ניסיתי במהלך היום לחפש את לוקאס ללא הצלחה, האופנוע שלו לא היה בחניית בית הספר, נאנחתי, יכול להיות שבאמת דפקתי את זה הפעם? "היי ג'ון" אמרתי כשעצרתי בכניסה לבית הספר, "ראית את לוקאס?" שאלתי, ג'ון הרים את עיניו אליי.
"הוא הלך, הוא היה עצבני לא הצלחנו לדבר איתו" משך בכתפיו, "קרה משהו ביניכם?" שאל.
"יכול להיות שעשיתי טעות" נאנחתי, "לא הספקתי לספר לו שאני יוצאת עם אספן וליילה כבר פלטה את זה בפניו"
"את יוצאת עם אספן? ברצינות הבחור הזה?" ג'ון היה מבולבל, "חשבתי שאת חכמה חנונית"
"אני חכמה" שילבתי את ידיי, "לוקאס חכם וטוב לב ויפ-"
"התכוונת לאספן" קטע אותי.
"זה מה שאמרתי!" כעסתי, אני משתגעת, אמרתי לוקאס לא אספן, תתרכזי אלה.
"זה הזמן הזה בחודש בגלל זה את עצבנית?" הוא הטה את ראשו.
"לא אני עצבנית כי חבר שלכם אידיוט" קראתי.
"למה הוא אידיוט?" ג'ון שאל, "לוקאס עזר לך כל הזמן הזה להשיג את אספן, ואז החלטת לצאת עם אספן ולא סיפרת לו-"
"תכננתי לספר"
"זה לא משנה, לוקאס קיבל אותך לחבורה שלנו, אנחנו לא שומרים סודות אצלינו, שום דבר" הוא נשם, "הוא עזר לי ולאלק יותר מידי פעמים אני אפילו לא יכול להתחיל לספור אבל כל מה שהוא דורש בתמורה זה אותו דבר, תסתכלי על זה מהעיניים של לוקאס, כל כך הרבה זמן הוא עזר לך והוא אפילו לא קיבל שיחת סיום ותודה?" ג'ון הביט בי מופתע, "לעזאזל חנונית, אני חושב שפישלת בגדול" נאנחתי. "דרך אגב יום הולדת שמח, זה עוד יומיים לא?"
"זכרת?" שאלתי מופתעת.
"את חלק מהחבורה שלנו אנחנו מסתכלים על זה בכובד ראש" כן, אותה חבורה שלוקאס קיבל אותי אליה.
"תודה ג'ון אני מעריכה את זה" מצמצתי, מעולם לא חגגתי ימי הולדת, לא היה לי עם מי, אני חושבת שגם הפעם זה יהיה אותו דבר אם לא אמצא את לוקאס.
דפקתי על דלת דירתו ללא מענה, אני יודעת שהוא שם ראיתי את האופנוע למטה, החלטתי ללכת לביתו של לוקאס במקום לביתי, הוא לא יכול פשוט להפסיק לדבר איתי, "לוקאס תפתח את הדלת!" כמעט הורדתי אותה בבעיטה.
"היי ילדונת" מר מרשל פתח את הדלת, "מה הדלת עשתה לך?" הוא זז אחורה נותן לי להיכנס לבית.
"איפה לוקאס?" שאלתי.
"מה הוא עשה עכשיו? אני נשבע באלוהים אם עוד פעם אחת הוא הסתב-" אביו כמעט רץ לחדרו של לוקאס.
"הוא לא הסתבך, כבר כמה שבועות שלא, אני פשוט חייבת לראות אותו, היה לנו ריב" אמרתי והתחננתי שלא יבקש ממני לפרט.
"הו ריב אוהבים? זה הראשון שלכם?"
"אה.."
"לא חשוב" נפנף עם ידו, "זה לא ענייני, הוא בחדר שלו" הנהנתי, "אני אשאיר אתכם לבד" מר מרשל לקח את מעילו ויצא מהבית, פתחתי את דלת חדרו של לוקאס, מצאתי אותו שוכב על המיטה עם עיניים עצומות ואוזניות באוזניות, עדיין לא קלט שאני בחדר.
הוצאתי לו את האוזניות מהאוזניים והוא פתח את עיניו במהירות, "מה את עושה כאן?" הוא שאל מנסה לקחת את האוזניות מידי ללא הצלחה, "חנונית אני יכול לקחת אותם ממך בשנייה אל תכריחי אותי להשתמש בכוח" שיניו חרקו, כמו תמיד שהוא רגע לפני מתקפה.
"אתה לא יכול פשוט ללכת ולהתעלם ממני" קראתי בזמן שהוא נעמד מולי.
"אני חושב שזה מה שעשיתי" שילה את ידיו, "הדלת שם חנונית אתה מוזמנת לפתוח אותה ולצאת מכאן"
"אתה כועס אני מבי-"
"אני לא כועס חנונית" הוא הטה את ראשו הצידה.
"אתה לא?" שאלתי מבולבלת.
"ברור שלא, לימדת אותי, אני לימדתי אותך, כל אחד השיג את המטרה שלו" כשהוא מציג את זה ככה.. "אני בטוח שאספן ייהנה מהפירות שאני שתלתי וקצרתי, מעולם לא חשבתי שאת תהיי אחת תלכי עם שני גברים בו זמנית"
"אני לא!"
"אבל אני מניח שתמיד יש הפתעות" משך בכתפיו, "בכל מקרה סיימנו פה? יש לי דברים יותר חשובים מלהקשיב לך" הדמעות עמדו לי בגרון, "תהני עם אספן, אל תבואי לבכות לי כשתגלי שיש לו זין קטן" פערתי את פי.
"אתה יודע מה?!" זרקתי את האוזניות על הרצפה, "בסדר! אני איהנה איתו בטח יותר ממה שנהניתי איתך!" צעקתי, "יש לי דייט איתו מחר ואני הולכת לשכב איתו" שילבתי את ידיי, "אני בטוחה שהוא יודע מה הוא עושה, אני אראה לו כל טריק שאי פעם לימדת אותי!" יצאתי מחדרו בעצבים.
"תהני מלקבל איידס!" הוא צעק בזמן שטרקתי את דלת ביתו.
YOU ARE READING
עסקה מוזרה
Romanceאלה ריד- בת 17, נערה שכל עולמה סובב ספרים ולימודים, היא מעולם לא קיבלה פחות מ90 במבחן ואם תדברו איתה על היסטוריה היא תדע לדקלם הכל כולל תאריכים בעל פה, וכמובן לא לשכוח את אספן, קפטן נבחרת הכדורסל, הנער בן ה18 עם השיער הבלונדיני ועיניו הכחולות שעליו...
