פרק 8

142 20 2
                                    

לא ישנתי כמעט כל הלילה, לא הפסקתי לחשוב על דבריו של לוקאס, ג'ואי הודה לי שהתרחקתי מהבית לשעה והואיל בטובו לא לנדב אותי בפרטים, הוא אפילו לא שאל מה עשיתי בזמן הזה וטוב שכך, מה יכולתי לענות לו? הייתי בבית של הפושע הכי גדול בבית הספר והוא עשה לי מבחן אמינות?
"אלה!!" ג'ואי דפק על דלתי, "אם את לא מוכנה תוך חמש דקות אני יוצא בלעדייך" אין כמו אהבת אחים.
נאנחתי וקמתי מהמיטה, מעולם לא התארגנתי כל כך, ועדיין הראש שלי לא היה מאופס, אני צריכה לפנות אליו, מול כולם כמו אתמול, מה אם זה רק הצגה שלו והוא ישפיל אותי שוב כמו פעם קודמת?
"סוף סוף" ג'ואי הרים את ראשו כמיואש כשיצאתי מחדרי, "ממתי אני מוכן לפנייך?" שאל מבולבל ומשכתי בכתפיי, "את חולה?" הנדתי בראשי והוא משך בכתפיו.

בכניסה לבית הספר ג'ואי ואני נפרדנו לשלום, ראיתי אותה פונה אל נערה יפייפיה שהסמיקה כשראתה אותו מתקרב, לא יאומן, לאחי הקטן יש חיי אהבה פעילים יותר משלי, דפקתי את ידי בראשי, אוקיי תתאפסי על עצמך.
"היי אלה" הרמתי את ראשי וראיתי את אספן מולי. 
"אה, ה-היי אספן" נופפתי לו שלום עם ידי, מה את עושה? תורידי את היד הוא מולך!
"תגידי יש משחק בחמישי וחש-"
"היי חנונית!" לוקאס דחף את אספן ועמד מולי, לא, הוא הרגע עמד להציע לי לצאת איתו? "את מאחרת"
"מאחרת למה?" שאלתי,
"תסלח לי אנחנו באמצע שיחה פה!" אספן נעמד לצידי מול לוקאס.
"זה בסדר סלחתי לך, אתה יכול ללכת עכשיו" נפנף בידו כאילו הוא מלך שנתין לא רצוי מדבר איתו, "חנונית אני מחכה לך שם, את זוכרת מה לעשות נכון?" כן לדבר איתו, רק חבל שהוא מנע ממני לדבר עם אספן, הוא הלך לעמוד עם חבריו עדיין מסתכל עליי.
"את עדיין מלמדת אותו?" אספן שאל אותי, "מישהו חייב לטפל בדבר הזה" הדבר הזה? "הו היי קארל" אספן אמר והרמתי את ראשי רואה את קארל מתרחק מאיתנו במהירות, במבט שני אליו ראיתי שהוא פצוע, ולא, לא פצוע מנפילה רכה, נראה כאילו מישהו הכה אותו כהוגן.
"אני צריכה ללכת" מילמלתי ואספן מלמל אליי בחיוך, "נתראה בפנים" אמר.

התקדמתי אל לוקאס וחבריו שהתפקעו מצחוק כשראו אותי מתקרבת, זה רעיון גרוע, הוא עובד עליי, תעשי סיבוב, את עדיין יכולה להתחמק מזה, את עדיין יכולה להינצל מזה.
אבל אז הבטתי בעיניו של לוקאס ומשהו שם גרם לי להירגע, כאילו הוא אומר תבטחי בי, אז המשכתי ונעמדתי מולם.
"היי לוקאס" מילמלתי וחבריו הסתכלו עליי בגיחוך.
"על מה אתם צוחקים?" פנה לחבריו בטון הנוקשה שלו, "תמחקו את החיוכים, עכשיו" מעולם לא ראיתי אנשים שמשנים את הבעות פניהם כל כך מהר, אבל כנראה שיש פעם ראשונה לכל דבר.
"היי חנונית" חבריו הביטו בו בהלם, "אנחנו נפגשים היום אחרי הלימודים?" אחד מחבריו נחנק והשני דפק על גבו, הם נראו מופתעים, אני חושבת שאחד מהם פער את פיו עד לרמה שיכולתי להכניס את אגרופי לשם.
"אה כן" מילמלתי, "בשעה הקבועה?" שאלתי. 
"מה קורה כאן?" אחד מחבריו שאל, "רגע אתה שוכב עם החנונית כאן?!" הוא שאל בהלם.
אגרופו של לוקאס אחז בצווארון חולצתו והוא הצמיד אותו לקיר בית הספר, "מה אמרת?"
"ל-לוקאס ת-תירגע" הוא ניסה להשתחרר מאחיזתו, חבריו ניסו לעזור ללא הצלחה, נראה כאילו לוקאס היה אחוז דיבוק, הוא כעס, כעס על המחשבה שאומרים שהוא איתי? אני עד כדי כך נוראית?
לוקאס שחרר אותו והוא מיהר להחזיר את הנשימה, "תקשיבו לי טוב כולכם, חנונית מחוץ לתחום" איזה יופי יש לי שם חדש, "אתם לא מסתכלים עליה, לא מדברים עליה, אם מישהו פוגע בה אני מצפה מכם לגרום לו לסבול, ולא אנחנו לא שוכבים אבל היא עוזרת לי, המון, אני ברור?" הם הנהנו ממש כמו הכלבים של הדשבורד.
"חזון אחרית הימים" אחד מהם צחק, "לוקאס מגן על מישהו שהוא לא חלק מהחבורה שלנו" הוא שאף מהסיגריה, "אז היא עוזרת לך עם הלימודים?"
"איך אתה יודע על זה ג'יידן?!" לוקאס הסתכל עליי ואני מיהרתי להרים את ידיי כחפה מפשע, "אני לא סיפרתי כלום אני נשבעת!" קראתי.
"אני מכיר אותך מגיל חמש לוקאס, אתה לא באמת יכול להסתיר ממני משהו" הוא זרק את הסיגריה על הרצפה ומעך אותה, "היי חנונית אני ג'יידן החבר הכי טוב של האידיוט הזה כאן"
"תיזהר ממני!" לוקאס קרא אליו ודחף אותו.
"לא, אתה תיזהר!" החזיר ג'יידן.
"אני אלק" אמר השקט בחבורה, "הם תמיד ככה אל תתייחסי"
"אני ג'ון" הוא גירד את עורפו, "אני מצטער על מה שאמרתי עליכם, בדרך כלל זה מה שקורה שבחורות פונות אליו, זה רק בשביל דבר אחד" משך בכתפיו.
"בכל מקרה" קראתי וגרמתי לשניים להפסיק לדחוף אחד את השני, "אני אחכה לך בספריה היום" הוצאתי את חפיסת השוקולד מתיקי, "הבאתי לך, תשמור לך להיום" הוא לקח את זה מידי והנהן, התקדמתי לכניסה ושמעתי מרחוק את החבורה המוזרה.
"היי תחלוק קצת!" ג'יידן קרא.
"לא, היא הביאה את זה בשבילי" גלגלתי את עיניי.

איך שנכנסתי לבית הספר חבורת בנות הקיפו אותי, "הרגע דיברת עם לוקאס?" "מה הוא רצה ממך?" "הוא באמת חלומי כל כך מקרוב?" "זה נכון שהוא היה עצור על סחר בסמים?" "את החברה שלו או משהו כזה?" ועוד המון שאלות מהסוג הזה עלו לאוויר, כבר לא עקבתי מי שאלה מה, לוקאס לא צחק כשהוא אמר שזה מה שיקרה, "מה קורה ביניכם?" אחת מהן שאלה וכולן חיכו לתשובה ממני, אם אספר שאני מלמדת אותו אני אפגע באמון שלו, אבל מה בדיוק אני אמורה להגיד?
העדפתי לא לענות, אולי זה יישכח, ניסיתי להתקדם ללא הצלחה כי אז הן התחילו עם הקונספירציות.
"הו אני יודעת מה קרה" קארה מכיתה י"ב נעמדה מולי בזרועות שלובות, "את ניסית להתחיל עם לוקאס והוא דחה אותך"
"הו זה כל כך עלוב" 
"פתטי"
באמת חשבת שהוא ירצה אותך?" ואז קרה הדבר הנורא מכל, הן צחקו, עליי,  עמדתי באמצע המסדרון מכותרת בכל כך הרבה בנות שכולן חשבו את אותו הדבר, שמרתי את סודו ואיכשהו זה הפך לדבר הכי גרוע שעשיתי.

"היי בנות" ג'יידן התקרב גורם לכולן להתרחק ממני ולהיצמד אליו, "מה קורה פה?" שאל מסתכל על עיניי מבולבל, אני בטוחה שהן כבר נצצו מדמעות.
"היי ג'יידן" קארה חייכה אל ג'יידן משלבת את זרועה בזרועו, "אנחנו רק מדברות פה, אתה יודע שיחת בנות" 
"אני בטוח" מלמל, "אלה" הוא פנה אליי גורם לכל הבנות לבהות בי, "לוקאס אמר שהוא יאחר בכמה דקות לפגישה שלכם היום" הוא פנה אל כולן, "הוא לא רוצה שתכעסי עליו" חייך והלך, ההשתנקות וקולות ההלם כמעט גרמו לי לצחוק, חלקן הלכו עכשיו.
"אני לא מאמינה את נפגשת עם לוקאס?!" קארה כמעט צווחה, אני חושבת שהרגע ג'יידן שבר לה את הלב, "זה לא הגיוני!" היא כעסה והלכה אחרי ג'יידן, כנראה כדי לדלות עוד פרטים.
צחקתי לעצמי, אולי היום הזה לא יהיה נורא כל כך.
בדרך לכיתה נתקלתי בקארל, חיכיתי לרגע שיציק לי שוב, אולי ייקח את תיקי ויזרוק מהחלון, או שישבור לי שוב את המשקפיים אבל מה שעשה הדהים אותי יותר מהכל, הוא הביט בי לשניה ואז השפיל את עיניו וברח ממני, פשוט ברח.
הספקתי לראות את הפנס הכחול מעטר את עיניו הימנית והשפה הפצועה, מי הרביץ לו?

עסקה מוזרהWhere stories live. Discover now