הכי זוג שאני מכירה.
הם מתאימים בטירוף.
"לאונרדו במפקדה?" שאלתי את קולטון ובחנתי אותו. "כן." הוא נהם ונעץ בי מבט.
"לכי, סקרלט."
"אני.. אה.. כן." הלכתי למפקדה ופתחתי את הדלת. "לאונרדו אתה אמרת ש-" השתתקתי שראיתי שהוא צמוד למישהי בלונדינית ושפתיהם כמעט נוגעות, הוא קרוב אליה כל כך..
בלעתי את רוקי ודמעות עקצצו בעיניי.
ליבי החל לפעום בחוזקה.
הוא אמר שהוא אוהב אותי.
למה הוא כל כך קרוב לאישה הזאת אם הוא התכוון לזה?
"אני.. סליח-" האישה הבלונדינית סובבה את מבטה אליי.
"אין מ..מצב, ל..לא," הנדתי בראשי בחוסר אמון והתקרבתי אליה.
לאונרדו תפס אותי וריתק אותי אליו.
הלב שלי פעם בקצב משוגע. "את.. את אמורה.. אני ראיתי אותך מתה," לחשתי בפאניקה והעברתי את מבטי אל אית'ן שמדבר עם דום ורוז.
"ידעת?" שאלתי. שלושתם הפנו את מבטם אליי. "מה?" אית'ן שאל. "אתה ידעת שהיא לא מתה! אתה ידעת! אתה שיקרת לי!"
"אני לא ידעתי," הוא אמר.
השתוללתי בידיו של לאונרדו. "אתה ידעת! אתה ידעת, אית'ן אתה שיקרת לי!"
לאונרדו סובב אותי אליו וניגב את הדמעות שנשרו מעיניי.
"זה בסדר, מלאך שלי," הוא נישק את הדמעות שלי וחייך אליי. "
"לאונרדו, אני.. אני ראיתי שהיא מתה. היא לא נשמה." בכיתי והוא נישק את מצחי.
אצבעותיו ליטפו את שפתיי.
"לאונרדו.." מלמלתי ובחנתי אותי. "אתם תפגעו בה?" שאלתי בשקט והוא הניד בראשו. "כרגע לא."
"ומתי זה ישתנה?" קולי היה שקט, רועד. לא רציתי שיפגעו בה, אבל כך ידעתי שזה יקרה. "אם היא לא תענה לנו על השאלות שלנו," הנהנתי והוא ליטף את ראשי. הוא בהה בעיניי ונישק את קצה אפי. גרם לי להסמיק. "אני יכולה.. זאת אומרת.. לשאול אותה?"
"מה את רוצה לשאול?" הוא שאל, בחן אותי בעיניו החומות והגדולות.
אני אוהבת שהוא מסתכל עליי ככה.. העיניים שלו מראות לי כמה שהוא אוהב אותי. כמה שאכפת לו ממני.
"איפה היא הייתה," אמרתי ובחנתי אותו. "תשאלי." הוא שחרר אותי מאחיזתו והתקרבתי אליה.
חיבקתי אותה בחוזקה.
אני לא מאמינה שהיא כאן, שהיא חיה.. אלוהים אדירים, לא חשבתי שאזכה לראות אותה פעם נוספת.
היא לא חיבקה אותי בחזרה, אבל רק בגלל שהייתה קשורה.
היא ניסתה להתנגד לזה ולחבק אותי, אבל מנעתי ממה. זה סתם יכאב לה.
"איפה היית כל הזמן, ליילה?" שאלתי בשקט ובחנתי אותה. עיניה הכחולות נצצו. שיערה המתולתל והבלונדיני נצמד לפניה וגרם לליבי להתכווץ.
היא נעצה מבט בי ואז בלאונרדו ובאית'ן. "אני לא סומכת עליהם," בלעתי את רוקי והנהנתי.
לאונרדו לא יתן לי להישאר איתה כאן לבד גם אם אתחנן. "על דומיניק את כן סומכת?" היא הנהנה ומבטה עבר אית'ן. "הוא לא ניסה לרצוח אותי," הוא הידק את לסתו ונעץ בה מבט זועם. ואז היא העבירה את מבטה אל לאונרדו. "או אנס את אחותי."
"לא.. פאק, ליילה, לא הייתה לי ברירה!" רציתי לחבק אותו אבל הוא המשיך לשאוג, "את היית מעדיפה שהיא פאקינג תמות?!"
"הייתי מעדיפה שאתה תמות!" היא צרחה והשתוללה בכיסא. "תנו לי לצאת!" נאנחתי ונצמדתי אליה. חיבקתי אותה והרגשתי את הדמעות שלה מרטיבות את החולצה שלי.
ליטפתי את ראשה והיא הרימה את מבטה אליי. "ליילה, הם לא יפגעו בך, בסדר?"
"הם יכולים לצאת? בבקשה, סקאר?" הנהנתי והסתובבתי אל לאונרדו.
הוא הנהן פעם אחת והוא ואית'ן יצאו מהחדר.
שניהם כועסים עליה, ולמען האמת, אני יכולה להבין למה.
"איפה היית?" דום שאל ובחן אותה.  "אחרי שאית'ן פגע בנו עם הרכב, אני כמעט מתי. את צודקת, סקרלט, אני לא נשמתי. עשו לי החייאה. החיו אותי בחזרה לחיים." עיניה נצצו מדמעות והיא ליקקה את שפתיה. "שהתעוררתי לא סיפרתי להם על סבתא, פחדתי ממנה. אבל הם גילו בכל מקרה.. אמרתי להם שהיא הייתה מרביצה לנו." ליקקתי את שפתיי ובהיתי בה. "היא באמת הייתה מרביצה לי. אני זוכרת שהגיעו משטרה הביתה והיא תקעה אותי בחדר ואמרה לי לעשות שיעורים, הייתי עם אוזניות ובקושי שמעתי משהו." היא הנהנה. "ואז.. ואז אחרי הרבה זמן שהייתי שם אחד מהרופאים שהיו מטפלים בי אימץ אותי. היה לו שני ילדים שהיו בגילי.. היינו חבורה כזאת,"
"אז שם היית עד עכשיו?" היא הנהנה ובחנה את רוז בדאגה. "שמעתי עלייך הרבה, הכרתי את אבא שלך."
"א..אבא שלי?" רוז גמגמה. אני זוכרת שהיא פחדה ממנו מאוד. דומיניק הצמיד אותי אליו ונישק את ראשה. "זה בסדר, ילדה שלי." הוא לחש והיא נצמדה אליו ונאנחה.
"אני מ..מפחדת, דום.. אני שונאת אותו."
"הוא מת, רוז.. את זוכרת?" היא הנהנה פעם אחת והוא נישק אותה. "אז ממה את מפחדת?"
היא משכה בכתפיה והוא צחק לשפתיה. "סקרלט, צאי עם רוז. תקראו לגברים. לכולם. ולא אכפת לי אם ג'יימס מזיין את סופיה ואיזה תנוחה,"
"איידן." תיקנתי. איידן לא אמור להיות זה שעושה את הדברים האלה הרבה?"
"לא, סקרלט. ג'יימס. איידן וליליאנה רבו."
"אה. טוב, אני אקרא להם," תפסתי בידה של רוז ויצאתי איתה החוצה.
"את בסדר?" היא שאלה אותי והנהנתי. "ואת?"
"זה מפחיד אותי.. זאת אומרת, אחותך חיה אחרי שהייתה מתה, מה אם אבי חי?"
"הוא לא, רוז. הוא מת. את ירית בו כמה פעמים," היא הנהנה וחייכה אליי. "את צודקת, יריתי בו כמה פעמים. הוא מת."
"נכון.. אני אלך לקרוא ללאונרדו, אית'ן וקולט."
"אז אני לג'יימס, איידן וריס." היא אמרה והנהנתי. "ובטוח שאת בסדר?"
"כן. לכי תקראי להם," הלכתי למטבח. כי רוב הסיכויים שלאונרדו יהיה שם עם אית'ן וידבר איתו בזמן שקולטון וקים יתמזמו על השיש, כי ככה זה תמיד.
ברגע שאני מגיעה למטבח אני מבינה שצדקתי.
אבל אית'ן ולאונרדו לא מדברים, לאונרדו עסוק במשהו בטלפון שלו ואית'ן מתנשק עם מיה. "הוא ישן," היא לחשה לו. "ועכשיו נוכל-"
"אית'ן, קולט.. דומיניק קורא לכם," קולטון חייך אל קים שסגרה את רגליה באיטיות.
הוא שאל אותה משהו בשקט והיא הסמיקה והנהנה.
הוא ואית'ן יצאו מהמטבח וכיוון המפקדה והתקרבתי אל לאונרדו. "אתה מסתכל על בנות אחרות, או ש-" הוא הצמיד את שפתינו וחייכתי לנשיקה. "אני אקח את זה כלא."
"זה לא." הוא לחש ונישק אותי. "אני אף פעם לא אסתכל על נשים אחרות, בגלל שהיחידה שנראית טוב, עומדת מולי." חייכתי והוא נישק אותי. "אתם כאלה מגעילים," קים גלגלה עיניים והסמקתי. "קים. תיזהרי לפני שאני משסף את הגרון שלך."
"כן? אתה תעשה את זה, לאונרדו? כי לא נראה לי.. כולם-"
"קים די." רוז אמרה ונכנסה למטבח עם ליליאנה. "לך, דומיניק קרא גם לך."
"רק אם אני מנשק אותך אחרי זה,"
"כמובן." לחשתי והוא גיחך. "התכוונתי במקומות אחרים,"
"הבנתי את זה." מלמלתי והוא הנהן וחייך.
הוא מושלם.
אני אוהבת אותו.

——
איך עבר הצום אהובות?💗✨️