His angel [5]

סקרלט (26)

לא דיברתי או ראיתי את לאונרדו שבוע.
האמת היא שציפיתי שהוא יתקשר, או שיבוא לכאן לבדוק אם אני בסדר. אבל הוא לא עושה את זה.. למרות שתמיד יש לי תחושה שהוא צופה בי.
בחנתי את קינמון, שאוכלת מהאוכל שלה ונאנחתי.
היא נראית עצובה גם.
"קינמון.." מלמלתי והיא הסתובבה אליי. היא קפצה על הספה לידי וליטפתי אותה.
נלחמתי ברצון להתקשר ללאונרדו.
אם הוא היה רוצה להתקשר הוא היה עושה את זה כבר, לא?
"את מתגעגעת אליו גם, קינמון?" שאלתי וליטפתי את ראשה.
היא גרגרה ונאנחתי.
"אני יוד-" נשמעו שתי נקישות על הדלת, אבל קינמון לא קפצה, כך שידעתי שזה לא לאונרדו.
פתחתי את הדלת ובחנתי את השוטר שעמד שם. "אני יכולה לעזור לך, אדוני?" שאלתי ומבטי ננעץ בלאונרדו מאחוריו. "לאו?" שאלתי ונצמדתי אליו.
עיניו אדומות בטירוף, אבל לא מבכי. "אני מצאתי אותו ברחוב, הוא נראה לא בסדר. זאת אומרת, הוא נראה מסומם ונראה שהוא שתה הרבה אלכוהול, הוא ביקש ממני לנסוע לכאן. אני מבין שאת מכירה אותו."
"זה בן הזוג שלי." הנהנתי והעברתי את ידי בשיערו.
הוא מזיע כל כך. "תודה שהבאת אותו לכאן."
"את סקרלט ווינסטון, לא?" הנהנתי וחייכתי אליו. "אני חושבת שכדאי שתלך, אדוני.. אני אדאג לו ושהוא ירגיש טוב יותר אחזיר אותו הביתה." הוא הנהן. "ערב טוב, מיס ווינסטון." הוא אמר וירד במדרגות.
בחנתי את לאונרדו וגררתי אותו אל תוך הבית. "לאו," נאנחתי.
"סקרלט.. זה כואב לי," הוא גנח והרמתי את החולצה שלו.
בחנתי את התחבושת שמלאה בדם.
"איך זה קרה?" שאלתי בפאניקה והורדתי את התחבושת ממנו.
"אני זיינתי מישהי והיא-" הוא עצר ובחן אותי. "זה לא כאילו אכפת לך, סקרלט.. את כמוה.. היא הייתה דומה לך. היה כיף לזיין את הכוס ההדוק שלה.. לעזאזל, זה הזכיר לי אותך," הוא חייך חיוך רחב וצחק. "אלוהים, סקאר.. זה היה.. זה הרגיש כמו גן עדן לגמור בתוכה."
דמעה זלגה מעיניי וקמתי מהספה. "אנ..י אל..ך להב..יא ד..ברים לחיט..וי ו.."
"ו.. ומה, סקרלט? מה את תינקות? תדברי," הפשלתי את מבטי.
הוא שיכור.
הוא מסומם.
הוא לא מתכוון למה שהוא אומר, זה לאונרדו.
הלכתי למקלחת והבאתי משם חומרים לחיטוי הפצע ותחבושת.
חזרתי והתיישבתי לידו.
"את יודעת, את הדבר היחיד שאני מכיר שיותר יפה מהשלג בחוץ עכשיו,"
"ומהזונה שזיינת את הכוס ההדוק שלה," מלמלתי.

סיימתי לחטא ולחבוש את הפצע שלו והוא התיישב ונצמד אליי. הוא הצמיד את שפתינו והטעם של האלכוהול פגע בלשוני. "תתפשטי," הוא לחש לשפתיי ועלה מעליי.
"לא. לא עכשיו,"
"תתפשטי, סקרלט. אני רוצה אותך. אני רוצה להיות בתוכך." הוא ניסה להוריד לי את החולצה וגררתי את עצמי אחורה.
"אני לא רוצה שתהיה בתוכי, לא עכשיו, לא שאתה ככה."
"תראי לי אותך." הוא קירב אותי אליו וקרע ממני את החולצה. "די לאונרדו! תפסיק! תפסיק!" צרחתי וניסיתי להתרחק ממנו.
הוא תפס אותי והוריד לי את המכנס והתחתונים.
"לאונרדו," בכיתי וניסיתי לבעוט בו. "תפסיק, אני מ..ת..חננ..ת," עצמתי את עיניי בחוזקה שהרגשתי את זקפתו מתחככת בפתחי. "את כל כך יפה, סקרלט," הוא לחש. יבבתי. "לאונרדו תפסיק, אתה מפחיד אותי.. אני לא רוצה,"
"חתיכת אידיוט!" שמעתי את קולו של קולטון ופקחתי את עיניי. הוא העיף את אגרופיו ופגע בו פעם אחר פעם. "תפסיק! תפסיק, קולטון!" צרחתי והרמתי אותו מלאונרדו. "הוא מסומם ושיכור!"
"אז מה?! הוא ניסה לאנוס אותך!" קולטון נהם בזעם.
"הוא לא.. הוא לא רצה לעשות.. הוא לא מודע למה ש..שהוא עושה,"
"אני אקח אותו הביתה ואז אני אחזור לכאן," הנהנתי. "אני לא אתן לך לישון לבד.. קים יכולה לישון כאן גם?"
"אפשר שאני אבוא איתכם? לישון שם.. אני לא כל כך אוהבת להיות כאן," הוא הנהן. "אני אביא את קינמון."