Mio, Mio Mio...

Chapter 33🪷

איאן בוחן את פניי, מחפש אחר משהו. ואז, שפתיו נפשקות וחיוך קטן ועדין עולה על פניו. ״את בהיריון, מיו..״ אני מכווצת את גבותיי, ״מה אתם, בדיקת אולטרסאונד אנושית?״ איאן מתקרב לכיווני וחיוכו מתרחב. הוא מניח את ידיו על מותניי ומושך אותי קרוב אליו, שפתיו נוחתות על שפתיי ולשונו משתרבבת בלשוני. ״תודה, רוסו..״ הוא אומר על שפתיי, אני מחייכת, ״על מה?״ הוא חוזר לנשק אותי עמוק, ״תודה על כך שאת הולכת להישאר איתי לכל החיים.״ הוא אומר ונושק לפי שוב נשיקה קטנה. אני מצחקקת ומחזירה לו בנשיקה משלי. ״אני אתקשר לד"ר בייקר, אני אקבע איתה את הבדיקות שצריך לעשות..״ אני אומרת לתוך פיו בהתנשפות. ״תתקשרי אליה אחר כך. אני צריך אותך עכשיו.״ הוא מרים את רגליי ואני עוטפת את מותניו, ״לא הספיק לך מה שהיה בלילה?״ הוא לא מפסיק לנשק אותי, ״אני בחיים לא אשבע ממך.״ הוא עולה איתי במדרגות בזמן שאנחנו טורפים אחד את השניה ברעבתנות. אנחנו מגיעים לחדר השינה ואיאן טורק את הדלת ומשעין אותי עליה. הוא תוקף את מכנסיי ומוריד אותם במהירות, כמעט קורע אותם ביחד עם תחתוניי. ״אלוהים אדירים, איאן!״ אני נאנקת כשאני מרגישה שלוש מהאצבעות שלו בתוכי. אני מתרפקת על כתפו וקוברת את ראשי בשקע צווארו. הוא מוודא שאני רטובה לפני שמוריד את מכנסיו עד הברכיים ומכניס את איברו לתוכי. הולם בתוכי במהירות ומוביל אותי לפורקן תוך כמה שניות בודדות. אני גונחת בקול כשאני גומרת אבל איאן ממשיך בשלו. ״תגמרי בשבילי עוד פעם..״ הוא דורש וחוזר לשחק בנקודה הרגישה שבין רגליי. הוא מחבר את שפתינו ושנינו מנשקים אחד את השני כאילו ניפרד לשנים ארוכות. כעבור כמה שניות איאן גומר בתוכי בפולסים מהירים.

§§§

קלואי:
אחרי שאני מעכלת את הסיטואציה שקרתה פה הרגע אני מסתובבת להנרי. הוא נראה כאילו הוא הולך להתעלף ובצדק. ״הנרי..״ אני שולחת את ידיי אליו אבל הוא מתרחק ממגעי. ״דבר איתי.״ אני מבקשת. הוא חיוור לגמרי.. ״קלואי..״ הוא מניד בראשו, כאילו מנסה להתעורר מחלום רע, ״אני צריך לשבת..״ אני תופסת בזרועו ומכוונת אותו לכיסא הקרוב אלינו. ״אלוהים אדירים, אתה חיוור לגמרי, הנרי..״ אני יושבת על כיסא מולו ומלטפת את פניו בעדינות. ״אני לא חושב שזה רעיון טוב, קלואי.״ אני מרחיקה את ידי כאילו נכוויתי. ״מה לא רעיון טוב?״ הוא לוקח את ידי ומרים את מבטו לעיניי, ״אנחנו.״ אני לוקחת את ידי ממנו ומביטה בעיניו, פגועה מכך שלא מוכן להילחם עלינו. ״אל תעשה את זה. אל תיפרד ממני..״ אני מבקשת ממנו, כמעט מתחננת. ״אני מצטער, קלואי..״ דמעות עולות בעיניי ואני קמה מהכיסא, ״אל תוותר עליי.. אל תוותר עלינו. בבקשה, הנרי..״ הוא קם מהכיסא אחריי, מחזיק בלחיי בשתי ידיו ומוחה את דמעותיי שהספיקו לזלוג. ״אל תבכי.. אל תבכי עליי, קלואי..״ אני מרחיקה את ידיו ממני. ״זה בגלל איאן?״ הוא בולע את רוקו, ״אני יכולה לתקן את זה..״ אני אומרת בתחינה. ״זה לא בגללו.״ אני לוקחת נשימה עמוקה, ״אז למה?״ אני שואלת כמעט ללא קול. הוא מניד בראשו, ״זה פשוט מסובך, אנחנו ידענו מהתחלה שזה לא יכול לצאת החוצה.״ אני עוצמת את עיניי והדמעות ממשיכות לזלוג על על לחיי. אני מושכת באפי ומפי יוצאות יבבות כשל חיה פצועה. אני שולחת את ידי לפי ומנסה לעמעם את היבבות. ״אני מצטער, אנחנו פשוט לא יכולים..״ אני מנידה בראשי בהכחשה, אני יודעת כבר שאנחנו לא נצליח במערכת היחסים שלנו בלי אישור של איאן. ״אתה טועה, אנחנו אפילו לא ניסינו.״ ראייתי מיטשטשת מרוב דמעות, ״ואנחנו גם לא הולכים לנסות, אלא אם כן את רוצה לבוא להלוויה שלי בקרוב..״ הוא מנסה להתבדח ולוקח קווצת שיער ומזיז אותה למאחורי אוזני. ״בבקשה, הנרי...״ ידיי מלטפות את הזיפים שלו בעדינות, בתחינה שרק ינסה להצליח. ״אני אוהב אותך.״ ליבי מתמלא תקווה אבל אז הוא מנפץ אותה, ״אבל זה פשוט לא נכון.״ הוא מנשק את מצחי ברכות והולך. משאיר אותי שם, עומדת והמומה.

מיו:
אני שוכבת על הצד, איאן מאחוריי, ישן ונראה כמו מלאך. יד אחת שלו עוטפת את הבטן שלי, איפה שהעובר מתפתח, וידו השנייה מתחת לראשי, משמשת לי ככרית. אני משחקת באצבעותיו וגולשת למחשבות שלי. כמה שאני אוהבת אותו.. טבעת האירוסין נחה מולי על השידה שליד המיטה וזה מזכיר לי.. אני חייבת להתחתן.. לפני שאני יולדת ולפני שיש לי בטן. אני מסתובבת לאיאן, עיניו עצומות ונשימותיו איטיות ויציבות, ״אני אוהבת אותך.״ אני נושקת על לוח ליבו, ״בוא פאקינג נתחתן.״ הוא, כאילו שמע אותי, מחייך מתוך שינה חיוך עדין ומחבק אותי אליו. ״בואי פאקינג נתחתן.״ הוא לוחש על שערי ומנשק את קודקוד ראשי. ״מתי?״ אני שואלת בחיוך מאושר, אני הולכת להתחתן. ״תלכי לבחור שמלה מחר ומבחינתי עוד יומיים.״ הוא מאשר ואני צוחקת בלב שלם. אני מהנהנת בהסכמה, החיוך לא יורד מפניי, ״תספיק לשלוח הזמנות לכולם?״ הוא הופך אותנו, עכשיו הוא מעליי ומסתכל עליי במבט עייף,
״את מפקפקת?״ אני מחייכת, ״שאני אפקפק? במי? בך? חלילה!״ הוא קוטע אותי ומנשק אותי. מנשק אותי חזק. אני שולחת את ידיי לשערו ומושכת אותו אליי עוד יותר.. אם בכלל אפשר.

אני מסתכלת במראה בשמלה הלבנה הארוכה והנפוחה שאני מודדת. זו האחת. אני מביטה בקלואי במראה, ״מה את חושבת?״ אני שואלת, ״את עוצרת נשימה.״ היא עונה ונראית מהופנטת. אני צוחקת והיא מחייכת אליי חיוך עצוב, ״מה קורה, קלואי?״ אני שואלת ויורדת מהבמה הקטנה שעליה עמדתי, מתקדמת לכיוונה. ״הנרי נפרד ממני..״ היא אומרת בשקט ונשברת בבכי. ״בגלל איאן?״ היא מושכת באפה ואני מחבקת אותה אליי, ״אני לא יודעת, אין לי מושג..״

1.3.2024
3.3.2024