בנינו

פרק 24-אבא חדש

עברו שלושה חודשים שלמים.ואו מה קרה בכל השלושה חודשים האלה?אני ואדם נמצאים בתקופה הכי יפה בזוגיות שלנו.אני מאוהבת עד מעל הראש...וכך גם הוא בי.אנחנו מבלים המון ביחד,הוא גורם לי להרגיש כמו נסיכה לצידו,וזאת הרגשה כל כך מהנה...מוזר לי לחשוב איך החיים שלי יראו בלעדיו.אנחנו לגמרי הזוג המושלם!

סוף סוף הגיע היום בו אבא שלי סיים את תהליך השיקום.חיכיתי ליום הזה כל כך...אך בו זמנית גם פחדתי מהיום הזה כל כך.מה אם אני לא אוהב את השינוי שהוא עבר?מה אם פתאום הוא יהיה אחר לגמרי?אני יודעת שזה לטובה,שהוא יהיה אחר וזאת בעצם המטרה...אבל זה הפחיד והלחיץ אותי כל כך בו זמנית.התמלאתי בחששות ואפילו לא נרדמתי כל הלילה.הפחד הזה מהלא נודע...זה מה שמלחיץ אותי.הלא נודע הזה עם...מה יהיה?הלחיץ אותי לראות אותו אחרי כל כך הרבה זמן.

"את בטוחה שאת לא רוצה שאני אבוא איתך?"אדם שאל אותי בזמן שהתארגנתי לצאת,לקחת את אבא שלי הביתה.
"כן..אני צריכה לפענח את המצב לבד,וחוץ מזה זאת בעיה שלי"עניתי לו והוא מיד נאנח.
"הבעיות שלך הן גם הבעיות שלי"הוא אמר מתקרב אליי,תופס בשתי הידיים שלו את הלחיים שלי."אני אסתדר"אמרתי וחייכתי אליו חיוך קטן והוא החזיר לי חיוך בחזרה.
נתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים ולקחתי את המפתחות לאוטו."אנה"אדם קרא שנייה לפני שפתחתי את הדלת על מנת לצאת מהבית.הסתובבתי אליו וחיכיתי לשמוע את מה שיגיד"אל תשכחי שגם אם זה לא כל כך כמו שציפית...זה בסדר,אני מפחד שתתאכזבי"הוא אמר ואני רק הינהנתי כהסכמה,ידעתי שהוא צודק."אני אהיה בסדר"אמרתי וחייכתי אליו חיוך קטן,יצאתי מהבית עולה על המכונית ונוסעת...נוסעת בתקווה למצוא אבא חדש.

נכנסתי למוסד,וראיתי את אבא שלי יושב על כורסא,ומחכה.הוא ידע שאני אמורה להגיע.
הסתכלתי עליו מבחינה שהוא שם לב לנוכחות שלי,הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת מרוב התרגשות.פתאום הוא נראה כל כך טוב..אהבתי את זה,הוא היה נראה קורן וזורח,מעולם לא ראיתי אותו ככה.
"היי"הוא אמר אחרי שתיקה מביכה של כמה שניות וקם לעברי.הוא עטף אותי בחיבוק חזק ונעים."מה שלומך?"הוא שאל והרגשתי מבוכה קלה שחלפה מהר מאוד."אני בסדר...מה איתך?"שאלתי,הסיטואציה הזאת הייתה נראת לי כל כך מוזר.
"אני בסדר..משתוקק כבר להתחיל את החיים החדשים שלי"הוא אמר בחיוך רחב על השפתיים,הוא היה כל כך קורן וזורח.
"בכל התקופה הזאת פה...חשבתי על כמה אני חייב לך"הוא אמר וראיתי את ההתרגשות בעיניו.כל החיים כעסתי עליו ושנאתי אותו ופתאום...הכעס נעלם.ריחמתי עליו כל כך.
"הכל בסדר אבא,אתה חייב לי רק דבר אחד"אמרתי מביטה הישר לתוך עיניו."פשוט תהיה אבא...אבא שמעולם לא היה לי"אמרתי והרגשתי את הדמעות עומדות בגרון ומנסות לחנוק אותי אך לא נתתי להם לצאת החוצה.
"אני מבטיח לנסות...מבטיח לנסות להיות אבא חדש"הוא אמר וחייך אליי חיוך כנה ואמיתי."בואי"הוא תפס בידי והלך הישר לפקידה שישבה בכניסה,חתם אצלה על איזה טופס ומשם יצאנו הישר למכונית.נוסעים הביתה.

ישבנו אני ואבא יחד,מכורבלים על הספה עם מלא חטיפים ושוקולדים.צפינו בסרט דיסני ילדותי שגרם לי לחזור לילדות,להרגיש ילדה קטנה של אבא.כל כך התגעגעתי להרגשה הזאת,שבעצם לא חויתי ממנה מספיק.
את כל אחר הצהריים ישבנו אני ואבא מול הטלוויזיה יחד,פיטפטנו המון.
הוא סיפר לי על דברים שעבר במהלך השיקום ואנשים שהכיר שם,על כמה שהיה קשה בהתחלה,ועל העובדה שהוא עשה את כל זה רק בשבילי.
וכך גם אני סיפרתי לו על דברים שעברו עליי בכל הזמן הזה.סיפרתי לו על הבית ספר,על החברות,על הלימודים והחלומות.וגם על אדם...הוא ממש שמח בשבילי והבטיח להיות לצידי תמיד.זה חדש לי...וכנראה אצטרך להתרגל לעובדה הזאת שעכשיו יש לי אבא...אבא חדש ואמיתי.