Mio, Mio Mio...

Chapter 40🪷

אני מתעורר באמצע הלילה מבכי שמגיע מהעריסה. מיו מתעוררת ומתכוונת לקום לאנני, ״אני אקום אליה, תחזרי לישון.״ מיו שולחת לי נשיקה באוויר ומתמוטטת חזרה על המיטה בשינה צרופה. אני מגחך ומתקדם לעריסה, לתינוקת הקטנה שמסוגלת להחריש אוזניים. ״ששש, היי, מלאכית קטנה..״ אני מרים את אנני בידיי, מערסל אותה צמוד לחזי. אני עולה איתה למעלה ומנענע אותה בעדינות תוך כדי. מוציא את בקבוק החלב שמיו שאבה מקודם ומכניס אותו להתחמם במיקרו. אני מכניס מוצץ לפיה של אנני והבכי שלה נרגע.  אחרי חצי דקה הצפצוף של המיקרו מצפצף ומבהיל אותה והיא שוב מתחילה לבכות, ״ששש, פרגיירה, את בסדר.. אבא פה, אני שומר עלייך.״ אני מוציא את הבקבוק מהמיקרו ומכניס את הפיה אל בין שפתיה הקטנות. אני מנענע אותה בעדינות בזמן שאני מאכיל אותה בבקבוק ומסתכל בעיניה. עיניה גדולות ושחורות, כמעט לא רואים את הלבן בעיניה. ״את יפהפייה, כמו אמא שלך.״ אני מנשק את מצחה העדין. כשהיא מסיימת מחצית מהבקבוק אני מניח על כתפי את בד הטיטול ומרים אותה, טופח קלות במשך כמה דקות על גבה. כשהיא לא פולטת את כלום אני מרים מחזי ומחזיק אותה מולי, ״מה קרה? אין לך כלום היו-״ היא קוטעת את דיבורי בפליטה. ברור, הייתי צריך לדעת. ״אנחנו צריכים גם להחליף לך בגדים עכשיו..״ אני מנקה את החלב החמוץ מסנטרה ומצווארה, יורד איתה חזרה לחדר, לוקח בגדים וחיתול ועולה חזרה.

מיו:
אני מתעוררת כשאני שומעת את ציוץ הציפורים וקרני השמש מאירות על פניי. איאן לא לצידי במיטה ולפי הטמפרטורה של הסדינים הוא כבר הרבה זמן לא במיטה. אני נעמדת, מצחצחת שיניים ושטפת פנים ועולה למעלה.
מוצאת את אנני ישנה על הספה בקצה ואיאן ישן לצידה, שומר בגופו שלא תיפול בטעות. אני מחייכת, מוציאה את הטלפון מהכיס ומצלמת תמונה של שניהם ביחד. יורדת למטבח למטה ומתחילה להכין לי ולאיאן ארוחת בוקר. חותכת סלט ומכינה חביתות וצנימים, עורכת את השולחן ועולה חזרה למעלה. אני מתיישבת על יד איאן ומביטה בו. היה לו קשה לשתף אותי לפני כמה ימים, אני דואגת לו.. מאוד. הוא נשבר בידיי לפני ימים אחדים, ואז הלך לישון וקם בבוקר למחרת כאילו כלום לא קרה והשיחה בנינו לא התנהלה. אני שוכבת מאחוריו ומחבקת את גופו אליי. מנשקת את עורו החשוף בין שכמותיו ויורדת בנשיקות עדינות במורד עמוד השדרה שלו, אני יודעת שהוא ער ובכל זאת לא עוצר אותי. נותן לי להפגין את אהבתי כלפיו. אני עולה חזרה, תופסת את פניו ומפנה אותן לכיווני, מנחיתה את שפתיי על שלו ומנשקת אותו עמוקות. מכניסה את לשוני לפיו ומסחררת אותה ביחד עם לשונו, טועמת את טעם הבוקר שלו. הוא נאנח בשביעות רצון וזה כל מה שאני צריכה בשביל לשלוח את ידי אל מתחת מכנסיו ולתפוס את איברו הזקור בידי. הוא גונח לתוך פי, ״מיו..״ אני מניעה את ידי מעלה ומטה על איברו הנוקשה. הוא מרים את אגנו כלפי ידי ואני מקבלת את בקשתו, מגבירה את הקצב. ״פאקקק..״ הוא גומר במהירות ומתיז את הזרע שלו על ידי. ״פאקינג נער מתבגר.״ הוא צוחק על עצמו ואני מצחקקת ביחד איתו. ״הכנתי לנו ארוחת בוקר.״ אני מחייכת על שפתיו ומנשקת אותו עוד פעם נשיקה שטחית. ״מה כל הפינוקים האלה על הבוקר?״ אני מושכת בכתפיי, ״לא עשיתי לך שום דבר ליום הולדת שלך.״ הוא מכווץ את גבותיו ומנסה להיזכר, ״היום זה יום משפחה. בלי עבודה ובלי הסחות דעת. היום זה רק אני, אתה ואנני.״ אני מנשקת אותו שוב וקמה לרחוץ את ידיי.
אנחנו מתיישבים בשולחן האוכל ואני לוקחת את אנני על ידיי, נותנת לה לינוק. איאן מפתח שיחת חולין ואני מחייכת, מרוצה שהוא זורם עם היום הזה. ״מתי קמת ועברת לסלון הלילה?״ הוא לועס את האוכל שבפיו, בולע ורק לאחר מכן עונה לי, ״בטח בסביבות 2:30 לפנות בוקר.״ אני לוקחת עוד כף סלט לפי, ״ומה עשית שם למעלה?״ אני שואלת בחיוך, אני יודעת מה הוא עשה, אבל אני רוצה שיספר לי. ״נתתי לבת שלנו לאכול. ואז היא פלטה עליי. אז ירדתי לקחת לה בגדים, ואם זה לא מספיק, היא עשתה את הצרכים שלה בזמן שהחלפתי לה חיתול.״ אני צוחקת והוא אחריי, ״את יפה מאוד, את יודעת?״ אני מחייכת ולחיי נצבעות בצבע אדום, ״כן, אני יודעת.״ הוא מהנהן, ״יופי, זה חשוב שתדעי שאת האישה הכי יפה בעולם.״ אני נושכת את שפתי התחתונה, ״אתה חושב שזה חכם לפתות אותי למיטה בזמן שהבת שלך יונקת מהציצי שלי?״ אני שואלת בבוטות והוא צוחק, ״אני לא יודע על מה את מדברת.. שאני אפתה אותך למיטה? קאצאטה*.״ הוא מיתמם ואני מגלגלת עיניים בחיוך ומעבירה את אנני לשד השני שלי. ״היא יפה כמוך. כשהיא תהיה גדולה אני לא יודע מה אעשה, אני אשתגע.״ אני צוחקת צחוק מתגלגל, ״יש עוד זמן עד שהיא תהיה גדולה..״ אני אומרת ומנגבת את דמעות הצחוק שלי. הוא מניד בראשו עם הבעה רצינית, ״היא תקדים את זמנה. אני אומר לך, כבר בגיל שנתיים היא תביא מישהו הביתה.״ אני מרימה גבה מפקפקת, ״אני רציני, מיו.״ אני מהנהנת בחיוך, ״אני רואה שאתה רציני.״ אני מחקה אותו בקול נמוך ופנים זועפות. הוא לוקח ביס מהחביתה, בוחן אותי בזמן שהוא אוכל ואני מחייכת, נהנית מתשומת ליבו שמוקדשת לי. ״היום הזה הוא בשביל יום ההולדת שלי?״ אני מנידה בראשי והוא מכווץ את גבותיו, ״זה יום ההולדת שלי היום.״ אני עונה בחיוך לאיאן שפוער את עיניו ואת פיו.

*שטויות.
14.3.2024
19.3.2024