מיו:
ידיי נמתחות למעלה כשגבי מותח את השלשלאות שמחוברות אליהן, אבל אני לא מתרגשת. כבר עשו לי את זה בעבר. אני נאנחת, ״כמה זמן אתה מתכוון להשאיר אותי פה?״ אני שואלת, ״לא חשבתי על זה עדיין. לפחות כמה ימים. אבל את חושבת שסתם תישארי פה, קשורה?״ הוא מגחך, ״לא. אני לא מטומטמת. אתה מהאלה שפורסים את זה במשך הזמן, או שעושים את הכל ביחד?״ הוא מביט בי והבעת פניו כעוסה מפני שאני לא מתרגשת ממה שהולך לקרות. אני מגחכת מהטיפשות שלו. ״אני מתלבט איזה סם לתת לך... אחד שישתק אותך, שתהיי מודעת לכל דבר שאעשה לך, או אחד שירדים אותך ולא תהיי מודעת למה שאעשה לך.״ אחרי פחות משנייה אני מעכלת את דבריו. ״לא, גבי.. אנ-אני מצטערת, לא התכוונתי.. גבי, ל-״ דקירה בצווארי קוטעת את התחינות שלי. אני קופאת במקומי ומרגישה את תכולת המזרק מועברת אל גופי. ״גבי.. מה עשית?״ תוך כמה שניות, ראייתי מיטשטשת ואז משחירה.
כשאני פוקחת את עיניי הדבר הראשון שאני מרגישה זה קור. קור שמרעיד את עצמותיי. ואז, אני רואה את גבי קם מהרצפה, ורוכס את מכנסיו. אני מעבירה את מבטי אל גופי ואני עירומה כביום היוולדי. ״מה עשית גבי?״ אני שואלת בלחישה מבועתת. ״מה את חושבת שעשיתי?״ הוא מחזיר בשאלה ויצא מדלת המרתף.
איאן:
אני יורד במדרגות, מתכוון לעצור את גבי מ... מה שהוא לא עושה למיו. ואז בדיוק תופס אותו יוצא עם חיוך מרוצה על פניו. ״למה אתה מחייך ככה?״ הוא מושך בכתפיו ומצחקק. ״מה עשית לה?״ הוא טופח על כתפי בחיוך, ״לא קרה לחיה שלך כלום.. הכל בסדר. היא פשוט חושבת שקרה לה, זה הכל.״ אני מעיף את ידו מכתפי, ״על מה אתה מדבר?״ הוא הולך מבלי לענות לי ואני ממהר להיכנס פנימה. אני רואה את מיו יושבת בפינת החדר, חובקת את ברכיה לחזה, והיא עירומה. אני פאקינג אהרוג אותו. אני מסתובב ויוצא מהמרתף מבלי להגיד כלום. גבי מדבר עם איזה שומר במטבח. אני תופס בחולצתו ומטיח אותו על המקרר. ״תגיד, אתה דפוק? היא חושבת שאתה פאקינג אנסת אותה! חתיכת מזדיין מטומטם!״ אני עוזב אותו, שומר את כעסיי לאחר כך ויורד במהירות למיו. היא לא זזה מאז שעזבתי אותה. ״מיו.״ אני קורא לה והיא מרימה את ראשה אליי במהירות. ״זה רק אני.. את בסדר, בואי. בואי אליי, ותנוחי קצת בחדר..״ היא מסתכלת עליי כאילו אני מדבר שפה זרה. ״מיו, בואי. בבקש-״ היא קוטעת אותי, ״מה השעה? כמה זמן הוא..״ היא נחנקת מיבבה שבורחת מפיה. ״בואי נעלה, ואני אסביר לך..״ אני מנסה להרגיע אותה. היא לוקחת נשימה עמוקה ורועדת, ואז.. פשוט עוצרת את הנשימה. אחרי כמה שניות היא משחררת ונשימתה חוזרת לרצף רגיל. בלי התייפחות ובלי שום זכר לעובדה שהיא בכתה עכשיו. היא מנגבת את לחייה וקמה, זקופה. היא עוברת על פניי בגאווה. אני ממצמץ כמה פעמים בבלבול. מה לעזאזל? לפני רגע היא בכתה וייבבה, ועכשיו כאילו לא קרה כלום. היא יוצאת מהמרתף בגב זקוף ועירומה לגמרי. אני יוצא אחריה ואנחנו לא מחליפים מילה עד שאנחנו מגיעים לחדר. ״מיו..-״
״לא ענית על השאלה שלי.״ אני מכווץ את גבותיי באי הבנה, ״כמה זמן הוא עשה מה שעשה?״ אני מביט בפניה, מנסה להבין את רגשותיה, ״תענה לי!״ היא צועקת בתסכול. ״הוא לא עשה כלום. הוא השלה אותך שהוא אנס אותך, אבל לא קרה כלום. את ישנת, והוא בינתיים סגר עסקת סמים. ואז חזר וכשהתעוררת היית עירומה.״ היא מסתכלת עליי בכעס. ״בולשיט! תגיד לי את האמת!״ היא מתקרבת ומכה אותי בחזי. ״תגיד לי את האמת!״ היא ממשיכה וממשיכה, עד שגבי נצמד לקיר ואז אני אוחז בידיה ועוצר אותה. ״תגיד לי!״ דמעות זעם דוקרות את עיניה. ״כבר אמרתי לך! זאת האמת, וזאת התשובה היחידה שתקבלי.״ היא מסתכלת בעיניי ומשחררת את אחיזתי בידיה. ״בעוד חצי שעה תהיה הארוחת ערב. תתלבשי ותרדי, רק שנינו אוכלים היום. לא לאחר.״ אני יוצא מהחדר וסוגר את הדלת אחריי.
אחרי חצי שעה אני נכנס בחזרה לחדר ומוצא את מיו פשוט שוכבת על המיטה. עדיין עירומה, בוהה בתקרה. ״למה את לא לבושה עדיין?״ היא לא עונה לי ומחזירה את מבטה ממני לתקרה. ״בואי. אנחנו יורדים לאכול.״ אני מודיע אבל היא לא זזה ממקומה. אני מתקדם אליה בצעדים גדולים ובלי לחכות יותר מדי זמן מרים אותה על כתפי ויוצא מהחדר. מיו נאבקת באחיזתי בצעקות וקללות אבל זה לא מזיז לי. היא צריכה ללמוד שאם אני אומר לה להיות מוכנה לארוחת ערב עוד חצי שעה, היא צריכה להיות מוכנה לארוחת ערב עוד חצי שעה. ״פאקינג תוריד אותי! חתיכת בן-״ אני קוטע אותה כשאני מוריד אותה על הכיסא. אני כורע לידה וקושר את ידה השמאלית ואת רגליה לכיסא. אני מתרומם ומביט בפניה הזועמות. ״מה לשים לך בצלחת?״ אני שואל אותה כאילו הכל כרגיל. ״לך תזדיין.״ אני לוקח כמה תפוחי אדמה ושם על הצלחת, ואחר כך חופן של שעועית ירוקה ועוף מתובל. ״את רוצה גם סלט?״ אני שואל אותה, והיא כמובן, מתעלמת משאלתי ולא עונה. אני מניח את הצלחת מולה ומגיש לעצמי את אותו הדבר. אני מתחיל לאכול בשקט ואז מרים את מבטי למיו. היא לא נוגעת באוכל. ״אני צריך גם להאכיל אותך?״ אני קם ממקומי ועוקף את השולחן. מושך את הכיסא לידה, חותך חתיכה של עוף ומכוון אל פיה. היא סוגרת אותו בכוח ואני מחליט שנמאס לי מהמשחקים המחורבנים שלה. אני מחזיק את לחייה בחוזקה ופותח אותן, ״תעזוב אותי, אני אוכל.״ אני עוזב את לחייה ומחכה שתפתח את פיה. ״מיו, אין לי סבלנות למשחקים שלך.״ אני מתעצבן עוד יותר כשהיא לא פותחת את פיה. ״אני לא אוכלת עוף. אני צמחונית.״ אני מוריד את חתיכת העוף מהמזלג ונועץ אותו בשעועית. היא פותחת את פיה ואוכלת את זה בלית ברירה.
25.9.2023
30.9.2023
סליחה שאני נעלמת, אני פשוט כותבת את הפרקים ובתכלס לסיפור אין כל כך תכנון ועלילה שתכננתי עליה מראש אז אשמח אם תכתבו לי פה או בפרטי אם הייתם רוצים שיקרה משהו🫶🏻
STAI LEGGENDO
Mio, Mio Mio...
Storie d'amore״את יודעת מה פירוש השם שלך, מִיוֹ?״ הוא שואל אותי תוך כדי שהוא מקפל את שרוולי החולצה המכופתרת שלו. ״לא.״ הוא מתחיל לפתוח את חולצתו וחושף בפניי חזה ובטן מרשימים. ״מִיוֹ זה שלי באיטלקית. ואת מִיוֹ.״ הוא אומר מצחקק. ״אני לא שלך!״ אני נוהמת עליו. הוא ממ...
