אנה:
-יום קודם לכן-
״בואי לאכול.״ גבי פוקד עליי. אני קמה מהרצפה ונעמדת. הוא פותח את דלת החדר ואני מבינה את הרמז ויוצאת. הדלת נסגרת מאחורינו ואז אני מרגישה את ידו על שיפולי גבי ונדרכת. ״קדימה.״ הוא מזרז אותי ודוחף אותי קלות. אני מנסה להתרחק מידו אבל היא לא יורדת מגבי. אני מתיישבת ליד השולחן, מולי הכיסא ריק וגבי מתיישב לידי. אנחנו מחכים לעוד מישהו? איאן נכנס בדלת אבל מיו לא איתו. קרה לה משהו? ״איפה הבחורה שלך?״ גבי שאל את מחשבותיי בקול, ״שלחתי מישהי להעיר אותה. היא עדיין יש-״ רעש פתיחת הדלת קוטעת את משפטו ואישה מבוגרת נכנסת דרכה. ״אדוני, היא אמרה שהיא לא מוכנה לקום.״ איאן נושם עמוק ויוצא מבלי להגיד כלום. אני שומעת את גבי מגחך, ״מה את רוצה לאכול?״ הוא פונה אליי. ״לא משנה לי..״ אני שומעת את גבי נאנח ואז הוא קם, לוקח את הצלחת שלי ומעמיס עליה כמויות של אוכל שיספיק בשביל גדוד שלם. ״א-אני לא יכולה לאכול את כל זה..״ הוא לא עונה ומניח את הצלחת מולי. ״תאכלי כמה שאת רוצה, לא מעניין לי את הזין כמה את אוכלת כל עוד את לא מתה לי.״ אני בולעת את רוקי ולא נוגעת בשום דבר מהאוכל. ״למה את לא אוכלת?״ אני מתכוונת לענות לו שאני לא רעבה אבל איאן בדיוק חוזר, בלי מיו. ״החברה המזוינת שלך. קומי.״ אני מסתכלת לכיוונו של גבי בשביל שיעצור את זה. והוא מרים את גבותיו כלפיי, מחכה שאני אעשה את מה שאיאן ציווה עליי. אני נעמדת על רגליי ומרגישה כאילו הן עוד רגע קורסות על הרצפה מהפחד ממה שעתיד לבוא. ״בואי אחריי.״ הוא מסתובב ויוצא ואני אחריו. אני הולכת אחריו ונכנסת לבניין שליד. הוא מוביל אותי וחוצה את כל הקומה הראשונה ועוד פעם יוצא. אבל הפעם, המקום עם חומה גבוהה שלא מאפשרת יציאה, או בריחה במקרה שלי.. ״בואי לפה.״ איאן מצביע על הרצפה שמולו. הוא מצפה שארד על ברכיי בשבילו? ״אני אחכה עוד הרבה זמן?״ אני מתהלכת בצעדים קטנים אליו. ״על הברכיים.״ אני בולעת את רוקי ויורדת אט אט על ברכיי מולו. ״תביאו לי את השלשלאות.״ הוא צועק למישהו שאיני רואה מאחוריי. אחרי רגע אני שומעת את הרעש של הברזל נגרר על הרצפה. ״עיניים אליי.״ אני מרימה את עיניי אל עיניו השחורות של איאן. הוא כורע מולי ואז שולח את ידו מעבר לכתפי ולוקח... מה זה? ברזל מעוגל שנפתח. ברגע שהוא עונד לי את זה אני מבינה בדיוק למה זה נועד. הוא נועל את זה על צווארי ואז פשוט הולך משם. ואז פתאום אני מרגישה את החניקה. הוא פשוט הרים את הקולר בעזרת שלשלאות. ״לא, איאן בבקשה..״ אני מתחננת בפניו. ״אני הולך לחזור בעוד שעתיים.״ אבל כמובן שהוא לא מתייחס.. ואחרי פחות מדקה יש שקט מוחלט. ההשפלה פשוט שורפת. היא נוראית.
אחרי זמן מה איבדתי את תחושת הזמן שלי. אני לא יודעת אם עברו כבר שעתיים או יותר כשלבסוף איאן מגיע. ואיתו כמובן, עוד שלשלאות מחורבנות. ״בבקשה.. איאן, אני לא יודעת מה מיו עשתה, אבל לכל דבר יש פיתרון, בבקשה, אני לא יכולה יותר.״ הוא מנגב את דמעותיי עם אגודלו בעדינות. ״היית פה כבר שלוש שעות, אני בטוח שאת יכולה עוד קצת..״ יבבה בורחת מפי, אני מנידה בראשי, אבל אז, השלשלאות משתחררות ואני נופלת על הרצפה בחוסר כוחות. ״בבקשה איאן..״ הוא פותח את נעילת המנעול והקולר משתחרר מצווארי. ״הידיים שלך עכשיו.״ הוא לא מחכה שאושיט לו את ידיי, הוא פשוט לוקח אותן וסוגר עליהן שלשלאות. הבכי של מתחזק כשאני מבינה שאני צריכה להישאר פה עוד כמה שעות. ואז איאן מותח את השלשלאות וידיי מתרוממות. ואז גם גופי מתרומם. ״אחזור עוד כמה שעות לשחרר אותך.״ אני ממשיכה לבכות ברחמים עצמיים.
אני שוב מאבדת תחושת זמן ואני לא יודעת כמה זמן אני בוכה ותלויה באוויר. אני מעבירה את מבטי על הסביבה בשעמום ומוצאת פרצה בחומה. אני חייבת לברוח מפה. אני מושכת את ידיי חזק עד כמה שאני יכולה. אני צועקת בכאב ומושכת עוד יותר חזק. אני חייבת לברוח מפה! הם חולי נפש סדיסטים, וזה לא שילוב טוב. כשאצא מפה אני אלמד הגנה עצמית ואוציא מפה את מיו. התוכנית נותנת לי מוטיבציה להמשיך. אני מושכת ואז אני שומעת ׳קראק׳. פאק, זה כואב. אני צורחת בכאב כשאני מבינה ששברתי את העצם, אבל מבינה שאצטרך גם לשבור את היד השנייה בשביל לצאת מפה. אני מושכת את ידי השמאלית שוב פעם. מושכת שוב ושוב עד שאני מצליחה לשחרר גם את ידי השנייה. אני חשה הקלה עצומה. אני רצה מהר ככל שאני יכולה אל הפרצה בחומה וחופרת יותר עמוק עם רגליי. אני לא מוותרת. אני אוציא את עצמי ואת מיו מפה, גם אם זה הדבר האחרון שאעשה. כשהבור מספיק עמוק אני מזדחלת דרכו, מתחת לחומה. אלוהים אדירים, כואב לי כל הגוף. ו... אני בחוץ. אני מתחילה לרוץ מהר ככל שאני יכולה, למרות גופי הכואב. אחרי כמה דקות של ריצה רצופה אני קורסת על ברכיי, באמצע שדה. שדה תירס. יהיה קשה למצוא אותי פה. אבל אני אנוח, אצבור כוחות ואמשיך. אני עוצמת את עיניי ונרדמת תוך רגע. בבוקר אמשיך לרוץ ולברוח. ואז, אנקום בהם.
20.9.2023
25.9.2023
ŞİMDİ OKUDUĞUN
Mio, Mio Mio...
Romantizm״את יודעת מה פירוש השם שלך, מִיוֹ?״ הוא שואל אותי תוך כדי שהוא מקפל את שרוולי החולצה המכופתרת שלו. ״לא.״ הוא מתחיל לפתוח את חולצתו וחושף בפניי חזה ובטן מרשימים. ״מִיוֹ זה שלי באיטלקית. ואת מִיוֹ.״ הוא אומר מצחקק. ״אני לא שלך!״ אני נוהמת עליו. הוא ממ...
