עסקה מוזרה

פרק 17

שבוע עבר במהרה, עדיין לימדתי את החבורה כמו שהבטחתי ללוקאס והוא קיים את ההבטחה שלו, כל ערב אחרי השיעור לחבורה נשארנו עוד קצת זמן בספריה והוא המשיך להקסים אותי עם שפתיו, הצלחתי להיות יותר נועזת כמו שהוא ציפה ממני, בשיעור האחרון התיישבתי על ברכיו והפתעתי אותו, הוא אמר שאני מתקדמת טוב, רק חסר לי עוד קצת ביטחון וזהו.
לוקאס מתקדם טוב מאוד בעבודה שלו, הוא אפילו עשה פרק אחד לבד בלי לאיים עליי שאני אעשה אותו במקומו, שאר החבורה מתקדמת טוב, אני חושבת שזה שהם רואים את הציונים עולים למעלה גורם להם להמשיך להגיע לכאן.
נכנסתי לספריה כבר רגילה לראות את החבורה, הנחתי בפניהם כדורי שוקולד שהכנתי והם כמובן טרפו את כל הקופסא, אני אולי שורפת מים אבל אני טובה בדברים מתוקים, ג'יידן נשאר לשבת בצד מתעלם מהמתוק.
"אתה בסדר ג'יידן?" שאלתי מניחה את התיק שלי על כיסא ליד הלוח.
"הרכז ביטל לי את המבחן האחרון בספרות" מלמל ואני הבטתי בו בהלם.
"מה? למה?" שאלתי.
"הוא חושב שהעתקתי את המבחן, הוא אמר לי בעצמו אין סיכוי שפתאום קיבלתי ציון כל כך גבוה במבחן, אז הוא פסל אותו וקיבלתי אזהרה בתיק האישי" הוא אמר קורע דף מהנייר שלו מגלגל אותו לכדור ומשליך אותו לפח.
"אתה רציני?!" כעסתי, "איך הוא מעז?!" דפקתי על השולחן גורמת לשלישייה להרים את עיניהם מכדורי השוקולד, "אל תגיד לי שבאמת העתקת?" שאלתי באכזבה.
"ברור שלא חנונית, לא סתם למדתי אם בסוף העתקתי" הוא אמר כועס.
"אתה צודק אני מצטערת לא התכוונתי" החזקתי את ראשי, "קום" אספתי את התיק וחיכיתי שיקום אחריי אבל כולם פשוט הביטו בי מבולבלים, "אנחנו הולכים אליו עכשיו"
"ניסיון יפה חנונית" אלק אמר, "הם אף פעם לא מקשיבים לנו"
"כמו בפעם ההיא שהאשימו אותנו בשבירת החלון כשאלה היו בכלל השחקנים מנבחרת הפוטבול" ג'ון הסכים.
"נכון" הנהן אלק, "תמיד מאשימים אותנו בפשלות שלהם, הם הרי הפרצוף היפה של בית הספר, אם מישהו מהם יושעה זה יעשה דימוי לא טוב לבית הספר"
"לא אכפת לי, אני מכירה אותו הוא יהיה חייב להקשיב לי, ג'יידן קום" ג'יידן קם, ברור שאני מכירה את הרכז, הוא תמיד אומר שאני התלמידה האהובה עליו בתכלס הוא לא מכיר אותי, רק את הציונים שלי שמעלים את הממוצע של בית הספר.
"חנונית תעצרו" לוקאס קרא לפתע, הוא נאנח בשיעמום ושילב את ידיו, "מה התכנון שלכם בדיוק? שאת תגני עליו? את חושבת שהרכז יקנה את זה? הוא בטח יקח אותך לצד לבדוק אם אנחנו לא מאיימים עליך"
"אז מה אתה מציע?" שאלתי.
"אני יודע איפה המכונית שלו" הוא מתח את צווארו, "רוצים לעצב אותה מחדש?" הוא חייך חיוך זדוני, ג'ון ואלק קמו ממקומם ואחריהם לוקאס, מוכנים לצאת ולמצוא את המכונית של הרכז וכנראה להסתבך בצרות.
"חכו לי" ג'יידן אמר.
"אתה לא הולך לשום מקום!" קראתי תופסת בחולצתו מונעת ממנו להתקדם לאסון המתממש. "אף אחד לא יוצא מכאן" אמרתי.
ג'ון ואלק התיישבו במהירות, ג'יידן נשאר לעמוד לצידי ואילו לוקאס עמד מולי קורא תיגר.
"מה את עושה חנונית? למה נראה לך שתוכלי לעצור אותנו?" הוא אמר לי, "זה מה שאנחנו עושים, פותרים דברים" משך בכתפיו כאילו זה דבר נורמלי.
"אתם לא יכולים להמשיך ככה, אין פלא שמסתובבות שמועות כאלה עליכם" אמרתי בטון חמור סבר.
"השמועות האלה נכונות" לוקאס אמר, "אנחנו לא אנשים טובים, אל תנסי להפוך אותנו לכאלה, אם מישהו פוגע באחד מאיתנו הוא משלם, אנחנו לא מתחילים את המלחמה רק מגיבים אליה"
"אפשר לפעול בדרכים יותר אסטרטגיות" אמרתי, "תנו לי הזדמנות" ביקשתי.
"זה הקבר שלך שאת חופרת, ברגע שהוא יגלה שאת מלמדת אותנו מרצון את תהיי תחת הכוונת שלו, אל תגידי שלא הזהרתי אותך" הוא חזר להתיישב, נשען לאחור, עוצם את עיניו ומתעלם מהסביבה.
"אתה תראה" אמרתי בביטחון בזמן שיצאתי מהספרייה וג'יידן מאחוריי, אומנם התהלכתי בביטחון אבל בפנים רעדתי מפחד, אין לי באמת מה לעשות, לא אוכל להוכיח את חפותו של ג'יידן רק קיוויתי שהרכז יהיה מספיק טוב לב כדי להבין שאנשים יכולים להשתנות.

"אלה זאת הפתעה נעימה מה את עושה כאן?" הרכז, אריק לוטרן ישב על הכיסא שלו עובר על מסמכים שנמצאים על שולחנו, ג'יידן נכנס למשרדו אחריי, "מה את עושה איתו?" שאל מבולבל.
"מר לוטרן, אני כאן כדי להגיד לך שג'יידן לא העתיק במבחן שלו" אמרתי.
"אלה, אני מבקש ממך לא להתערב בהחלטות של ההנהלה, אני לא יודע מה הוא סיפר לך אבל זה בטח לא נכון" הסתכלתי על ג'יידן שלסתו התהדקה, הוא השפיל את עיניו ונאנח, לא יכולתי לתאר לעצמי איך זה, המאבק לנסות להוכיח את עצמך ועדיין אף אחד לא תומך בך.
"מר לוטרן, אני לימדתי את ג'יידן למבחן, ולא רק אותו, עזרתי גם לג'ון ואלק ולוקאס הוא חלק מהמחויבות האישית שלי" אמרתי כאילו זה יפעיל שמץ של היגיון אצלו, "אני מבטיחה לך שהוא למד, הוא הגיע כל יום בזמן ועשה סיכומים ומבחנים עצמאיים"
"אלה, למה את מסתובבת עם החבורה הזאת?" מר לוטרן נאנח, "שתדעי, ניסיתי להגיד למורתך לשנות לך את המחויבות ללא הצלחה, אני מקווה שזה לא פוגע בלימודים שלך" כן אני עייפה ומותשת אבל להגיד שזה פוגע בלימודים שלי זאת טעות, אם כבר להפך, הידע שלי מתחדד בכל פעם שאני מלמדת מישהו מהם.
"מה לוטרן" ביקשתי, "אני נותנת לך את המילה שלי, הוא לא העתיק" הנחתי את ידי על הלב.
"אוקיי בואי נבדוק את זה" הוא ניגש לאחת המגירות שלו והוציא דפים, "יש לי כאן עותק של המבחן בספרות, ג'יידן אתה תעשה את המבחן שוב בזמן שאני כאן, לא תהיה לך אופציה להעתיק"
"אוקיי נשמע טוב, אני מאמינה שג'יידן זוכר את החומר" מקווה לכל אופן.
"זה לא נגמר פה אלה, אם ג'יידן יקבל פחות במבחן הזה או שבמהלך המבחן אני אחשוד לרגע שהוא מעתיק את תקבלי אזהרה בתיק האישי על עזרה לתלמיד לבצע פשע" פשע, כאילו הוא רצח.
נשמתי עמוק והסתכלתי על ג'יידן, האמנתי בו, האמנתי בו בכל ליבי אבל פחדתי שאולי לא יצליח בציפיות של הרכז. "אוקיי" אמרתי.
"תחכי בחוץ, אקרא לך שזה יסתיים" הוא אמר מסמן לג'יידן לשבת.
"בבקשה תנסה את ההכי טוב שלך" ביקשתי ספק אל ג'יידן ספק אל עצמי, הוא הנהן ויצאתי ממשרדו.

שעה, שעה מורטת עצבים שבה כססתי את ציפורניי, התהלכתי במסדרון ועשיתי צמות קטנות בשיערי, הדלת נפתחה וג'יידן יצא משם, הוא נראה מובס ואני השתנקתי, אזהרה בתיק האישי זה אומר שכל העתיד המתוכנן שלי אבוד, שום אוניברסיטה שנמצאת בתכנון שלי לא תקבל אותי, כל העבודה הקשה הזאת לטימיון, התיישבתי באנחה על הספסל מחוץ למשרדו מר לוטרן.
"אני מניח שהייתי צריך להאמין לך בפעם הראשונה ג'יידן" הרמתי את עיניי במהירות אל הרכז, "ואת אלה, כל הכבוד למה שאת עושה, לא חשבתי שהחבר'ה האלה באמת יוציאו את הראש מהתחת ויצליחו במשהו" אאוץ' "אבל כנראה זה אפשרי"
מר לוטרן סגר את הדלת וקמתי במהירות עומדת מול ג'יידן, הוא חייך אליי באיטיות, "מעל תשעים וחמש בייבי!" הוא צעק והרים אותי מסובב אותי באוויר בזמן שאני צוחקת, נאנחתי בהקלה, לא מאמינה שהוא הצליח.
"איך?" שאלתי כשהוא הוריד אותי, איך הוא הצליח לקבל יותר?
"ידעתי שאם לא אצליח את תתחרפני, לוקאס אמר לנו שאת לוקחת דברים קשה אז נשארתי אקסטרה זמן וניסיתי לענות על כל שאלה, גם כאלה שידעתי חלקית, חרטטתי המון ומסתבר שזה הצליח" אמר מופתע.
"בוא נחזור אני צריכה להראות ללוקאס שהצלחתי"
"את בסדר את חנונית" אמר מהנהן, הרגשתי חמימות, כאילו הסגן של לוקאס מקבל אותי לחבורה המוזרה שלהם.