איאן:
״למה הוא פה בכלל?!״ אני שומע את קולה של קלואי מהמטבח. ״הדיבור שלך לא מוצא חן בעיניי. הוא פה כי זה מה שהחלטנו. הוא חלק מהמשפחה שלנו עכשיו.״ לוצ׳יה עונה לקלואי בתקיפות. אני ממשיך לאכול בשקט. התלונות שלה לא מעניינות אותי. איך היא מרשה לעצמה להתלונן על ה״חיים הקשים״ שלה, בזמן שאיבדתי את אחותי ואת אמי? אני מתעורר ממחשבותיי כשאני מרגיש שהמים נשפכו עליי. לעזאזל. שברי זכוכית נמצאים בידי ודמי מטפטף מידיי. שברתי את הכוס בטעות. אני נושם עמוק ובולע את רוקי במאמץ. אני זורק את שברי הזכוכיות לפח ושוטף את ידיי.
אני מתעורר מהחלום ומיד מפנה את מבטי לצד של מיו, בודק אם הערתי אותה בטעות, אבל היא לא במיטה. אני מתרומם על מרפקיי ומבין שהיא בשירותים כי האור דולק. אני קם באיטיות והולך לבדוק מה קורה איתה, בכל זאת.. אמצע הלילה עכשיו. ״מיו?״ אני דופק על הדלת בעדינות לפני שאני פותח את הדלת. ״צדקתם.״ היא מרימה אליי את מבטה והחיוך שנמרח על פניה מרגיע אותי. ״לגבי מה?״ אני שואל ונשען על משקוף הדלת, משלב את ידיי ומנסה להתעלם מתחינת עיניי להיעצם. ״שני פסים.״ היא מושיטה לי מקל מפלסטיק, שאותו אני לוקח ומסתכל על שני הקווים הורודים שמתוחים בפלוס ברור ומובן. ״אני בהיריון.״ היא מגחכת באושר, ״אני יודע שאת בהיריון. למה את לא ישנה?״ אני מחזיר לה את הבדיקה. אני שוב מביט בעיניה והן נוצצות מהתרגשות ומשמחה. ״אתה חושב שאני אצליח הפעם?״ היא שואלת בלחש שאני כמעט לא שומע אבל השאלה מצלצלת באוזניי. ״ברור שתצליחי. בפעם שעברה זו הייתה טעות. וגם אם לא תצליחי עכשיו, אנחנו ננסה שוב עד שנצליח. תאמיני לי, אני רוצה 10 ילדים.. את תתחנני שאפסיק לנסות להכניס אותך להיריון.״ היא צוחקת ומביטה בי מהמראה, ״אתה צודק. עכשיו זה הזמן הנכון..״ אני מחזיר לה חיוך, ״יופי.. עכשיו שאנחנו מסכימים, בואי לישון.״ היא מסתובבת אליי וחולפת על פניי לכיוון המיטה. אנחנו נשכבים ואני מצמיד אותה אליי, חש צורך עז בקרבה שלה. אני מצמיד את אפי לשערה ונושם את ריחה עמוק. ״את מוכנה להתחתן מחר?״ אני לא רואה את פניה אבל אני יודע שחיוך מתפשט על פניה, ״אתה שואל ברצינות?״ אני מנשק את ראשה לפני שאני עונה, ״אני תמיד רציני.״ היא נושמת עמוק, ״אתה הולך לחטוף התקף לב כשתראה אותי בשמלה.״ היא אומרת בביטחון ואני צוחק, ״אני בטוח שזה מה שיקרה. ״הלב שלי לא יעמוד בפני היופי שלך.״ היא נצמדת אליי עוד קצת, ״לילה טוב, איאן..״ היא לוחשת ומחבקת את ידי אליה, ״לילה טוב, רוסו..״
מיו:
אני מביטה במראה על השמלה הנפוחה והלבנה שאני לובשת. שערי אסוף ברישול ואיפור עדין מכסה את פניי. על רגליי נעולים סנדלי עקב לבנים שעוטפים את הקרסול שלי ברצועה ואבזם קטן. אני שוב בוחנת את עצמי במראה. עיטורים עדינים, עשויים מתחרה, מקשטים את החלק העליון של השמלה שחושפת את כתפיי ועל זרועותיי יש סרטים עשויים גם הם מתחרה. העיטורים מסתיימים במותניים ומשם השמלה עשויה מבד טול, שמגיע עד הרצפה. בד השמלה הולך להיגרר מאחוריי על הרצפה עד שאגיע לאיאן. השמלה הזו היא רק לטקס. אחרי זה אני הולכת להחליף לשמלה לבנה וקיצית. דפיקה בדלת נשמעת ואני מסתובבת לראות את לוצ׳יה נכנסת בחיוך. ״מדרה די דיו, סאי סֵמְפְּליצ׳מִינטה בליסימה!*״ היא אומרת בהתרגשות. בידה היא אוחזת בזר הפרחים שביקשתי ממנה להביא לי ובידה השנייה את ההינומה הלבנה והעדינה. הזר מורכב מורדים לבנים וורודים בהירים ועלים ירוקים משתלשלים החוצה מהזר. ״בואי, אני אעזור לך..״ לוצ׳יה אומרת ומתקרבת אליי, מניחה את זר הפרחים על שולחן קטן שנמצא בצד החדר. החיוך לא יורד מפניה כשהיא שמה את סיכת ההינומה בשערי. ההינומה עדינה וקצרה, מגיעה עד ישבני, בקצוות יש עיטורי פרחים קטנים. ״את מוכנה?״ אני מצחקקת, ״אני לא חושבת שאי פעם ישאלו אותי את זה ואענה ׳כן׳.״ היא צוחקת ומביאה לי את הזר. ״אני הולכת.. את תהיי מצוינת, איאן הולך להתעלף כשיראה אותך.״ אני מחייכת אליה והיא יוצאת. אני לוקחת נשימה עמוקה ויוצאת בעקבותיה.
״את מדהימה..״ איאן אומר בזמן שבוחן את כולי, מרגל ועד ראש. ״גם אתה לא רע בעצמך..״ אני עונה לו בחיוך, ״איאן, מיו, זה הזמן למחויבות להפוך לבעל ואישה, או להיפרד לנצח.״ הכומר שנמצא לידנו אומר. ״איאן קאלו, האם אתה לוקח את מיו בייקר להיות אשתך החוקית, לחיות איתה יחד תחת ברית הנישואים הקדושה, האם תאהב אותה, תנחם אותה, תכבד אותה ותשמור עליה, בחולי ובבריאות, כל עוד אתם חיים?״ הכומר מדקלם את הטקסט שלו, ״כן.״ הוא אומר בחיוך שלפי דעתי כבר כואבות לו הלחיים. ״מיו בייקר, האם את לוקחת את איאן קאלו להיות בעלך החוקי, לחיות איתו יחד תחת ברית הנישואים הקדושה, האם תאהבי אותו, תנחמי אותו, תכבדי אותו, תשמרי עליו, בחולי ובבריאות, כל עוד אתם חיים?״
״כן.״ אני אומרת, מלאה ברגש, מלאה באושר. ״אני מכריז עליכם כבעל ואישה.״ הכומר מביט באיאן, ״אתה רשאי לנשק את הכלה.״ איאן לא מתמהמה ולא מהסס לשנייה כשהוא תופס את רגל ימין שלי, משעין אותי אחורה ומנשק אותי עמוקות בזמן שכל הקהל מוחא לנו כפיים. אני לא מכירה יותר מחצי מהאנשים פה, אבל לא אכפת לי, כרגע רק איאן נמצא מולי. רק את איאן אני רואה ומרגישה. את הנשיקה התובענית והרכושנית שלו. את המסר שהוא מעביר אליי, אני אוהב אותך לנצח.
*אלוהים אדירים, את פשוט יפהפייה.
3.3.2024
5.3.2024
DU LIEST GERADE
Mio, Mio Mio...
Romantik״את יודעת מה פירוש השם שלך, מִיוֹ?״ הוא שואל אותי תוך כדי שהוא מקפל את שרוולי החולצה המכופתרת שלו. ״לא.״ הוא מתחיל לפתוח את חולצתו וחושף בפניי חזה ובטן מרשימים. ״מִיוֹ זה שלי באיטלקית. ואת מִיוֹ.״ הוא אומר מצחקק. ״אני לא שלך!״ אני נוהמת עליו. הוא ממ...
