Mio, Mio Mio...

Chapter 15🪷

״אני לא עושה בדיקה, השתגעת?!״ היא צועקת עליי בעצבים, ״את עושה בדיקה. אני לא מנהל על זה ויכוח.״ אני עונה, תקיף לא פחות. ״וגם, מה הדבר הגרוע ביותר שיקרה? היא תהיה חיובית?״ היא פוערת את עיניה, ״כן! זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות. אני לא מוכנה להיות אמא עדיין, איאן! אני לא רוצה את זה.״ אני נושם עמוק וחושב על תשובה, ״גם אם את בהיריון ולא תעשי את הבדיקה, את עדיין תהיי בהיריון. הבדיקה לא תשנה שום דבר. אז פשוט תשתיני על המקל המזוין הזה ונגמור עם זה!״ היא מגלגלת עיניים, ״אני לא עושה את הבדיקה, אם זה מפריע לך אתה מוזמן ללכת להזדיין.״ אני צוחק בעצבים, ״אני לגמרי מתכוון ללכת להזדיין, אחרי שתעשי את הבדיקה.״ היא נוהמת בכעס, והדבר הבא שאני מרגיש זה את מברשות השיניים שלנו עפות עליי, ״איאן, אתה פשוט מחרפן אותי!!״ מיו ממשיכה לצעוק עליי, ״אני מחרפן אותך?! אז אולי פשוט תעשי את הבדיקה המחורבנת, ואז לא נצטרך להתחרפן?!״ היא טורקת את הדלת של השירותים בפרצופי, ״מיו, לעזאזל איתך!״ אני דופק על הדלת בעצבים ויורד למטה. ״מה קורה?״ קלואי שואלת אותי כשאני מתיישב בשולחן האוכל. ״היא לא מוכנה לעשות בדיקה.״ אני משפשף את עיניי, מיו יכולה להיות מתישה כשהיא רוצה. ״ברור שלא, כי היא לא רוצה להיות בהיריון. והיא לא בהיריון.״ אני מכווץ את גבותיי, ״היא בהיריון, רואים את זה על הפנים שלה.״ היא מנידה בראשה, ״היא לא בהיריון.״ קלואי מתעקשת, ״אז מה היא?״ היא מושכת בכתפיה, ״היא קמה בבוקר ושטפה פנים, מה אתם רוצים ממנה? היא בחורה בשנות העשרים לחייה ותינוק רק הורס לה את התוכניות. לכן היא מוזמנת להכחיש עד מחר, אם היא בהיריון אז לא תהיה לה ברירה, אלא לגדל את הילד. אל תלחץ עליה לעשות את הבדיקה, זה לא יהיה טוב בשביל שניכם.״ קלואי מסיימת את דבריה וקמה מהשולחן, משאירה אותי לחשוב על דבריה. היא צודקת. אני לא מתכוון ללחוץ על מיו לעשות את הבדיקה, אבל אני בהחלט מתכנן לשחד אותה. אני עולה בחזרה למעלה ומוצא את מיו שוכבת על המיטה ומעיינת באיזשהו ספר. ״את קוראת ספרים?״ אני מנסה לפתח שיחה ולרכך את מיו קצת. היא מרימה את עיניה אליי ומחזירה אותן לספר, ״לפעמים, כשאני מוצאת זמן..״ אני מתיישב לידה במיטה ומביט בעיניה זזות משמאל לימין כשהיא קוראת בהתעניינות. ״איזה ז׳אנר?״ היא מושכת בכתפיה כתשובה, ״כל מיני.״ היא סוגרת את הספר ומשאירה אצבע באמצע כדי לסמן איפה הפסיקה. ״מה אתה רוצה?״ ישר ולעניין הא? אני נושם עמוק, ״מה את רוצה שאביא לך בתמורה לבדיקה?״ היא מזדקפת ומצמצמת את עיניה לכיווני, ״אתה משחד אותי?״ אני מלקק את שפתי התחתונה, ״כן?״ אני אומר בזהירות. ״אני לא רוצה להיות אמא, איאן. אני רוצה להמשיך בחיים שלי, בלי תינוק שפשוט יסבך אותם. בלי בכי וחוסר שעות שינה.. בלי פליטות ובלי להחליף טיטולים..״ אני מנקה את גרוני, ״אני מבין את החששות שלך. אבל אם תעשי בדיקה, זה לא ישנה את העובדה שאת בהיריון או לא.״ היא חושבת על דבריי לכמה שניות לפני שהיא מסכימה. ״בסדר. אני אעשה את הבדיקה.״ אני מתחיל לחייך לפני שאני שומע את התנאי שלה, ״בתנאי.. שתיתן לי לקשור אותך הלילה.״ עיניי נפערות ואני ברצינות שוקל את דבריה. ״בסדר. לכי תשתיני על המקל המזדיין.״ היא שמה סימניה בספר וקמה לשירותים.

מיו:
אני מחזיקה את שתי המקלות בידיי ומחכה. הזמן לא עובר ואז מופיע קו אחד. תודה לאל. אני יוצאת מהשירותים וזורקת לאיאן את הבדיקות. ״שלילי. איפה האזיקים?״ אני שואלת ומנסה להסתיר את תחושת הניצחון. הוא מהדק את שפתיו ומניח את הבדיקות על השידה שליד המיטה, ״אני מביא לך אותם רק בלילה.״ אני מחייכת וקופצת למיטה. ״את מרגישה יותר
טוב?״ הוא שואל ומחבק אותי אליו, ״כן..״ הוא מנשק את קודקוד ראשי, ״אתה רצית שאהיה בהיריון?״ אני שואלת בתהייה. ״כן.. אבל כל דבר בזמן שלו.״ אני עוצמת עיניים ומרגישה את ליבו דופק מתחת לראשי. הוא מלטף את שערי בעדינות ועיניי מתחילות להיעצם, אבל אז גל בחילה תוקף אותי. אני רצה לשירותים ומוציאה את הארוחת צהריים שלי. אני מרגישה את שערי נאסף ושומעת את איאן מעודד אותי. ״את בסדר, מותק, את בסדר.. תוציאי את הכל..״ אני דוחפת אותו ממני, אני שונאת שאנשים רואים אותי במצבי חולשה שלי. ״תני לי לעזור לך.״ איאן מתקרב שוב, ״לא! תצא מהשירותים.״ אני מבקשת ממנו ויורקת לתוך השירותים בניסיון להעביר את הטעם המגעיל. איאן לא מקשיב וחוזר ללטף את גבי במעגלים. אני נושמת עמוק ואוספת את עצמי מהרצפה, מתקדמת לכיור ומצחצחת שיניים. כשאני מסיימת אני חוזרת למיטה ומתעטפת בשמיכה העבה. ״תלכי לישון קצת.. אני אעיר אותך לפני ארוחת הערב.״ הוא מזיז כמה קצוות שיער מפניי בעדינות ויוצא מהחדר. אני עוצמת את עיניי ולאט לאט נרדמת.

אני מתעוררת מצעקות וצרחות שמגיעות מלמטה. מה לעזאזל? אני מורידה את השמיכה מפניי ויורדת במדרגות, לאט, לאט. אני מגיעה למדרגות המרתף. הצרחות משם. כדאי שארד? אני לא בטוחה.. ״בו!״ אני מסתובבת ורואה את גבי מאחוריי עם חיוך מפגר מתוח על פניו. ״מה אתה עושה פה? עוף ממני.״ אני דוחפת אותו בכל כוחי, אבל הוא לא זז ממקומו. ״זה לא מנומס.. אני מבין שאיאן לא עשה עבודה כל כך טובה בפאקינג לחנך את הכלבה שלו.״ הזעם עולה לי לראש ואני רואה אדום. מבלי לחשוב, רגלי נשלחת לביצים שלו ופוגעת בדיוק בנקודה שכיוונתי אליה. הוא מתקפל ומקלל אותי ואת אמא שלי, ואז אני שולחת את ברכי ישר לאפו. ״חתיכת זונה מטומטמת!! שברת לי את האף.״ אני עולה במדרגות במהירות ונועלת אחריי את הדלת של חדר השינה.

6.12.2023
9.12.2023