נשמתי עמוק, קבעת דייט עם אספן, את חייבת לספר על זה ללוקאס אם הוא ינשק אותך בסוף הערב זה נוגד את החוקים שקבעתם, "היי חנונית" הרמתי את עיניי וראיתי את ג'יידן, "ראיתי שדיברת עם אספן, אני מבין שהשיעורים שלך ושל לוקאס מתקדמים טוב?" הסתכלתי לצדדים מוודא שאף אחד לא שמע אותו.
"כן, הצלחתי לנהל איתו שיחה שלמה בלי לגמגם" אם אפשר לקרוא לשיחה שיחה שלמה, למען האמת מתי אי פעם ניהלתי איתו שיחות? "הוא אפילו הזמין אותי לצאת איתו"
"יופי אני גאה בך חנונית אני בטוח שלוקאס יגיד אותו דבר" ג'יידן אמר שולף סיגריה מחפיסת הסיגריות, "אז איך זה הולך לעבוד? את יוצאת עם אספן וכולנו מתנהגים כאילו כלום לא קרה?" קראת את מחשבותיי.
"אני מניחה" מלמלתי, "זה היה רק סקס ג'יידן" לחשתי.
"את בטוחה בזה חנונית?" הוא הניח את הסיגריה בפיו, "אתם התנהגתם יותר משני אנשים שמזדיינים" התכווצתי, אנשים חייבים להפסיק להשתמש המילה הזאת.
"אנחנו לא" קראתי משלבת את ידיי.
"מי החיה האהובה על לוקאס?" הוא שאל בהיסח דעת.
"תנין מה זה קשור עכשיו?"
"מה הוא הכי אוהב לאכול?"
"המבורגר" עניתי, "ג'יידן לאן אתה מנסה להגיע?"
"מה לוקאס הכי רוצה ליום הולדת שלו?"
"זאת שאלה מכשילה, לוקאס לא חוגג ימי הולדת" מאיזשהי סיבה מוזרה.
"את באמת חושבת שכל בחורה שהוא אי פעם זיין תדע את התשובות האלה?" הוא הביט בי כאילו אני מטומטמת, "תעבדו על כולם, לא עליי" הוא יצא מבית הספר, הוא טועה, זה כל מה שעשינו, אנחנו לא כמו זוג רגיל שיוצא לדייטים ונפגש עם ההורים.
כל כך כעסתי על ג'יידן, מי הוא שיתערב בעניינים שלא קשורים אליו, אני צריכה להמשיך בתוכנית שלי, להשיג את אספן, הוא הבחור הטוב, החלום הרטוב של כל הורה, הוא מצטיין, פופולארי וכולם אוהבים אותו, לא לוקאס.
"אה מצטער" כמובן, כמובן שלוקאס ייתקל בי במסדרון, "אני הולך לעשן רוצה לבוא?" הוא לקח את הסיגריה שתמיד נחה מעל אוזנו, "את בסדר למה את אדומה?"
"למה אתה לא חוגג את היום הולדת שלך?" פלטתי, יופי אלה מבין כל הדברים שיכולת להגיד זה מה שהחלטת?
"מה?" הוא הביט בי מבולבל.
"למה אתה לא חוגג את היום הולדת שלך?!" כעסתי, כל הסיטואציה עם אספן ערערה אותי ועכשיו עם ג'יידן, שיישאר בעניינים שלו!
"זה לא עניינך" הוא הפך לקר, ידעתי, תמיד שהוא מגיב ככה זה קשור למשהו יותר עמוק, לעבר שלו, למשהו שהוא לא מספר לאף אחד.
"תספר לי" ביקשתי.
"לא" הוא נפנף אותי וניסה ללכת אבל אחזתי בזרועו, "אני רוצה ללכת לעשן חנונית" הוא התעלם ממני לחלוטין הולך לאזור המחששה, ג'יידן כבר ישב מעשן את מה שנשאר מהסיגריה שלו.
"תפסיק ללכת ממני!" קראתי בזמן שהוא לקח מג'יידן מצית והדליק את הסיגריה, "זאת שאלה פשוטה רק תענה עליה!"
"עוד פעם טעית בתשובות שלך במבחן?" ג'יידן חייך.
"תעזבי אותי אלה" אלה, לא חנונית.
"לא, תגיד לי" דרשתי משלבת את ידיי, גבו של ג'יידן הזדקף כנראה הבין שאנחנו לא מדברים על משהו מטופש כמו מבחן, קראתי למבחן מטופש מה עובר עליי?
"זה לא עניינך!" הוא כעס, "תעזבי אותי בשקט!" הוא התיישב באנחה על הספסל לצד ג'יידן שנראה מבולבל מהנעשה.
"זאת שאלה פשוטה, למה אתה לא חוגג ימי הולדת לוקאס?" שאלתי, "פחדן" מלמלתי בלחש.
"בסדר" הוא קם וזרק את הסיגריה על הרצפה, "רוצה לדעת למה אני לא חוגג את היום הולדת שלי? כי אמא שלי עזבה אותי ביום הזה מרוצה?!" נשימתי נעתקה, לרגע אחד העולם עצר. "זאת הייתה המתנה המזורגגת שלה" הוא בעט בשולחן והלך ממני והפעם נתתי לו.
"מהלך יפה חנונית" ג'יידן נאנח, "עכשיו הוא בטח נסגר לעוד עשרים שנה"
"זה אתה אשם!"
"אני? איך אני אשם?" הרים את ידיו כחף מפשע.
"שיחקת לי במוח, הנה הוכחתי לך אני כמו כל שאר הבחורות לא ידעתי למה הוא לא חוגג ימי הולדת" ג'יידן החל לצחוק.
"כן, ממש כמו שאר הבחורות" מלמל, "בחורה אחרת כבר הייתה עפה מכאן על טיל, אף אחד לא צועק על לוקאס ויוצא מזה בשלום חשבתי שאת כבר יודעת את זה" ידעתי, לא שמתי לב שצעקתי עליו, "ואף אחת לא מקבלת פרטים אישיים על חייו כמו זה" הוא הצביע על המקום שלוקאס עמד בו, "אמרתי לך חנונית, תעבדו על כולם לא עליי" נאנחתי, זה פשוט לדבר עם קיר.
YOU ARE READING
עסקה מוזרה
Romanceאלה ריד- בת 17, נערה שכל עולמה סובב ספרים ולימודים, היא מעולם לא קיבלה פחות מ90 במבחן ואם תדברו איתה על היסטוריה היא תדע לדקלם הכל כולל תאריכים בעל פה, וכמובן לא לשכוח את אספן, קפטן נבחרת הכדורסל, הנער בן ה18 עם השיער הבלונדיני ועיניו הכחולות שעליו...
