בנינו

פרק 8-חג המולד

אווירה של חג פתאום הורגשה באוויר,חג המולד הגיע.ללא ספק אחד החגים האהובים על כולם.אני זוכרת את החג האחרון שחגגתי..לפני עשר שנים,כשהייתי רק בת שבע.אני לא אוהבת את החג הזה,יותר נכון מתאבת את החג הזה.בכל שנה אלפי זיכרונות מציפים אותי.בזמן שכולם חוגגים עם משפחות שלהם,אני יושבת לבד בסלון וזוללת גלידה מול סרט של דיסני שבו הכל טוב וורוד.
אבל מה שאני כן אוהבת זה את השלג שמכסה את כל העיר בלבן,זה מראה נהדר.

ישבתי בבית אחר הצהריים,ולמדתי למבחן בהיסטוריה שיש בידיוק בעוד כשבוע.
ואז,נשמע צלצול בדלת.ניגשתי לפתוח אותה והתפלאתי שראיתי את אדם עומד מולי.
"אני מפריע?"הוא שאל שראה שהפנים שלי די מופתעות מהמראה שלו מחוץ לדלת הבית שלי."הממ..לא"מילמלתי ולא הבנתי מה הוא רוצה."אמא שלי בידיוק אופה עכשיו לכבוד החג וזה...ונגמר לנו הקמח והאמת אין פה שום מכולת בסביבה אז חשבתי לבקש ממכם קצת,אם זה בסדר"הוא אמר ונכנס פנימה אל תוך הבית."כן בטח,אני אבדוק אם יש"אמרתי והלכתי אל המטבח,מחטטת בארונות עד שמצאתי שקית קמח."איפה העץ?"הוא שאל והסתכל סביב,שראה שאין כל זכר לחג המולד פה בבית."אתם לא חוגגים אנה?מוזר אין משפחה שלא חוגגת יחד את החג הזה"הוא אמר לא מבין."בטח שאנחנו חוגגים"גיחחתי בגרוני וניסיתי למצוא איזה תירוץ או משהו להגיד."תכף אבא שלי חוזר הביתה,הוא בידיוק הלך לקנות דברים לכבוד החג"שיקרתי"ואמא שלי..אמא שלי גם הלכה לסופר לקנות מצרכים לארוחה"אני לא יודעת בעצמי למה שיקרתי,הרגשתי שככה אני צריכה לעשות.יכול להיות שזה כי אני מתביישת במשפחה שלי?
"אה אוקיי"הוא אמר בפרצוף רציני ואדיש.
נתתי לו קצת קמח,והוא יצא מהבית.שוב משאיר גל של ריח ממכר שיכולתי לעמוד במקום ולשאוף אותו עד שיתנדף.

הערב הגיע,אבא שלי הלך לחגוג איפשהו ונשארתי לבד.עשיתי לי פופקורן והתיישבתי מול הטלוויזיה מכורבלת בתוך שמיכת צמר נעימה ומחפשת סרט טוב לראות.
זפזפתי בערוצים במשך כמעט שעה,עד שמצאתי סרט שמשך את עיניי.
אחרי חצי שעה פחות או יותר,נשמע צלצול בדלת.מי זה יכול להיות בערב חג?הריי כולם חוגגים ונהנים עם המשפחות שלהם.קמתי חסרת כוחות לפחות את הדלת,ושוב ראיתי את אדם.פאק...עכשיו הוא יראה ששיקרתי לו.מה הוא רוצה?"ידעתי שאת משקרת"הוא אמר ונכנס פנימה כאילו זה ביתו."זה לא עניינך"אמרתי וגילגלתי עיניים,רק רציתי שהוא יעוף מפה ויתן לי להמשיך את הסרט שהתחלתי.אך זה לא קרה,הוא התיישב על הספה וזלל את הפופקורן שהכנתי.התיישבתי על ידו ושתקתי."אז איפה העץ?והמאכלים שאמא שלך הכינה?"הוא שאל בקול עבה אך מתחכם."שיקרתי אוקיי?זה לא עניינך"אמרתי חסרת סבלנות"כבר הבנתי ששיקרת אנה,שחכת שאני קורא אותך כמו ספר פתוח?"הוא שאל ואני כבר התעצבנתי,אני אפילו לא יודעת למה."טוב תעזוב אותי כבר אידיוט"הרמתי טיפה את קולי,מה שידעתי שיעצבן אותו.

"תעזוב אותי אוקיי?למה אתה תמיד חייב לדעת הכל?הריי-"צעקתי אך הוא לא נתן לי להמשיך ופתאום הרגשתי את השפתיים שלו נצמדות לשלי בזמן שהוא מקרב את גופי אליו.קפאתי במקום למספר שניות,הייתי די המומה.גם כי לא ציפיתי לנשיקה הזאת עכשיו וגם כי..כי זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי(?)ניסיתי לזרום עם זה,לרגע הרגשתי אפילו שאני עושה את זה כבר שנים.הוא תפס במותניים שלי ויקרב אותי אליו בזמן שליפפתי את הידיים שלי סביב הצוואר שלו."אהבת את זה?"הוא פתאום שאל שהפסיק את הנשיקה וחייכתי במבוכה"זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי"אמרתי מובכת ולא מסתכלת לו בעיניים."די?באמת?אז אני הראשון שלך?"הוא אמר וציחקק"הממ...כן"אמרתי וגילגלתי עיניים,הרגשתי מבוכה מטורפת."ואיך היה?"הוא שאל וליטף לי את הלחי "מוזר"עניתי בצורה חדה"מוזר טוב או מוזר רע?"הוא שאל מתחכם ואני רק חייכתי אליו מרגישה את הלחיים שלי מאדימות ויכולתי לדמיין את הפרצוף שלי נהפך לאדום כמו עגבנייה.
ואז הוא התחיל לצחוק,צחוק אמיתי שהייתה מין תחושה שהוא בא מהלב."מה מצחיק?"שאלתי מבולבלת ולא מבינה,הייתי בטוחה שהוא צוחק עליי,או על הפרצוף האדום שלי."לא יודע...אני לא רגיל לבנות כמוך,את עדינה ותמימה כזאת לא יצא לי להיות עם מישהי כמוך"הוא אמר"אבל את יכולה להיות גם די מעצבנת"הוא הוסיף והסתכל לי הישר לתוך העיניים.
"אז גברת אנה,את מוכנה לספר לי מה הסיפור שלך?"הוא שאל עם הבעת פנים רצינית את השאלה שרציתי רק להתחמק ממנה