פרק 4

189 16 2
                                    

אני כל כך עייפה, מיצמצתי פעמיים בתקווה להשאיר את עיניי פקוחות, נשארתי ערה עד 2 בלילה על מנת לסיים את הפרק הראשון בעבודה וגם קמתי מוקדם בבוקר כדי שאוכל להכין סנדביץ' חביתה, זה היה נורא קשה להסביר לג'ואי למה יש לי חביתה בשקית בהתחשב בעובדה שאני שונאת חביתות, הן אף פעם לא יוצאות לי טוב, 'חשבתי לנסות דברים חדשים' מילמלתי אליו, ראיתי בעיניו שהוא לא האמין לי אבל החליט להשאיר את זה ככה.

הצלצול נשמע ובחיים לא שמחתי לשמוע ככה את הצלצול, יש לי חצי שעה של הפסקה, אפילו לא טרחתי לאכול, רק הנחתי את ראשי על השולחן וחיכיתי לשינה שתשלוט עליי.

"היי חנונית" לוקאס בעט ברגל הכיסא שלי גורם לי להתרומם במהירות, כל כך קרוב, כבר הרגשתי את החלום מגיע, "איפה האוכל שלי?" שלפתי מהתיק את השקית והגשתי לו, "מה? אין איזשהו חטיף בצד? אני כבר אתחיל לחשוב שאת לא מחבבת אותי?" אתה לא רחוק מזה ידידי.

הוא יצא מהכיתה שלי, עוד רבע שעה, לישון זה כבר אבוד לי, אנסה לשרוד את שאר היום.

היום נגמר, אני אפילו לא זוכרת איזה שיעורים היו, הלכתי ללוקר שלי ונתקלתי בחזה שרירי הרמתי את עיניי העייפות לא טורחת לזהות מי זה, "מצטערת" מילמלתי והתקדמתי לדרכי רק כדי להיעצר בידיי אותו בחור.

"את בסדר?" אותו קול מוכר, הרמתי את עיניי רואה את אספן, אוי שיט, לא זיהיתי אותו.

"כ-כן" מה יש לך תפסיקי לגמגם! העיניים שלי! בטח יש לי שקיות מתחת לעיניים, מיד השפלתי את ראשי.

"את בטוחה שאת בסדר? ראיתי אותך עם לוקאס, הוא עשה לך משהו?" עיניו נהיו נוקשות, הוא דואג לי? לא, תפסיקי לחשוב מחשבות שלא קיימות.

"לא, לא אני מלמדת אותו, אני החונכת האישית שלו" ומכינה לו חביתה במקרה הצורך. 

"מלמדת אותו?" הוא צחק, איזה צליל יפה, "הוא נוראי, אני עדיין בשוק שהוא נשאר בבית הספר עד עכשיו, הוא פושע" העיניים שלו זוהרות כשהוא מדבר, נשכתי את שפתי התחתונה.

"כן" דמיינתי אותו מציע לי לצאת איתו בראשי.

"כן מה?" שאל מבולבל.

"כ-כלום" התעוררתי מהפנטזיה בראשי, תתאפסי על עצמך.

"אני בטוח שאת מסכימה איתי" הוא התקרב אליי גורם לי לצעוד אחורה עד שגבי נתקע בלוקרים, הרמתי את ראשי אליו, הוא כל כך קרוב, "אולי נחזיר לו?" מילמל צמוד לאוזניי, הוא הניח את ידו על הלוקרים חוסם לי דרך יציאה אחת, לא שרציתי לזוז משם, "למה שאת פשוט  לא תלמדי אותו דברים מוטעים?" הוא חייך, איזה חיוך יפה.

"אז את מסכימה?" נשך את שפתו.

"למה?" על מה דיברנו?

"שאת תלמדי את לוקאס דברים מוטעים, את יודעת שהוא בריון? זה מגיע לו" הוא ליטף את לחיי, "ולפעמים צריך לתת לבריונים את מה שמגיע לו.

עסקה מוזרהWhere stories live. Discover now