השבוע הקרוב עבר במהירות, השלישייה לא דיברה עליי ועל לוקאס והתנהגו רגיל, לוקאס כמובן לא הרגיש צורך להסביר את עצמו ואת מה שהם ראו, בארוחות צהריים ישבתי לידם וכל יום אחרי הלימודים עזרתי להם במה שהתקשו, ופעמיים בשבוע נפגשתי עם החבורה הצעירה יותר בביתי, באופן מפתיע כשהם הגיעו לביתי ג'ואי נכח, זה היה כל כך מוזר, כמוני גם ג'ואי לא אהב את הבית, הוא היה ריק ובודד.
הנחתי שזה קשור לאנה אבל עדיין לא ראיתי שום דבר קורה ביניהם, יכול להיות שאחי הקטן מתבייש לגשת לנערה החצופה? לא אין מצב, יש לו יותר ביטחון ממני.
אחרי השיחה שלי ושל מר מרשל נוצר מצב שישנתי כאן כל יום, אף פעם לא אהבתי להיות לבד בביתי ולוקאס הקפיץ אותי כמה פעמים רק כדי שאוכל לקחת בגדים ולחזור אליו, סיימנו את העבודה הגדולה הגדולה ואני חייבת לציין שלא עשיתי כלום, רק תמכתי בו מהצד, הוא עשה הכל לבד באופן מפתיע.
נאנחתי בזמן שמחשבותיי חזרו למוחי, ישבתי באמבטיה החמימה "תפני לי מקום" הוא מילמל עומד מעליי, התרוממתי לישיבה באמבטיה ונתתי להתיישב מאחוריי, הוא פרס את רגליו מצידי גופי ונתן לי להישען על חזהו, ידיו חיבקו את בטני והוא הניח את ראשו על האמבטיה ונאנח. "את מודעת לזה שבאיזשהו שלב זה נהיה משעמם נכון?" שאל.
"מה? מה שאנחנו עושים?" שאלתי בחשש והרמתי את ראשי אליו, הוא צחק והניד בראשו.
"לא, נראלי שזה בחיים לא ישעמם אותי" מילמל וגרם לי להסמיק, "התכוונתי לאמבטיות" הוא זז מעט, "כבר עכשיו אני משתעמם"
"אתה לא אמור לחפש משהו מעניין כאן" גילגלתי את עיניי, "אתה אמור להירגע" אחזתי בידו ושיחקתי עם אצבעותיו.
"אם את אומרת" נאנח ונשען על האמבטיה.
אחרי שתיקה נעימה של כמה דקות הבנתי שהוא צודק, באיזשהו שלב זה באמת משעמם, "תגיד" מילמלתי והוא הימהם, "לאבא שלך לא מפריע שאנחנו כאן ביחד? באמבטיה?"
"לא נראלי שהוא שם לב" מילמל.
"אתה רוצה להגיד לי שהוא לא שם לב שזה שהבן שלו ומישהי מבית הספר שלו תקועים כבר כמעט שעה במבטיה?" צחקתי, ידעתי שמר מרשל אוהב שאני כאן אבל תהיתי עד כמה זה באמת מפריע לו שאני ובנו חוקרים את עצמנו.
"גם אם כן הוא לא אומר על זה כלום" משך בכתפיו, "זאת לא האמבטיה הראשונה שלנו" אמר והסמקתי, נזכרתי באמבטיה הראשונה, כמה הרגשתי לא נעים, אבל עכשיו, אני לא יכולה למצוא מישהו שארגיש יותר בנוח איתו מאשר עם לוקאס, מה עם אספן? קול מעצבן בראשי הזכיר לי מה אנחנו באמת עושים פה.
התקשחתי וידעתי שהוא קלט את זה, הוא תמיד קולט מתי הרוגע שלי נגמר אך לפני שהספיק לשאול משהו דיברתי, "המים מתקררים, בוא נצא שלא נתקרר גם אנחנו" התרוממתי לעמידה חושפת בפניו את גופי ויצאתי מהאמבטיה, התכופפתי לארון מתחת לכיור ולקחתי שתי מגבות, לפני שהספקתי להתרומם הרגשתי את לוקאס נצמד אליי מאחור.
"מה אתה עושה?" חייכתי.
"אסור לי?" שאל, התרוממתי לעמידה והסתובבתי אליו נותנת למגבות להוות מחסום בין שנינו.
"לא" צחקתי, "אנחנו צריכים הפסקה" כרכתי את המגבת סביב גופי וחיכיתי שהוא יעשה זאת אבל הוא פשוט עמד וצפה בי.
"היינו בהפסקה של שעה" הוא הצביע על האמבטיה עדיין מלאה במים, "לפי דעתי" הוא שם את ידו על החזה, "אנחנו צריכים להמשיך" הוא אחז במותניי ביד אחת, זרק את המגבת שהייתה בידו על הרצפה ובעזרת ידו הפנוה אחז בלחיי, חייכתי, "אנחנו לא ממשיכים" מילמלתי, ואז צחקתי בזמן שהחל לנשק אותי, חייכתי אל תוך הנשיקות העדינות שלו והרגשתי אותו מצמיד אותי אל הקיר הקר, רעדתי מהקור.
"רואה? זאת סיבה שאנחנו צריכים להמשיך את צריכה להתחמם" ידו נגעה בירכי ונדדה למעלה, רציתי להמשיך, אוי כמה שרציתי להמשיך, אבל מר מרשל למטה ומספיק זמן היינו כאן, אחזתי בידו והזזתי אותה מגופי.
"נופ" מילמלתי והנחתי נשיקה על לחיו, יצאתי מחדר האמבטיה ומיהרתי לחדרו של לוקאס לפני שמר מרשל יקלוט אותנו, פתחתי את הארון שלו לא לפני ששמעתי אותו ממלמל, "אני שונא אותך" חייכתי, "שוב פעם החבאת לי את הפיג'מה?" צעקתי אליו.
"מדף עליון" ענה לי, ממזר, הוא יודע שאני לא מגיעה לשם, קפצתי וזינקתי במטרה להגיע לפיג'מה שלי ללא הצלחה, שמעתי צחוק מאחוריי ולא הופתעתי לראות אותו עומד בידיים שלובות ונשען על הקיר, "רוצה לעזור לי?" שאלתי.
"לא, לא ממש" חייך אליי את החיוך הזדוני שלו.
"אה באמת?" שאלתי.
"כן, אנשים צריכים ללמוד להסתדר לבד בחיים, אלה" משך בכתפיו.
"אתה לא תקבל כלום הלילה" כעסתי.
"את לא מאיימת עליי" הוא המשיך עם החיוך שלו בזמן שאני המשכתי לקפוץ כדי להגיע לפיג'מה, עד שרעיון עלה בראשי, הפסקתי לקפוץ והסתכלתי עליו.
"עדיין צריכה עזרה?" צחק, התקרבתי אל לוקאס שהביט אליי בחשד, הנחתי את ידיי על חזהו ואת שפתיי על שפתיו, כמו תמיד הוא לא נשאר אדיש אליי, ידיו מצאו את מותניי וקירבו אותי אליו בזמן שידיי עלו אל ערפו ושיחקו בשיערו, לשונו שיחקה עם לשוני, ושיניו נגסו את שפתי התחתונה גורמות לי להיאנח, הוא הצמיד אותי לקיר וכמעט שכחתי מהרעיון שלי, כמעט.
YOU ARE READING
עסקה מוזרה
Romanceאלה ריד- בת 17, נערה שכל עולמה סובב ספרים ולימודים, היא מעולם לא קיבלה פחות מ90 במבחן ואם תדברו איתה על היסטוריה היא תדע לדקלם הכל כולל תאריכים בעל פה, וכמובן לא לשכוח את אספן, קפטן נבחרת הכדורסל, הנער בן ה18 עם השיער הבלונדיני ועיניו הכחולות שעליו...
