פרק 16

169 22 3
                                    

הסתכלנו על ג'יידן שחייך כמו חתול שמצא את השמנת, נשכתי את שפתי התחתונה, אם לוקאס יספר לכולם אני אבודה, אפשר להגיד שלום למה שנשאר מהלימודים שלי אני אצטרך לעבור בית ספר, אולי אפילו עיר עם המהירות ששמועות רצות פה.
"מה אתה רוצה?" לוקאס שאל משלב את ידיו.
"אתה רציני?" ג'יידן צחק, "אתה וחנונית באמת?" שאל מופתע, ברור, למה שלוקאס ירצה להיות איתי? "ברצינות חנונית מה לעזאזל את עושה איתו?" הוא הצביע על לוקאס גורם לי לצחוק, הוא חושב שאני מעל לרמתו של לוקאס, אפשר להגיד שזו טפיחה נחמדה לאגו שלי.
"אתה קמצוץ מסטירה" לוקאס היה חסר סבלנות, "מה שקרה לא יוצא ממך"
"מה בדיוק קרה?" ג'יידן שילב את ידיו מטה את ראשו הצידה מחייך.
בבקשה, בבקשה לוקאס אל תספר, אל תהפוך את כל המצב ליותר מביך ממה שהוא.
"חנונית אתגרה אותי, אמרה שאני לא יודע לנשק" לוקאס אמר ופערתי את עיניי, מה?
"לא נכון! חנונית את?!" ג'יידן שאל בהלם, "מי ידע שיש לך את זה?" בטח לא אני.
"ואתה מכיר אותי עם אתגרים, פשוט הוכחתי לה שאני הטוב ביותר" לוקאס משך בכתפיו חוזר לשבת על הספסל.
"זה נתון למחלוקת, היא עוד לא ניסתה אותי" ג'יידן התקרב אליי עומד מולי עם חיוך פלרטטני, שאלוהים יעזור לי, הגומה בצד שמאל למה היא כל כך שקועה? "רוצה לראות מי באמת מנשק יותר טוב?" אלוהים אדירים!
"קח אחורה ג'יידן" לוקאס מלמל משועמם, "היא לא בעניין שלך"
"כולם בעניין שלי" ג'יידן צחק, "אל תדאגי חנונית, אני לא מערבב עסקים והנאה, שמעתי שאת הולכת ללמד אותנו" איך הוא כבר שמע על זה? הסתכלתי על לוקאס שמשך בכתפיו, חתיכת- הוא כבר ידע שאני הולכת להסכים? או להכריח אותי להסכים?
"כן, כנראה שזה מה שהולך לקרות" מלמלתי, מקווה שאצליח ללמד את כולם בצורה המיטבית ביותר.
"תודה, אני מעריך את זה, כולם, אם תרצי אני יכול לדאוג לך לעשר גרם" הוא אמר ברצינות.
"עשר גרם?" שאלתי מבולבלת.
"בדרך כלל אני לא עושה את זה, אבל בשבילך אני מוכן, עשר גרם של גראס, אני סומך עלייך שלא תספרי לאף אחד" נחנקתי מהרוק שלי, נחנקתי כל כך חזק עד שג'יידן נאלץ לדפוק לי הגב.
"מה אתה עושה אחי? אתה רוצה להרוג לנו אותה?" לוקאס שאל מאחוריי.
"מה ניסיתי להיות נחמד, זה לא מעשה נחמד?" הוא הביט בי בתמימות.
"זה בהחלט משהו" גמגמתי, "בכל מקרה, תודה ג'יידן אבל אני חושבת שאסתדר"
"יש לך סוחר אחר? אני יכול לס-"
"לא, לא" קטעתי אותו לפני שיתוודה בפניי בעוד דברים, "אני לא משתמשת בדברים האלה"
"אה" הוא אמר, "בכלל?" הנהנתי. 
"את מעשנת?"
"לא"
"שותה?"
"לא" אני לא אוהבת את הטעם.
"אז את לא שותה, לא מעשנת ולא נוגעת בגראס" הוא אמר כשחיבר את כל הנקודות, "ברצינות מה את עושה עם לוקאס?" צחקתי, אהבתי את המערכת יחסים של הרביעייה הזאת.
"יש לך שלושים שניות לעוף מפה לפני שאני מפוצץ אותך" לוקאס אמר וחייכתי. 
"מה אחי אני אומר את זה איך שאני רואה" ג'יידן הרים את ידיו כחף מפשע.
"עשרים!" הוא התקדם אל ג'יידן ואני צחקתי, צופה במחזה המשעשע.
"אתה לא צריך להיעלב אתה יודע שאני אוהב אותך כמו שאתה" ג'יידן המשיך להרתיח את המצב.
"חמש!" 
"מה חמש עכשיו היית בע-" ג'יידן לא הספיק לסיים את המשפט לפני שלוקאס תפס בחולצתו והרים אותו מהאדמה, "אתה כל כך רגיש היום, זה הזמן של החודש?" שאל בתמימות, לוקאס זרק אותו לאדמה ולפני שהספיק לבעוט בו או להרביץ לו ג'יידן נס על נפשו צוחק עד הכניסה לבית הספר.
"זה מצחיק אותך?" לוקאס שאל מסתובב אליי באיטיות.
"כן די" מלמלתי מחייכת.
"תגידי רגע חנונית, לגבי הנשיקה" הרמתי את עיניי אליו, "לא יכולת למצוא פיתרון יותר טוב מאשר לבעוט בי?" הוא שאל בהלם.
"לא פתחת את הפה!"
"אז הפיתרון הכי טוב היה לבעוט בי?" הוא אחז את ראשו כאילו הוא חוטף מיגרנה, "חנונית לא משנה מה אל תעשי את זה לאף אחד, תמצאי פיתרון אחר"
"כמו מה?"
"כמו לנשוך את השפה התחתונה, להבריש את האגודל שלך על השפתיים, להתחיל לנשק מהצוואר ואז לעלות לשפתיים, כל דבר חוץ מלבעוט בפרטנר שלך" אמר כמובן מאליו, אוקיי אולי זו לא הייתה התגובה הטובה ביותר אבל לא הייתה לי ברירה.
"אוקיי, אוקיי, אתה צודק, אני חדשה בכל הנושא הזה" אמרתי, "אשתדל לא לבעוט בך פעם הבאה"
"לא, לא להשתדל, לקיים" הוא אסף את הסיגריות מהשולחן, "אחרי השיעור של היום תישארי בספרייה, יש לנו הרבה על מה לעבוד"
גנחתי בייאוש, למה אני כל כך מוזרה? למה אני לא יכולה להיות כמו כולם?

עסקה מוזרהWhere stories live. Discover now