עסקה מוזרה

פרק 12

"תירגע אבא" לוקאס אמר, "הפעלתי את המכונה וכנראה לחצתי על כפתור לא נכון, ואלה פה כדי לעזור לי בשיעורי בית ובטעות נשפך עליה אוכל אז נתתי לה בגדים שלי" הבטתי בלוקאס בהלם, הייתה לו הזדמנות להביך אותי והוא לא עשה את זה, מה שאי אפשר להגיד על שאר האנשים בתיכון.
"תלכי לחדר הפעלתי את החימום אני אכנס להתקלח ואבוא" הוא הסתכל עליי והנהנתי, לא יכולתי להגיד שום חוץ, רגליי פעלו מעצמם ונכנסתי לחדרו מתעלמת מדבריו של מר מרשל אל לוקאס.
חיכיתי על מיטתו החמימה של לוקאס והבטתי בשקית הפארם, עדיין לא החלפתי את הנייר בפד ונאנחתי, למה אני כל כך מגושמת, ביום אחד הצלחתי ללכלך את בגדיי, לגרום לילד הרע של התיכון לקנות לי פדים ובנוסף הרסתי לו את מכונת הכביסה, דפקתי את ראשי בידי, אוף, אוף, מה עכשיו אני עושה?

"חנונית מה את עושה?" לוקאס נכנס לחדרו כשרק מגבת כרוכה סביב מותניו ואני פערתי את עיניי וסובבתי אליו את גבי, תנשמי אלה תנשמי. "את שוב פעם עוברת שבץ? אמרתי לך אני לא יודע איך לתפעל את זה" מלמל בטון קר.
הנחתי את ידיי על עיניי וסובבתי חצי ראש, "מר מרשל כועס עליך? אני לא התכוונתי שזה מה שיקרה אני אשלם על התיקון של המכונה אני מבטיחה"
"הכל בסדר הייתי צריך להזהיר אותך, המכונה שלנו מקולקלת כבר הרבה זמן צריך ללחוץ שם על כפתורים מסוימים כדי שהיא תעבוד, למה את עוצמת עיניים?" שאל מבולבל.
"כדי שתתלבש" הפניתי לו גבי ואמרתי את המובן מאליו.
"את מוזרה חנונית אפשר לחשוב שיש לי משהו שלא ראית בעבר" השתנקתי, שמעתי אותו לובש את בגדיו, "רגע" הוא עצר וטון קולו נשמע מוזר, "אל תגידי לי שאף פעם לא ראית גבר עירום" טמפרטורת גופי עלתה ולחיי התחממו, "אני לבוש חנונית תנשמי" ממש יכולתי להרגיש את עיניו מתגלגלות ועדיין סירבתי להסתובב.
פקחתי את עיניי והבטתי בארונו, נשכתי את שפתיי כל כך חזק שחשבתי שירד לי דם, אם אגלה לו הוא יצחק? הוא יספר לכולם? זה לא נהוג אצלינו בתיכון, להפך זה קריאה לעלבון, רוב הבנות בכיתה כבר עשו את זה בגיל ארבע עשרה, מזעזע אני יודעת אבל זה נהפך למין טרנד.
"חנונית" קרא, "אני צודק?" שמעתי את צעדיו ואז הוא נעמד מולי, סירבתי להרים את עיניי והוא בתמורה כרע ברך מולי כרך שעינינו היו אחד מול השני, "בגלל זה התנהגת ככה במקלחת? וכשהורדתי את החולצה כדי לכרוך אותה סביבך?"
לא יכולתי לדבר, הרגשתי שאם אדבר אגלה לו את כל הסודות שלי ולא ידעתי אם אני מוכנה לזה, אז פשוט הנהנתי.
"אני מבין" הוא נשם, הרמתי את עיניי אליו וחיכיתי לתגובת הצחוק שלו, זה לא קרה, "אני עוד מעט צריך ללכת אני נפגש עם מישהי את יכולה לחכות כאן עד שהגשם ייפסק ואז אחזיר אותך לבית" הוא קם ואז לקח את נעליו.
"רגע מה" קמתי מהמיטה נעמדת מולו, "אתה לא הולך להגיד כלום?" שאלתי, "אתה הולך לספר לכולם בבית הספר?" שאלתי בחשש, מספיק לי לחוות את קארל אני לא צריכה את המבטים של כולם.
"הפתעת אותי חנונית" לוקאס אמר מבולבל, "לא ידעתי שככה תגיבי, אני לא רגיל לזה, בדרך כלל לבחורות שאיתי לא אכפת שאני מתלבש לידם או שאני רואה אותם ערומות" זה היה סוג של התנצלות? הוא גירד את ראשו, "את בהחלט משהו חנונית"
"מה זה אמור להביע? אתה תספר לאחרים?" שאלתי שוב.
"לא חנונית אני לא ילדה קטנה רכלנית עם קוקיות, יש לי דברים יותר חשובים בחיים מלספר לכל התיכון שבחיים לא ראית גבר ערום" פערתי את עיניי ונחנקתי מהרוק של עצמי, "תירגעי" הוא נאנח מיואש, "מה את רוצה לעשות להישאר פה או שאחזיר אותך עכשיו?" הסתכלתי מבעד לחלון וראיתי שהגשם הכועס פסק ונשארו טפטופים קטנים.
"אני חושבת שאחזור" הוא הנהן, הורדתי את המגבת משיערי וייבשתי את החלקים הרטובים, הוא לקח את המגבת מידי וזרק אותה לפינת החדר, לוקאס ניגש לארון ושלף משם ז'קט.
"קחי" הוא הושיט לי את הז'קט השחור, "אני לא צריך שהמורה שלי תחטוף דלקת ריאות" הנהנתי כאות תודה ולבשתי את הז'קט שלו, שוב פעם הריח שלו תקף את אפי, אפשר שהוא יתקוף אותי תמיד? מה אני חושבת?! תתאפסי אלה!
"אז תגידי" לוקאס אמר רגע לפני שיצאנו מהחדר, "פעם נישקת מישהו?" גרוני נחנק מהשיעול הכבד שתפס אותי, הוא חייב להפסיק לשאול אותי שאלות כאלה, הנדתי בראשי, "לא יאומן!" הוא קרא לעולם, "אף פעם לא התנשקת?!"
"אולי תצעק את זה יותר חזק השכן הנרקומן שלך לא שמע" מלמלתי והוא החל לצחוק, כן לצחוק, לוקאס עומד מולי מחזיק את בטנו וצוחק.
"זה לא מצחיק" קראתי, "לא הייתה לי הרבה אינטרקציה עם בנים כי הייתי עסוקה בלימודים ובכללי רציתי להתנשק רק עם אדם אחד" יופי אלה אולי תגידי לו גם מה הסיסמא שלך לחשבון הבנק?
"תני לי לנחש, עם היפיוף אספן?" הוא לגלג בזמן שיצאנו מחדרו, נופפתי לשלום למר מרשל שישב על הספה והוא החזיר לי חיוך נעים, "מה אתן בכלל מוצאות בו? הוא פשוט צנון חסר כריזמה" לוקאס אמר בזמן שירדנו במדרגות אל האופנוע שלו.
"צנון חסר כריזמה? באמת?" שאלתי.
"מה אני אומר את מה שאני רואה" הוא הרים את ידיו כחף מפשע, "בכל מקרה כל בחורה שהוא אי פעם רצה מצאה את עצמה איתי" 
"אז אתה אומר שאתה סחורה ב'?" שאלתי בזמן שהוא הגיש לי את הקסדה, הוא צחק.
"תיזהרי חנונית" הוא עלה על האופנוע, "אני אומר שהם הבינו מי באמת יותר טוב ובאו אל הטוב ביותר, תאמיני לי שאני מבין בנשים יותר ממנו" איזה יופי, נפלתי על שניים שרבים מי משתין יותר רחוק, הוא הניח את הקסדה על ראשו וחיכה שאעלה, הנחתי את הקסדה על ראשי ועליתי על האופנוע מחבקת את מותניו בזמן שהוא נסע אל ביתי.

לוקאס עצר ליד ביתי ואני ירדתי בזהירות מהאופנוע שלו והגשתי לו את הקסדה, הוא הכניס אותה מתחת למושב והוריד את שלו חיכיתי שיגיד משהו והוא פשוט עמד שם ובהה בי, הורדתי את הז'קט ממני והושטתי לו אותו והוא בתמורה הניד בראשו לשלילה והמשיך לבהות בי.
"אתה רוצה להגיד משהו?" שאלתי מבולבלת.
"אז זה מה שאת עוד לא חווית" מלמל ספק לעצמו ספק אליי, נזכרתי בשיחה שניהלנו בספריה והידקתי את שפתיי, "את מעניינת חנונית" הוא אסף קצוות שיער מראשי וליפף אותה בין אצבעותיו, דופק ליבי האיץ והרמתי את עיני לעיניו, אישוניו התרחבו והוא חייך חיוך זדוני, "נתראה מחר"
"אתה לא תספר נכון?" שאלתי בחשש.
"בפעם האלף לא" הוא עלה על האופנוע, "עכשיו אם לא אכפת לך יש לי בחורה שכן רוצה לראות אותי ערום" הוא קרץ לי והניח את הקסדה על ראשו, משאיר אותי עומדת בהלם בזמן שהוא נסע רחוק ממני.
אוקיי, אוקיי, אין לי ברירה אחרת אלא לסמוך עליו, יופי רעיון טוב אלה, תסמכי על הילד הרע של התיכון.