פרק 3

206 19 2
                                    

שתיים וחצי דקות, 150 שניות של בהייה אחד בשני, הוא צורח צרות, עם שיערו השחור, עגיל בגבה ובשפה, פירסינג באף, ועגיל נוצץ באוזנו הימנית, אף סולד, שפתיים מעט מלאות, אבל המאפיין הכי בולט זה עיניו הממוסגרות בריסים עבים וארוכים, הירוק בהן, זה לא היה ירוק רגיל, משהו שמזכיר צבע של דשא אחרי סערה, הן היו קרות, אפלות, מעין שומרות סוד ואני לא יכולתי להסיט את עיניי מהן.

עיניי נדדו מטה, הוא לבש חולצה שחורה עם כיתוב באדום, 'fuck you', טבעת כסופה הייתה על אגודלו השמאלי, ראיתי קעקוע מבצבץ משרוולו אבל לא הצלחתי לזהות מהו, ג'ינס שחור ואולסטאר אדומות, אני לא סתומה שמעתי עליו, הוא בקושי נמצא בבית הספר, פעם מצאו אצלו סמים בלוקר, ולפני חודש הוא שבר את היד לאחד השחקנים בקבוצת הכדורסל, הוא בריון, פושע.

הוא גיחך גורם לי להרים את מבטי, "את בטח לא רצינית" פנה למורה, "היא החונכת האישית שלי?" המורה הביטה בו בתהייה, "מה הבעיה?" היא שאלה מסתכלת עליי.

"תראי אותה, היא מבועתת, איך היא יכולה ללמד אותי אם היא פוחדת ממני?" הוא צחק מביט בי, "נכון חנונית?" הוא התקרב אליי מניח את ידיו על השולחן מולי, "נכון שאת מפחדת ממני?" עיניו הצטמצמו.

הנדתי בראשי לשלילה, אני חייבת את זה, זה הדרך הכי טובה לסיים עם המחויבות האישית כמה שיותר מהר ובכמה שפחות זמן.

"שיהיה" מילמל ומשך בכתפיו, הוא התיישב בסוף הכיתה והניח את ראשו על השולחן ועצם את עיניו, "הכל יהיה טוב, עבודה אחת חמישה מבחנים זה כל מה שאת צריכה, בשניה שהוא יהיה מוכן נתחיל עם המבחן הראשון ואת העבודה תוכלו להגיש עד סוף שנה, אני סמוכה ובטוחה שהוא יצליח והעבודה תהיה מצוינת, אני לא ארצה שהוא יצא מפה בלי תעודה, הוא יכול להצליח" ראיתי אותה מסתכלת עליו, משהו חלף בעיניה, אולי תקווה?

הצלצול נשמע, המורה התמקמה במקומה והילדים החלו להיכנס לכיתה, לפחות חמש פעמים במהלך השיעור מבטי נדד אל לוקאס, הוא ישן, איך זה יעבוד? הוא אפילו לא מקשיב בשיעור למה שיקשיב לי?

הצלצול נשמע שוב, הכנסתי את ספריי לתיק והתרוממתי לעמידה, הרמתי את ראשי ולוקאס היה מולי, נבהלתי, "היום אחרי הלימודים תהיי בספריה" קבע עובדה והלך, יופי הוא גם חצוף בנוסף לכל.

הלכתי במסדרון ונעצרתי ליד חדר המוזיקה, קול יפייפיה בשילוב פסנתר נשמע משם, 'השיר שלך' של ג'ון לנון, פתחתי מעט את הדלת רואה את לייסי, היא איתי בכיתה ומעולם לא דיברנו, כמו כולם היא חושבת שאני לא ראויה לתשומת לב, "למקרה ולא שמת לב אני מנגנת פה ואת מפריעה" היא עצרה את נגינתה ופנתה אליי בקול נוקשה.

"ס-סליחה לא התכוונתי, את ממש מוכשרת" היא נראתה מופתעת, למה היא מופתעת? הלכתי משם משתדלת שלא להפריע יותר.

היום עבר מהר ומצאתי את עצמי בספריה, המורה נתנה לנו אישור להישאר פה עד הערב, ככה שהמאבטח מודע לכך, ארגנתי את כל החומר הנדרש, חשבת לעצמי שיותר נכון להתחיל ללמוד למבחן הראשון ואז להתחיל לעבוד על העבודה.

עסקה מוזרהWhere stories live. Discover now