ביתו של לוקאס היה חמים ונעים ניגוד מוחלט לסערה שנמצאת בחוץ, שלחתי הודעה לאחי והודעתי לו שאגיע מאוחר והוא בתמורה אמר שהוא בכלל לא בבית ונמצא אצל חברים, כל הודעה כזאת אני מבינה יותר ויותר את ההבדל ביני לבינו, הוא חי את הבחוץ ואני את הבפנים, כל מסיבה שווה בעיר הוא יהיה הראשון בתור בזמן שאני אעדיף לשבת על הספה ולראות סרט טוב של מרוול.
הבטתי בבגדיי הרטובים שעכשיו נוטפים לרצפה, איך הגעתי למצב הזה? נאנחתי, אני ולוקאס נכנסנו לחדרו והוא זרק חולצה ומכנס טרניג על המיטה, "קחי, את יכולה להתקלח לפניי" אמר ואז זרק בוקסר מעל החולצה.
"להתקלח? פה?" שאלתי, זה הפיתרון ההגיוני, אני רטובה עד לשד עצמותיי, קר לי ואני מרגישה מגעילה מעצם העובדה שכולי מלוכלכת מדם.
"את מעדיפה להתקלח את השכנים? אני לא ממליץ" מלמל בציניות, "אבל אם זה מה שאת רוצה אני יכול להגיד להם, חלקם מכורים לסמים לא נראלי שהם ישימו לב" הוא התקדם אל הדלת ואני מיהרתי לאחוז בידו ולעצור אותו.
"לא" אמרתי, "תודה אני אתקלח פה" גמגמתי והוא הנהן, לוקאס הכווין אותי אל המקלחת וסגרתי את הדלת מאחוריי, ביתו של לוקאס היה קטן וחדר השירותים והמקלחת אפילו יותר, מקלחת קטנה בפינה וממולה אסלה וביניהם מכונת כביסה וכיור קטן, לא יכולתי שלא להשוות בין ביתו לביתי, הבית שלי היה ענק לעומתו, בכללי הבית שלנו היה גדול, שלושה חדרי שירותים, ארבעה חדרי שינה, וגינה קטנה.
"את יכולה לשים את הבגדים במכונה, נכבס אותם" לוקאס צעק לי מבעד לדלת, נשמתי עמוק ונשכתי את שפתיי, פשטתי את בגדיי והכנסתי אותם למכונה, לא היה לי שמץ של מושג איך להפעיל אותה אבל כמה קשה זה כבר יכול להיות, שמתי מרכך ואבקה ושיחקתי עם ההגדרות עד שהגעתי למשהו הגיוני ולחצתי הפעל.
נכנסתי למקלחת וסגרתי את הוילון, כן לא דלת, וילון, למזלי היה מחסום קטן על הרצפה שמנע ממים לצאת, המים הרגישו כמו טיפת גן עדן ונאנחתי, אין כמו מקלחת חמה ביום גשום.
כששיערי היה רטוב מספיק לקחתי את בקבוק השמפו בשילוב מרכך וחפפתי את שיערי, שמעתי את הדלת נפתחת וכמעט צעקתי.
"חנונית זה אני" לוקאס קרא מרחוק הבנתי שהוא עדיין לא נכנס ורק פתח מעט את הדלת, הצצתי דרך הוילון וראיתי רק את ידו בפנים.
"מה לעזאזל לוקאס!" צעקתי.
"תירגעי לחץ, שכחתי להביא לך מגבת את יכולה לקחת אותה?" שאל, לא הייתי מגיעה אל הדלת בשביל שזה יקרה אצטרך לצאת מהמקלחת ואסתכן בכך שאולי יראה משהו.
"לא אתה תראה אותי ערומה" מלמלתי.
"חנונית אני מבטיח לך שאני לא מתכוון לראות אותך ערומה" הוא נאנח, "הוילון שלך סגור נכון? הנה אני עוצם עיניים תכווני אותי לכיור" הוא אמר.
"מבטיח?" אמרתי מחזיקה את הוילון קרוב לחזה שלי, שמעתי מספיק סיפורים על גברים נוראיים לא רציתי שמשהו מזה יקרה לי.
"כן אני מבטיח" אמר, "אני נכנס תכווני אותי" הדלת נפתחה יותר, ידו הימנית אחזה בשתי מגבות והשמאלית הונחה על עיניו בצורה שלא יכל לראות כלום גם אם עיניו היו פקוחות, "חנונית אומנם אני גר כאן אבל אני לא יכול ללכת בלי לראות" אמר והעיר אותי מהמחזה שראיתי, כן לוקאס עדיין היה חסר חולצה, אידיוט.
"קח שני צעדים קדימה" עשה כדבריי בזמן שהקפיד לכסות את עיניו, "עכשיו תזוז טיפה ימינה ותניח את המגבות" גרמתי לו להניח את המגבות על המכונה, "זהו?" הוא שאל ואני הנהנתי, "חנונית את שם?" שיט הוא לא רואה אותי.
"כן זהו" אמרתי והוא הסתובב והתקדם ואז רגלו נתקעה באסלה, הוא גנח בכאבים והחל לקפוץ על רגל אחת ולאחוז את השניה, "בן זונה!" הוא קרא קופץ על רגל אחת בזמן שעיניו נשארו עצומות, לא יכולתי שלא לחייך, הוא הרגע קיבל מכה בזרת הקטנה של הרגל, המקום הכי כואב ועדיין נשאר עם עיניים עצומות.
"אזהרה קטנה הייתה יכולה להיות מאוד נחמדה חנונית" הוא כעס ונשם עמוק.
"אני לא אמרתי לך להתקדם!" התגוננתי.
"וגם לא עצרת אותי" הוא הוציא אוויר בכבדות, "תכווני אותי ליציאה" מלמל.
קח צעד קטן ימינה ואז שני צעדים קטנים קדימה"
"אח! חנונית!" ראשו נתקע בדלת והוא אחז את מצחו בכאב, "מה לעזאזל!" זעם.
"אמרתי צעדים קטנים!" קראתי.
"זה מה שעשיתי!"
"לא נכון עובדה שנתקעת בדלת! אתה ענק זה לא אשמתי" זו הייתה הסיטואציה הכי מוזרה בחיי, המים המשיכו לזרום, הסבון עדיין היה על ראשי, הצמדתי את הוילון אל חזי למרות שלוקאס המשיך להיות עם עיניים עצומות ועכשיו הוא נתקע בדלת וחבורה אדומה הופיעה על מצחו.
"הדלת מולי?" שאל והנהנתי, "חנונית?" שאל שוב.
"כן" אני כל פעם שוכחת שהוא לא רואה אותי, הוא לרגע אחד לא פקח את עיניו ולא יכולתי שלא לחשוב עד כמה זה שונה מרוב הסיפורים ששמעתי עליו, הלוקאס מהשמועות לא היה נותן לאף אחת להתקלח אצלו, בטח שלא יפספס הזדמנות לראות אותה ערומה.
לוקאס החל למשש את הדלת עד שהגיע אל הידית ואז פתח אותה ויצא במהירות, נשמתי בהקלה כשהדלת נסגרה, הוא בטח הולך להרוג אותי עכשיו, "אם זה היה סוג של תוכנית נקמה בי אז תדעי שזה היה מאוד מרשים" אני לא התכוונתי לשום דבר כזה, "ותדעי שתחטפי על זה בהמשך" קרא מבעד לדלת ונשמתי עמוק, טיפש, הוא פשוט דורש סטירה.
YOU ARE READING
עסקה מוזרה
Romanceאלה ריד- בת 17, נערה שכל עולמה סובב ספרים ולימודים, היא מעולם לא קיבלה פחות מ90 במבחן ואם תדברו איתה על היסטוריה היא תדע לדקלם הכל כולל תאריכים בעל פה, וכמובן לא לשכוח את אספן, קפטן נבחרת הכדורסל, הנער בן ה18 עם השיער הבלונדיני ועיניו הכחולות שעליו...
