Mio, Mio Mio...

Chapter 51🪷

איאן:
אנני הולכת על הספסלים ומדברת. לא מפסיקה לדבר. מיו הולכת מאחורינו, ידיה בכיסים והיא מביטה ברצפה. ״את רוצה שנתחבא לאמא?״ אני שואל את אנני בלחישה, מנסה לבדוק אם מיו תשים לב. אנני מחייכת חיוך שחושף את שיניה הקטנות ומהנהנת בשובבות. ״בואי.״ אני מרים אותה על ידיי ומסתתר מאחורי עץ. היא מצחקקת בחיוך ואני מסמן לה להיות בשקט. היא שמה את שתי ידיה על פיה ומנסה לחסום את הצחקוקים שלה, ״בו!!!״ אנני צועקת וקופצת על מיו כשהיא עוברת על ידינו. מיו תופסת אותה בידיה ומסובבת אותה בידיה. ״הבהלת אותי, שובבה קטנה!״ מיו מתחילה לדגדג את אנני והיא צוחקת ומתפתלת באחיזתה. ״פאפא, תציל אותי!״ היא צועקת בצחוק, אני מחייך מהסיטואציה. היא מרגישה לי טבעית, רגילה. אבל אז אני נזכר שאיבדתי שנתיים להיות עם הבנות שלי. לראות את הבת שלי מתפתחת וגדלה, ואת אישתי הופכת לאמא. אמא דואגת ואוהבת. אני חוזר לסיטואציה ורואה שמיו התקדמה בשביל, אני אחריה. ״מה דעתך שתראי את הסרט עם אבא בזמן שאני אכין ארוחת צהריים?״ אנני מהנהנת בהתלהבות. ״אני רוצה שנחזור ונראה את הסרט, פאפא.״ מיו מורידה את אנני מידיה ואנחנו מתחילים להתקדם ליציאה מהפארק.

אנחנו מגיעים לדירה ומיו שולחת את אנני להתארגן למקלחת ומתחילה לערוך את השולחן. ״את רעבה?״ אני שואל את מיו והיא מנידה בראשה. ״אני בטוח שכן, לא אכלת כלום היום.״ אני מתקרב אליה ונשען על השיש בזמן שהיא שוטפת את הכלים מארוחת הבוקר. ״בוא נסיים עם המשחק הזה, איאן.״ היא סוגרת את ברז המים ומסתובבת אליי. ״מה אתה רוצה?״ היא שואלת ואני שומע בקולה רמז ליאוש. אני מהדק את שפתיי אחת לשנייה ומתקרב אליה. מתחיל ללטף את פניה, ואני לא בטוח אם היא שמה לב אבל היא רוכנת למגעי. ״אני רוצה אותך ואת אנני. אני רוצה להחזיר אתכן הביתה.״ היא מנידה בראשה ונראית עצובה, ״בגדת בי, איאן. איך אוכל להמשיך כרגיל?״ היא שואלת ונשמעת כנה, ״לא בגדתי בך.״ אני אחזור על זה שוב ושוב עד שהיא תבין. לא נגעתי באף אחת מלבדה. ״ראיתי את התמונות. ואז היא הגיעה עם תמונות אולטרסאונד של הילד שלך.״ היא נועצת את אצבעה בחזי. ״זה לא אמיתי. בחיים לא ראיתי את הבחורה הזו לפני שהופיעה על מפתן דלתנו.״ היא מרטיבה את שפתיה, ״אני לא מצליחה להאמין לך. תגרום לי להאמין לך, איאן, אני מתחננת, תחזיר את האמון שלי בך.״ דמעות זולגות על לחייה, ״אני מנסה.. אני באמת עובד על זה, רוסו.״ אני מנשק בעדינות את שבילי הדמעות שלה שמכאיבות לליבי. ״אמא? את באה לעזור לי?״ מיו מסתכלת עליי לעוד רגע, ״כן, אני כבר באה.״ היא קוראת חזרה, ״תנשק אותי.״ היא מבקשת ואני יותר משמח להיענות לבקשה שלה. אני רוכן לשפתיה בעדינות ומנשק אותן באיטיות. מחדיר את לשוני לתוך פיה וחוקר את החלל מחדש. היא מחזירה לי נשיקה ונותנת לי לעשות כרצוני עם פיה. ״אני אוהב אותך מאוד.״ אני מנשק את שפתיה נשיקה שטחית, ״אני אלך לעזור לה.״ אני מהנהן והיא חשבה שלא שמתי לב, אבל היא לא החזירה לי את המשפט. אני אצטרך לעבוד קשה בשביל לזכות באמון שלה שוב, ואעשה את זה אם זה מה שאצטרך.

מיו:
אנני נכנסת לאמבטיה הקטנה ומתיישבת בפנים. ״אמא, מתי יהיה לי שיער ארוך כמו של
רפונזל?״ היא שואלת וגורמת לחיוך לעלות על פניי, ״לא יודעת. באיזה צבע את רוצה את השיער שלך?״ אני שואלת בזמן שאני מסבנת את גופה, ״כמו שיש לי עכשיו. את חושבת שאני צריכה למצוא את הפרח הקסום ולשים אותו במרק בשביל שיהיה לי שיער ארוך כזה?״ היא משחקת במים בזמן שאני שוטפת את הסבון מגופה, ״אני לא יודעת. אבל אולי בסוף השבוע, נוכל ללכת למשתלה ולקנות פרח כזה. את רוצה?״ היא ממהרת להנהן ואני מחייכת משמחת החיים שלה. ״את יודעת שלי היה פעם שיער כמעט כמו של רפונזל?״ היא פוערת את עיניה ואני צוחקת, ״הוא הגיע לי עד הישבן.״ אני לוחשת לה ומתחילה לחפוף את שיערה, ״עד הישבן זה לא נחשב כמו של רפונזל.״ היא אומרת בטון מזלזל. ״את צריכה להראות לאבא מי זה פלין, הוא אמר לי בבוקר שהוא לא יודע מי זה.״ אני אומרת לה בפיוס, ״מה?! אבל סיפרתי לו בבוקר את כל הסיפור, הוא שכח?״ אני מושכת בכתפיי, ״גם אם הוא שכח, תוכלו לראות את הסרט עכשיו מההתחלה, אז הוא ילמד.״ אני אומרת לה ומתחילה לנגב ממנה את המים. ״אנני, את אוהבת את הבית שלנו?״ היא מביטה בי לכמה שניות לפני שהיא מהנהנת, ״ואם אגיד לך שלאבא יש בית גדול יותר והוא רוצה שנעבור לגור אצלו, מה דעתך?״ עיניה מנצנצות בהתלהבות, ״יש לבית של אבא קומות?״ אני מהנהנת, ״כמה?״ היא יוצאת מהמקלחת עירומה ורצה לסלון, ״פאפא, כמה קומות יש לך בבית?״ איאן מביט בה בחיוך בזמן שהיא מקפצת על הספה, ״שלוש.״ היא פוערת את עיניה, ״יש לך בית ענקי!״ הוא מרים אותה בידיו, ״נכון. את ואמא שלך תבואו לגור בו? הבית הזה יותר מדי גדול רק בשבילי.״ הוא מתרץ, ״כן!״ חיוכו מתרחב, ״תתלבשי ונתחיל לראות את הסרט.״ הוא מוריד אותה מידיו והיא רצה לחדר. ״היא אוהבת אותך.״ אני אומרת לו, ״את אוהבת אותי?״ הוא מפתיע אותי בשאלתו, ״מה זו השאלה הזאת?״ אני מנסה להתחמק מתשובה. הוא מושך בכתפיו ושותק, מחכה לתשובתי, אבל לעזאזל, אין לי תשובה לתת לו. אני לא יודעת מה אני מרגישה, כל הרגשות שלי מתערבבים ומתבלגנים. ״את אוהבת אותי, מיו?״ הוא מתקרב ומחבק את מותני בזרועותיו.

6.4.2024