Mio, Mio Mio...

Chapter 14🪷

״אתן מכירות?״ איאן מעביר את מבטו בנינו. ״מה..״ אני מסתכלת על איאן להסבר, ״זו קלואי, אחותי. זו אמא שלי, לוצ׳יה, ואבא שלי אלדו.״ הוא מכווין בידו לכל אחד שהוא מציג. אני עדיין בהלם מהעובדה שקלואי היא אחותו. אני שומעת כחכוח גרון שמוציא אותי מההלם, ״אני מיו.״ אני מושיטה את ידי לכיוונם, נותנת להם את ההחלטה מי לוחץ את ידי ראשון. אמא שלו מעיפה את ידי ומפתיעה אותי כשעוטפת אותי בחיבוק חזק. ״אני לוצ׳יה, לא שמענו עלייך הרבה חמודה, כבר אכלת משהו?״ אני מנידה בראשי ומסיטה את מבטי לאיאן שמחייך במבוכה, ״איאן, אנחנו נחכה עוד הרבה? אנחנו אחרי טיסה ארוכה.״ אמא שלו נוזפת בו ואני מוצאת את עצמי מצחקקת. ״בואו, תשבו..״ איאן מושך כיסא ומחכה שאמו תתיישב, אבל אמו מסתכלת עליי בציפייה. ״את מתיישבת?״ אני עוזבת את ידה שמשכה אותי עד עכשיו ומתיישבת. ״אז.. איך נפגשתם?״ אני שומעת את קלואי. איאן מצחקק, ״זה סיפור לפעם אחרת.״ הוא מתחמק באלגנטיות. אני מסתכלת סביבי, רואה שאבא שלו מביט בי ובוחן אותי מבלי להוציא מילה, וזה גורם לתחושת אי נוחות קטנה להתפשט אצלי. ״מתי אתם מתחתנים?״ שאלתו של אבא שלו מפתיעה אותי ואני מסיטה את מבטי לאיאן במהירות, מנסה להבין מה הוא אמר להורים שלו לפני שירדתי למטה. ״פאפא, אנחנו לא מתחתנים.״ אני מחזירה את מבטי אל אביו, ״אז לבמבינו לא יהיו הורים נשואים?״ איאן מכווץ את גבותיו ומסתכל עליי. ״אני חושבת שאתה טועה. אני לא בהיריון.״ אני אומרת במבוכה. למה הוא חושב שאני בהיריון? ״כמובן שאת בהיריון, מיו. רואים את זה על הפנים שלך.״ לוצ׳יה מצטרפת לשיחה, ״איאן, אני יכולה לדבר איתך רגע בצד?״ אני פונה אליו ובולעת את רוקי בפחד. הוא קם ואני קמה אחריו, ״מה לעזאזל, איאן?״ אני מתפרצת עליו בלחישה, ״את בהיריון?״ לוקח לי רגע לקלוט, ״איזה שטויות, איאן, על מה אתה מדבר?״ הוא מסתכל עליי ובוחן את פניי, ״העור שלך זוהר ומתוח יותר מבדרך כלל. אני אקח אותך יותר מאוחר לבית המרקחת ונקנה בדיקה.״ הוא מסתובב ללכת אבל אני לא סיימתי את השיחה, ״העור שלי מתוח וזוהר כי פאקינג עכשיו התעוררתי, סטרונצו!*״ אני חובטת בגבו בכוח, ״איך קראת לי?״ הוא שואל בהלם, ״ס-טרונ-צו.״ אני אומרת באיטיות בכוונה בשביל לעצבן אותו, אני יודעת שבאיטליה זה נחשב לחתיכת עלבון. ״זו פעם אחרונה שאת אומרת את זה.״ הוא אומר באיום, אני מתקרבת אליו, ״או שמה?״ הוא מצמצם את עיניו לכיווני, ״או שאני אקדים את המכות בתחת היפה הזה שלך. תכננתי להפליק לך בלילה, אבל כנראה שאת רוצה תזכורת.״ עכשיו תורי לצמצם עיניים, ״תזכורת למה בדיוק?״ הוא מחייך ומסרב לענות, ״תזכורת למה, איאן?!״ אני צועקת אל גבו כשהוא מסתובב וחוזר לשולחן האוכל. אני יוצאת אחריו, ״אני מצטערת בפני כולכם, אך אני לא חשה בטוב, אני הולכת לנוח קצת.״ איאן מסתכל עליי בדאגה. ״תרגישי טוב, מתוקה.. אני אכין לך מרק ושעועית, זה בריא לתינוק.״ אני מחייכת כאות תודה ועולה לחדר. אחרי כמה שניות איאן נכנס, ״מה את מרגישה?״ אני נשכבת במיטה בזהירות, ״יש לי קצת בחילה, אבל זה בסדר, בטח עוד מעט זה יעבור.״ הוא מכווץ את גבותיו, ״זה לא יעבור, זה כבר ככה מהלילה מיו.״ אני מסיטה את מבטי אליו באי הבנה, ״את לא זוכרת מה קרה בלילה?״ אני מנסה להיזכר במשהו אבל כלום לא עולה לי. ״לא. למה? מה קרה בלילה?״ אני מתחילה להילחץ, ״את הקאת, ועלה לך החום. את באמת לא זוכרת?״

איאן:
היא שוכבת במיטה ואני יושב לצידה. מיו מנסה להיזכר במאורעות הלילה, אבל עושה רושם שהיא לא נזכרת בשום דבר. ״מאיפה את מכירה את קלואי?״ היא מחזירה את מבטה אליי, ״היא למדה איתי ועם אנה עיצוב פְנים בקולג׳ לפני שנתיים.״ היא מסבירה, ״הייתן ביחסים טובים אחת עם השנייה?״ היא מהנהנת ומושכת בכתפיה, ״פחות או יותר..״ אני מחייך אליה חיוך עדין, ״תנוחי קצת, רוסו.. את צריכה את המנוחה הזו..״ אני אומר ונושק למצחה שמתחיל להתחמם. ״אם עולה לך החום עוד פעם, יש לך פה כדורים ואני אבקש ממישהי להביא לך כוס מים.״ היא מחזירה לי חיוך עייף ומותש, ״תודה..״ אני קם מהמיטה, ״את צריכה לאכול ארוחת ערב מזינה היום.. נאכל רק שנינו יותר מאוחר.״ אני לא מחכה לתשובתה ויוצא. לוקח את המפתחות של האוטו ונוסע לבית המרקחת הקרוב, ״אני צריך לקנות בדיקת היריון.״ אני אומר לפקידה מאחורי הדלפק ומבין שזה נשמע מוזר אבל לא אכפת לי. אם מיו אכן בהיריון, אצטרך להינשא איתה. ״יש פה כמה סוגים, איזה תרצה אדוני?״ היא מציגה לי שלוש קופסאות קרטון וציורים של הבדיקות עליהם. ״אני באמת לא מבין בדברים האלה, תני לי שני סוגים.״ היא מחייכת ומתעסקת במחשב. ״16 דולר בבקשה.״ אני מוציא כסף מזומן ומשלם. לוקח את השקית ונכנס לאוטו. אני לא בטוח שאני רוצה להיות אבא בכלל.. אני לא בטוח אם מיו רוצה להיות אמא, או להתחתן. אבל אם היא תשמור את התינוק אז לא תהיה לה ברירה אלא להתחתן איתי. אני נכנס הביתה ועולה, שומע את קולות ההקאה של מיו. שיט. אני עולה מהר יותר ומוצא אותה חובקת את האסלה, וראשה טמון בפנים. אני אוסף את שערה ומלטף את גבה בעידוד. ״אני פאקינג שונאת להקיא.״ היא ממלמלת ואז מגיע עוד גל שקוטע אותה. היא יורקת לתוך האסלה ונושמת עמוק, ״זהו?״ היא מהנהנת וקמה לצחצח שיניים. ״קניתי לך בדיקה.״

*סטרונצו- מילת גנאי באיטליה.
3.12.2023
6.12.2023