Mio, Mio Mio...

Chapter 17🪷

זאת הסיטואציה: מיו מסתכלת עליי במבט רצחני. היא עומדת מולי ואני מחזיר לה מבט. שתי ידיי מתוחות לצדדים וקשורות לראש המיטה, ״אתה מבין שאתה גוזר על הילד שלך חיים אומללים? אם זה יהיה בן הוא יצטרך להיות קר וחסר רגשות, ואם זו תהיה בת, קרוב לוודאי שיאנסו אותה ביום מן הימים. אני לא אתן לך לעשות את זה.״ אני נושם עמוק ומחכה שתיתן לי לדבר, ״מה את רוצה שאגיד לך? אין לי מה לעשות עם זה.. אין לי איך לשנות את זה..״ אני עונה בזהירות. ״בטח שיש לך. פשוט תבטיח לי איאן.. זה לא קשה. תגיד: ״אני מבטיח לא להפוך את הבן שלנו לקאפו ולא לחתן את הבת שלנו.״ היא מעבה את קולה, ״זה אמור להיות חיקוי שלי?״ אני מתאפק לא לצחוק כשאני רואה שהצלחתי להרגיז אותה. ״אני יכול להבטיח לך הרבה דברים אחרים, למה דווקא את זה?״ אני שואל, ״זה העתיד של הילדים שלי.. אני לא כמוך.״ היא מצביעה בבוז לעברי עם ידה. ״בסדר. את צודקת. אני מבטיח לא לחתן את הבת שלנו.״ היא מרימה גבה, ״ו..״ היא מחכה להמשך המשפט שלי, ״ואני לא אוכל להבטיח לך לגבי הבן שלנו. אני צריך שלפחות אחד יהיה המשך המורשת, מיו. את חייבת להבין..״ היא מטפסת על המיטה ומעליי, ״הו.. אני מבינה. ולכן אתה תתחנן היום שאתן לך לגמור.״ לפני שאני מספיק להגיב היא מתחילה להתעסק בביצים ובזין שלי בידיה. ״מיו, לעזאזל איתך..״

מיו:
אני גוזלת ממנו את האורגזמה השביעית הלילה. ״אתה מוכן להבטיח לי?״ הוא כבר מזיע ועדיין לא נכנע לי. ״אני לא אבטיח לך את זה, מיו.. אני לא מתכוון לקיים את ההבטחה הזו.״ עולה בראשי רעיון, אבל אני לא יודעת אם זה מוגזם.. ״יש לך שוט?״ עיניו מתרוממות לעיניי בשנייה. ״שלא תחשבי על זה אפילו. זה משחק ילדים מה שקורה פה, מיו.. אל תהפכי את זה למעבר.״ אני מגחכת, מה הוא כבר יכול לעשות לי? הוא אזוק למיטה. ״אני יכול להשתחרר, רוסו. וכשאשתחרר התחת שלך יהיה אדום.״ חיוך עולה על פניי. ״אתה מאיים עליי? להכות אישה בהיריון, שנושאת את הילד שלך?״ אני מחייכת עוד יותר, ״זה לא נקרא להכות. להכות זה מה שאני עושה לאחיך במרתף.״ החיוך נמחק מפניי ברגע. ״סליחה?״ הוא מושך בכתפיו כ׳לא מצטער׳. אני נסוגה לאחור ומתחילה להתלבש. איאן צופה בי מהמיטה ולא אומר כלום. אני יוצאת למרפסת הגדולה ומנסה לעצור את הדמעות מלזלוג על לחיי. אני נושמת עמוק כמה פעמים עד שאני מצליחה להרגיע את עצמי. נכנסת חזרה, איאן באותה תנוחה. הולכת לשידה ולוקחת את זוג המפתחות של האזיקים, עולה מעליו ומשחררת את ידיו. ״מיו..״ אני קמה מהמיטה והולכת לשירותים. בלי להגיד מילה. אין לי מה לומר לו. כשאני מגיעה לדלת של השירותים גל בחילה תוקף אותי. אני רצה לשירותים ומקיאה. לעזאזל. אני פאקינג שונאת להקיא. אני שומעת את צעדיו המהירים של איאן המתקדמים לכיווני. עוף מפה! ״לך מפה. תצא!״ אני צועקת עליו אבל הוא לא משחרר. הוא מלטף את גבי מעלה ומטה בזמן שראשי קבור בתוך השירותים. ״זוז ממני, איאן. לך!״ אני צועקת עליו שוב, ולשם שינוי הוא מקשיב ומתרחק. כנראה הבין שאני כועסת עליו. כשאני מסיימת אני נשארת כמה דקות על הרצפה ליד האסלה. פאק, אני לא מרגישה טוב. ״את
בסדר?״ אני שומעת את קולו השואל של איאן מחוץ לחדר השירותים. אני לא עונה ומתרוממת מהרצפה. ראייתי משחירה. שיט, אני שונאת שזה קורה לי. אני מכריחה את עצמי להישאר לעמוד על רגליי ולא ליפול מחוסר שיווי המשקל. אחרי כמה שניות ראייתי חוזרת ואני מתקדמת לכיור לצחצח שיניים. איכס, זה פאקינג דוחה. אני שונאת להקיא. ״צריך לקבוע את כל התורות לרופאי נשים, וכל הבדיקות..״ ראשי נשמט בחוסר כוחות כשאני חושבת על זה.  ״זה עליך. אתה אחראי לזה.״ אני עונה לאיאן. ״בסדר. אני אעשה את זה.. אז מחר כבר קבעתי לנו תור לבדיקת אולטראסאונד ב-11:00 בבוקר. אני אבוא לאסוף אותך ב-10:30, תהיי מוכנה עד אז.״ אני מנגבת את ידיי במגבת ויוצאת אליו. ״אני רעבה.״ אני אומרת לו, ״מה את רוצה לאכול? 2:00 בלילה עכשיו, מיו.״ הוא שואל בגבות מכווצות. ״גלידה. בא לי גלידה.״ אני עונה ומשאירה את הצרכים שלי לטיפולו. אני נכנסת מתחת לשמיכה ומדליקה טלוויזיה. אני לא עייפה. בכלל.

אחרי שעה עיניי מתחילות להיעצם עד שחריקת הדלת מעירה אותי. איאן נכנס עם קופסה מקלקר בידו. אני מכווצת את גבותיי בשאלה, ״גלידה.״ עולה על פניי חיוך קטן. ״באמת הלכת לקנות לי גלידה?״ הוא מרים גבה אחת, ״לא קניתי את הגלידה הזאת. הכינו לך אותה פה במטבח.״ הוא אומר באדישות, ״יש לך עובדים במטבח ב-3:00 בלילה?״ אני שואלת בפליאה והוא מושך בכתפיו. מתקרב למיטה ומתיישב לידי, פותח את הקופסה ומושיט לי כפית. אני לוקחת אותה בחיוך, מעמיסה קצת גלידה על הכפית ומכניסה לפי, ואז... מתפוגגת מהטעם המתוק. ״זה פשוט מדהים..״ אני אומרת ולוקחת עוד קצת. איאן מסתכל עליי בחיוך. ״טִי אַמוֹ בליסימה..״ אני מלקקת את שפתיי, ״מה זה אומר?״ אני שואלת, ״אני אוהב אותך יפהפייה.. אני פאקינג מאוהב בך, רוסו..״ אני מסתכלת לתוך עיניו והוא מחזיר לי מבט. ״אתה לא אומר סתם?״ אני שואלת בחשש, הוא מניד בראשו. הוא מניד בראשו. הוא לא אומר סתם. וזה? זה נותן לי אישור להתנפל עליו בנשיקה שאומרת לו הכל.
גם אני אוהבת אותך.

15.12.2023
17.12.2023