His angel [5]

דומיניק (29)

**כעבור חודש**

עליתי לחדר שלי ושל רוז ובחנתי אותה.
"מה קרה?" היא שאלה בשקט ובחנה אותי. "לוסיאנו וקייד ישנים?" היא הנהנה.
"למה אתה מלא בדם?" נעצתי בה מבט והיא נאנחה. "הוא עשה את זה עוד פעם?"
"גם.. גם רצחתי איזה חייל שניסה.. עזבי, אין לי כוח להסביר," הורדתי את הבלייזר שלי ושמתי אותו על השידה. "אני נכנס להתקלח," היא הנהנה והמשכתי לבחון אותה. "את יפהפייה, ילדה שלי."
"תודה," היא הסמיקה וחייכתי אליה.
נכנסתי להתקלח.
לאונרדו יאבד את השפיות עוד פעם אם לא נמצא את סקרלט בקרוב. עבר כבר חודש.. הוא כבר התחיל להשתמש בסמים ובאלכוהול עוד פעם והוא חתך את עצמו.
בזמן היחיד שהוא פיכח, הוא עם לוסיאנו וקייד ותוך כדי עובד למצוא את סקרלט, אל אף שזה לא באמת עובד.
עשינו כבר הכל, אבל לא הצלחנו.
סיימתי להתקלח ועטפתי מגבת סביב מותני.
יצאתי משם ורוז בחנה אותי. היא נשכה את שפתיה והורדתי ממני את המגבת. "בואי," לחשתי לה.
היא באה במהירות וירדה על ברכיה מולי. "האמת שרציתי לרדת לך, אבל אני מניח שלא משנה," היא בחנה אותי בעיניה הגדולות והחומות.
רציתי לנשק ולטרוף אותה. היא כל כך יפה.
היא הכניסה את איברי לפיה וגנחתי. "כל כך התגעגעתי לתחושה הזאת, רוז.. אלוהים," ליטפתי את ראשה והכנסתי את הזין שלי עמוק יותר לפיה.
היא בחנה אותי ומצצה את איברי מהר.
"את כל כך יפה, ילדה שלי. אני נשבע.." היא ליקקה אותי בעדינות ונאנחתי. "כן," גנחתי והיא המשיכה.
"אלוהים אדירים!" מיה אמרה וכיסתה את עיניה. "מה נדפק איתכם?!" רוז קמה על רגליה במהירות והייתה נראית מובכת לגמרי.
טוני היה על ידיה של מיה והיא בחנה אותנו. "תתלבש, דום." נעצתי בה מבט ושמתי בוקסר. "אית'ן וקולטון קוראים לך, אז רד למטה. ודרך אגב, קייד התעורר והוא לא מרגיש טוב," הנהנתי ורוז נצמדה אליי. "ותשטפו ידיים, זה מגעיל אם תלכו אליו ככה." נעצתי בה מבט והיא חייכה. "התגעגעתי אליך," היא לחשה. "גם אני אלייך, מיה."

☀︎︎

"מה הוא שתה הפעם?" שאלתי את קולטון שנכנסתי למפקדה. "וודקה, הרבה." נאנחתי ובחנתי אותו. "אתם חושבים שהיא עדיין בחיים?"
"אני מקווה." קולטון אמר ובחנתי אותו.
הוא לא יכול לאבד עוד מישהו, לעזאזל. הוא איבד כל כך הרבה.
"אתה בסדר?" הוא הנהן ונשך את שפתיו.
"ראית את קים?"
"היא עם אלה,"
"אה. הם נחתו?" בחנתי אותו בבלבול וכיווצתי את מצחי. "ריס לא-"
"אני וריס לא מדברים כבר שבועיים. רבנו,"
"על מה?" שאלתי בזמן שהרמתי את לאונרדו בשביל לקחת אותו לחדר שלו. "סתם.. הוא אידיוט,"
"קולטון." אמרתי בזעם. "מה קרה?"
"הוא אידיוט, בסדר?! הוא אמר משהו.. לעזאזל, זה פשוט גרם לי לשנוא אותו רציתי לחנוק אותו ואז לפתוח את הגופה שלו ולהוציא את כל האיברים ממנו." נעצתי בו מבט והשכבתי את לאונרדו במיטה שלו.
בחנתי אותו ואז הסתובבתי לקולטון. "מה הוא אמר?"
"הוא דיבר על ההורים שלי,"
"באיזה סיטואציה?"
"בסיטואציה שאומרת שהוא בוגד מסריח ובן זונה." נעצתי בו מבט ויצאתי מהחדר.
לוסיאנו וקייד עמדו שם והתכופפתי בשביל להסתכל עליהם. "מה קרה קטנטנים?" שאלתי ובחנתי אותם. "אסינו לסאק עם דוד לאונדו,"
"אבל דוד לאונרדו לא מרגיש טוב עכשיו," אמרתי והם נאנחו. "אז אולי אתה תסחק איאנו?!" הם שאלו בהתלהבות ונשכתי את שפתיי.
"אני צריך לעבוד עכשיו, אבל מאוחר יותר היום אני אקח אותם לאכול גלידה, רק שלושתינו." הם הנהנו וחיבקו את צווארי. "אודה אבא," הם אמרו ורצו למטה.
הסתובבתי לקולטון שנשך את שפתיו בחוזקה ואגרופיו היו קפוצים בצידי גופו. "תירגע," אמרתי ובחנתי אותו. "סליחה.. אני פשוט.. פאק," הוא נאנח והעביר את ידו בשיערו.
"איפה קים?" הוא שאל ובחן אותי. קים היא העוגן שלו.
היא היחידה שמרגיע אותו, וההפך.
"בחדר שלה." הוא הנהן. "אתה תסתדר לבד?"
"כן,"